לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כתובות, פרק ט

כתובות, פרק ט

משנה א

הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ -

הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה - יוֹרְשָׁהּ.

אִם כֵּן לָמָּה כָּתַב לָהּ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ?

שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה - קַיָּם.

כָּתַב לָהּ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן -

הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה - יוֹרְשָׁהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּרֵי פֵרוֹת, עַד שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ:

דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן

וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם.

כָּתַב לָהּ:

דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵרוֹתֵיהֶן,

בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ -

אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, וְאִם מֵתָה - אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מֵתָה - יִירָשֶׁנָּה,

מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה;

וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה - תְּנָאוֹ בָּטֵל.

 

ברטנורא משנה א

הכותב לאשתו

דין ודברים אין לי בנכסיך. בעודה ארוסה כותב לה, "לכשתנשאי לי דין ודברים אין לי בנכסיך". אע"ג דלא קנו מיניה, מוכרת ונותנת ומכרה קיים, שנחלה הבאה לאדם ממקום אחר, אדם מתנה עליה שלא יירשנה. ואי קנו מיניה, אפילו לאחר שנישאת מכרה קיים. אבל פירות אוכל, ואם מתה יורשה, דהכי משמע, בנכסיך אין לי דין, אבל בפירותיהן יש לי דין. וכל זמן שהן נכסיך שאת בחיים אין לי דין ודברים בהם, הא לאחר מיתה יש לי בהם דין ודברים.

רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות. בגמרא מפרש אלו הן פירות ואלו הן פירי פירות, הכניסה לו קרקע ועשתה פירות, אלו הן פירות. מכר אלו הפירות ולקח בהן קרקע ועשתה פירות, הרי הן פירי פירות. וכשאמר לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן" בלבד, אוכל פירי פירות לדברי רבי יהודה, דהא לא סליק נפשיה אלא מן הפירות בלבד.

והלכה כרבי יהודה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם מתה יירשנה, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה. דכתיב (במדבר כ"ז) "וירש אותה", מכאן שהבעל יורש את אשתו.

אבל מסקנא דמלתא, שירושת הבעל את אשתו אינו מן התורה אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. ואף על פי כן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, לא מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה, אלא שחכמים עשו לה חיזוק כשל תורה.

 

משנה ב

מִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין,

וְהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן אוֹ מִלְוָה בְּיַד אֲחֵרִים -

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין!

אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין;

שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה, וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה.

 

ברטנורא משנה ב

ינתנו לכושל שבהן. אית דמפרשי, למי ששטרו מאוחר, שהוא כושל וחלש שבכולן שאינו יכול לטרוף לקוחות הקודמים לו. ואית דמפרשי, לכתובת אשה, והיא קרויה כושל שאין דרכה לחזור אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע כמו האיש. ואע"ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולא לכתובת אשה, הכא דלאו ברשותייהו מנחי, סבירא לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד שהפקדון אצלו ונותנין לבעל חוב ולכתובה.

ינתנו ליורשים. ולא מהניא תפיסה.

שכולן צריכין שבועה. שהבא ליפרע מנכסי יתומים, לא יפרע אלא בשבועה. וכל זמן שלא נשבעו אין אנו יודעים אם יש להם עליו כלום, הלכך משמת המת, זכו בהן היורשים וברשותן הן.

 

משנה ג

הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע -

כָּל הַקּוֹדֵם, זָכָה בָּהֶן.

זָכְתָה הָאִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתֻבָּתָהּ, וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ,

הַמּוֹתָר -

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין!

אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים;

שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה, וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה.

 

ברטנורא משנה ג

כל הקודם בה זכה. קדמו יורשים זכו ואין מוציאין מידם, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולכתובה. קדם אחד מהם, האשה או המלוה, זכה הוא, דרבי טרפון אית ליה: תפיסה דלאחר מיתה מהניא.

זכתה אשה יותר על כתובתה. אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה, או קדם בעל חוב ותפס ויש יותר על חובו.

המותר כו' ינתנו לכושל. זה בעל השטר שידו על התחתונה. ואם יבואו ליד היתומים, שוב לא יוציאו מהם לא אשה ולא בעל חוב.

והאידנא דנהיגי בכל בתי דינים שבישראל דמטלטלי דיתמי משעבדי לבעל חוב, מי שמת והניח מטלטלין והיה עליו בעל חוב וכתובת אשה, כל הקודם זכה בין בעל חוב מוקדם בין בעל חוב מאוחר, שאין דין קדימה במטלטלין. ואם לא קדם אחד מהם, יחלקו המטלטלין ביניהם, כדאמרינן לקמן בפרק מי שהיה נשוי.

 

משנה ד

הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית, אוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפּוֹטְרוֹפָּא -

הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עַל פִּלְכָּהּ, וְעַל עִיסָתָהּ.

 

ברטנורא משנה ד

חנונית. למכור ולקנות בחנות.

אפוטרופא. להתעסק בממונו ולישא וליתן.

משביעה כל זמן שירצה. שבועה כעין של תורה על טענת שמא, ויכול לגלגל עליה שלא עשתה אונאה על פלכה ועל עיסתה.

רבי אליעזר אומר. אפילו לכתחילה שלא ע"י גלגול יכול להשביעה על פלכה ועל עיסתה.

ואין הלכה כר"א.

 

משנה ה

כָּתַב לָהּ: נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ -

אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ;

אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.

נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ, וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ,

וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ -

אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ,

לא הִיא, וְלא יוֹרְשֶׁיהָ, וְלא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ;

אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ,

וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.

נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי, וְלא לְיוֹרְשַׁי, וְלא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי,

עָלַיִךְ, וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ, וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ -

אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ,

לא הוּא, וְלא יוֹרְשָׁיו, וְלא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ,

לא אוֹתָהּ, וְלא יוֹרְשֶׁיהָ, וְלא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ.

 

ברטנורא משנה ה

משביע הוא את יורשיה. אם גירשה ומתה, ויורשיה תובעין הימנו כתובתה, נשבעים שבועת היורשים שלא פקדתנו בשעת מיתה, ולא אמרה לנו קודם לכן, ולא מצינו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע.

ואת הבאים ברשותה. אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה, והלקוחות תובעים כתובתה, נשבעים אף הן שבועת היורשים.

אבל יורשיו משביעין אותה. אם נתאלמנה והיא או יורשיה נפרעין מן היתומים, צריכים שבועה, שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו.

לבאין ברשותי. אם אמכור נכסי ואת באה ליפרע מן הלקוחות.

 

משנה ו

הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעֲלָהּ לְבֵית אָבִיהָ,

אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ וְלא נַעֲשֵֹית אַפּוֹטְרוֹפָּא -

אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

וְאִם נַעֲשֵֹית אַפּוֹטְרוֹפָּא -

הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא,

וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבַר.

 

ברטנורא משנה ו

הלכה מקבר בעלה. זו שפטרה בעלה מן השבועה.

לבית אביה. שלא נתעסקה שוב בנכסים.

אין היורשים משביעין אותה. במה שנתעסקה בין מיתה לקבורה. שאם היו יורשים יכולים להשביעה על כך, מתוך שהיא צריכה להביא עדים במה שהיא מוכרת וקונה לצורך קבורת המת, ישהה המת ויתנוול.

על העתיד לבוא. שלא עיכבה בידיה כלום מן העסק שנעשית אפוטרופא עליו לאחר קבורת בעלה, דלא מהניא ביה פטור דידיה שהרי הנכסים של יתומים הם.

על שעבר. על עסק שבחיי בעלה.

 

משנה ז

הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ - לא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה;

עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה - לא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה;

מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, וּמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין, וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו -

לא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

 

ברטנורא משנה ז

לא תפרע אלא בשבועה. הנפרע מחבירו אינו מדקדק לשום לב על כל מה שפרעו, וזו הואיל ונפרעה במקצת, אפשר שנפרעה הכל, ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק.

עד אחד מעיד שהיא פרועה, לא תפרע אלא בשבועה. תקנת חכמים היא כדי להפיס דעתו של בעל. ושבועות הללו אף על פי שתקנת חכמים הן, אינן אלא כעין של תורה בנקיטת חפץ, שכל שבועות שתיקנו במשנה כעין של תורה הן.

מנכסים משועבדים. משום דאי הוה גבי מן הלוה גופיה, והוה טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתיך - משבעינן ליה, ואנן טענינן בשביל לקוחות, דלמא אי הוה גבית מן הלוה הוה טעין לך אשתבע לי דלא פרעתיך ובעית אשתבועי, השתא נמי אשתבע.

 

 

משנה ח

הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ, כֵּיצַד?

הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז,

וְאָמַר לָהּ: הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ,

וְהִיא אוֹמֶרֶת: לא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה -

לא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה,

 

כֵּיצַד?

הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז,

וְאָמַר לָהּ: הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ,

וְהִיא אוֹמֶרֶת: לא הִתְקַבַּלְתִּי,

וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה - לא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

 

מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד?

מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת -

לא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

 

מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד?

מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לִיתוֹמִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְתוֹמִים -

לא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד?

הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו -

אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ -

הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ;

וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ -

אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.

 

ברטנורא משנה ח

רבי שמעון. קאי לעיל ארבנן, דאמרי המושיב את אשתו חנונית או אפוטרופא, משביעה כל זמן שירצה. ואם כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך, אין יורשין משביעין אותה. ואתא הוא לאפלוגי, ואמר דכל זמן שהיא תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה, ואפילו כתב לה "נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך". ואם אינה תובעת כתובתה, אין יורשין משביעין אותה על אפוטרופא שבחיי בעלה, ואפילו לא פטרה מן השבועה. דלית ליה דרבי אליעזר ומחלוקתו דאמרי לעיל במתניתין, משביעה כל זמן שירצה.

ואין הלכה כרבי שמעון.

 

משנה ט

הוֹצִיאָה גֵּט, וְאֵין עִמּוֹ כְּתֻבָּה -

גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ;

כְּתֻבָּה, וְאֵין עִמָּהּ גֵּט -

הִיא אוֹמֶרֶת: אָבַד גִּטִּי, וְהוּא אוֹמֵר: אָבַד שׁוֹבָרִי;

וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב, וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל -

הֲרֵי אֵלּוּ לא יִפָּרְעוּ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ,

אִשָּׁה גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְּגֵט,

וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְרוֹזְבּוּל.

שְׁנֵי גִטִּין וּשְׁתֵּי כְתֻבּוֹת - גּוֹבָה שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת;

שְׁתֵּי כְתֻבּוֹת וְגֵט אֶחָד, אוֹ כְּתֻבָּה וּשְׁנֵי גִטִּין,

אוֹ כְּתֻבָּה וְגֵט וּמִיתָה -

אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְּתֻבָּה אַחַת;

שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ,

עַל מְנָת כְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה מַחֲזִירָהּ.

קָטָן שֶׁהִשִֹּׂיאוֹ אָבִיו -

כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ.

גֵּר שֶׁנִּתְגַּיַּר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ -

כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ.

 

ברטנורא משנה ט

הוציאה גט ואין עמו כתובה. במקום שאין כותבים כתובה וסומכים על תנאי בית דין.

גובה כתובתה. דתנאי כתובה מעשה בית דין הוא, וכל מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא דמי. ודוקא מנה מאתים הוא דגביא, אבל תוספת אין לה עד שתוציא שטר כתובה.

פרוזבול. הלל תיקן פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית, שמוסר שטרותיו לבית דין שיגבה מן הלוה חובו כל זמן שיתבענו, דהשתא לא קרינא ביה "לא יגוש", שאינו תובעו כלום, אלא בית דין תובעין.

הרי אלו לא יפרעו. חיישינן שמא כבר גבתה כתובתה, וזה השמיטתו שביעית.

 

מן הסכנה. שגזרו גוים על המצות, והיו יראים לשמור גיטיהן, ומשקיבלתו שורפתו. וכן פרוזבוליהן.