מעשרות, פרק ד
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מעשרות, פרק ד

מעשרות, פרק ד

משנה א

הַכּוֹבֵשׁ, הַשּׁוֹלֵק, הַמּוֹלֵחַ בַּשָֹּׂדֶה - חַיָּב.

הַמְכַמֵּן בָּאֲדָמָה, פָּטוּר.

הַמְטַבֵּל בַּשָֹּׂדֶה, פָּטוּר.

הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁיֵּצֵא מֵהֶם הַשְֹּׂרָף, פָּטוּר.

הַסּוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָֹרוֹ, פָּטוּר;

אִם סָחַט וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ, חַיָּב.

הַמְקַפֵּא לַתַּבְשִׁיל, פָּטוּר;

לַקְּדֵרָה - חַיָּב,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּבוֹר קָטָן.

 

ברטנורא משנה א

הכובש. ירקות או זיתים בחומץ או ביין, וכן השולק או המולח, אף בשדה חייב. שהאור והמלח והמקח והתרומה והשבת והחצר המשתמרת, כ"א מאלו קובע למעשר.

המכמן באדמה. המטמין פירות תחת הקרקע כדרך שרגילין להטמין פירות שאין מבושלים כל צרכן כדי שיתבשלו.

והמטבל. פירות במלח או בציר או בחומץ ואוכל, פטור, ואינו קובע למעשר כמו הכובש או המולח, אלא אוכל מהן אכילת עראי ופטור מן המעשר.

הפוצע זיתים. ממעך וכותש אותם כדי שיצא השרף, דהיינו המרירות שלהן.

הסוחט זיתים על בשרו. לסוך גופו.

לתוך ידו חייב. דמה שנתן לתוך ידו נחשב כאילו נתן לתוך בור קטן דהיינו החפירה שהיין והשמן יורדים בה.

המקפה לתבשיל. השולה פסולת שמעלה היין בעת רתיחתו נקרא מקפה, ואם אחר שנתן יין בתבשיל הסיר מעליו החרצנים והזגים הצפין למעלה, קפוי עראי הוא זה ואינו קובע למעשר כשאר מקפה יין בעלמא. ובתבשיל צונן איירי, דאי בתבשיל רותח הא אמרינן שהאור קובעת למעשר, ובלא הקפאה היה נקבע למעשר מחמת האור.

לקדרה. רקנית, קודם שנתן לתוכה התבשיל נתן בתוכה יין והקפהו הוה ליה כמקפה בבור קטן וחייב.

 

משנה ב

תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּמְנוּ תְּאֵנִים לְשַׁבָּת, וְשָׁכְחוּ לְעַשְֹּׂרָן -

לא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְֹּׂרוּ.

 

כַּלְכָּלַת שַׁבָּת -

בֵּית שַׁמַּאי - פּוֹטְרִין,

וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַלּוֹקֵט אֶת הַכַּלְכָּלָה לִשְׁלוֹחַ לַחֲבֵרוֹ,

לא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵֹּׂר.

 

ברטנורא משנה ב

תינוקות שטמנו תאנים. בשדה, דאי בבית, בלא שבת בית קובעת. ונקט תינוקות לאשמועינן דיש להם מחשבה הניכרת מתוך מעשיהם.

לא יאכלו למוצ"ש. דכיון שקבעתן שבת למעשר אסורים לעולם עד שיתעשרו.

כלכלת שבת. כלכלה מלאה פירות שיחדה לשבת.

ובית הלל מחייבין. במעשר מיד אפילו קודם השבת, דכיון שיחדה לשבת הוקבעה מיד.

לשלוח לחבירו. נטבל מיד ולא יאכל עראי עד שיעשר. ואפי' לא שלחה, לפי שכיון שיחדה לשלחה הוא מקפיד עליה כמו בכלכלת שבת. ואין הלכה כרבי יהודה.

 

משנה ג

הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן,

טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בַּמֶּלַח, וְאוֹכֵל;

אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו, חַיָּב.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר - חַיָּב,

וּמִן הַטָּמֵא - פָּטוּר,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.

 

ברטנורא משנה ג

המעטן. מקום שצוברין שם הזיתים כדי שיתרככו ויהיו ראויות להוציא שמנן.

טובל אחד אחד במלח. שאין קובע אלא במלח וצירוף שתים, הלכך אם מלח ונתן לפניו חייב.

מן המעטן הטהור חייב. וכגון שהאדם הנוטלן טמא, שא"א לו להחזיר את המותר שכבר נטמאו כל אותן שנטל בידו.

מן הטמא פטור. שכיון שהמעטן כולו טמא [והאדם] הנוטלן טמא הרי הוא מחזיר את הנותר.

 

משנה ד

שׁוֹתִים עַל הַגַּת,

בֵּין עַל הַחַמִּין בֵּין עַל הַצּוֹנֵן, פָּטוּר; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּרַבִּי צָדוֹק - מְחַיֵּב.

וַחֲכָמִים - אוֹמְרִים.

עַל הַחַמִּין חַיָּב, וְעַל הַצּוֹנֵן פָּטוּר.

 

ברטנורא משנה ד

שותין על הגת. וכגון שהכניס שם ראשו ורובו, דליכא למגזר שמא יביא הכלי אליו וישתה חוץ לגת, דחוץ לגת הוי קבע ואסור לשתות.

בין על החמין. בין שמזג היין בחמין, בין שמזגו בצונן.

רבי אליעזר ב"ר צדוק מחייב. דגזר שמא יוציא מן היין חוץ לגת.

על החמין חייב. שהוא קובע, לפי שאינו יכול להחזיר המותר שיקלקל היין שבגת, אבל מזג בצונן פטור שיכול להחזיר המותר. והלכה כחכמים.

 

משנה ה

הַמְקַלֵּף שְֹעוֹרִים,

מְקַלֵּף אַחַת אַחַת, וְאוֹכֵל;

וְאִם קִלֵּף, וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ - חַיָּב.

הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים,

מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד, וְאוֹכֵל;

וְאִם נִפָּה וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ - חַיָּב.

כֻּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע, יְרָקָהּ פָּטוּר;

זְרָעָהּ לְיָרָק, מִתְעַשֶֹּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶֹּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזִירִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מִתְעַשֵֹּׂר זֶרַע וְיָרָק,

אֶלָּא הַשִּׁחֲלַיִם וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבַד.

 

ברטנורא משנה ה

המקלף. מסיר קליפתן.

מקלף אחת אחת. שעורה אחת. ודוקא כשאינו סמוך לגורן, אבל אם היה סמוך לגורן אפילו קילף יותר פטור, מפני שהוא מחזיר את המותר.

המולל מלילות. המהבהב שבולין באור וממעכן בידו להסיר הפסולת.

מנפה. להפריח המוץ.

מיד ליד. מנערן מידו אחת לידו האחרת.

ירקה פטור. שהזרע עיקר וירקה לא חשיב אא"כ כוון לירק.

מתעשרת זרע וירק. חייב לעשר בין אכל הזרע בין אכל העלין ירק כמות שהן.

השבת. כך שמה בערבי, ובלע"ז (א) אניט"ו.

וזירים. זמורות, ואפילו זרעה סתם מתעשרת זרע וירק וזירים, לפי שהשבת עושה זמורות ארוכות. אבל הכוסבר אינה מתעשרת זירים אא"כ זרעה תחלה לזירים.

אינו מתעשר זרע וירק. אם זרע סתם ולא פירש.

השחלים. בערבי חב אל שאר, ובלע"ז (ב) קרישון.

הגרגיר. כך שמו בערבי, ובלע"ז (ג) אירוג"א. והלכה כחכמים.

 

משנה ו

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: תְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן, וְשֶׁל חַרְדָּל, וְשֶׁל פּוֹל הַלָּבָן,

חַיָּבוֹת בַּמַּעֲשֵֹר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַצְּלַף מִתְעַשֵֹּׂר תְּמָרוֹת וַאֲבִיּוֹנוֹת וְקַפְרַס.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מִתְעַשֵֹּׂר אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן פְּרִי.

 

ברטנורא משנה ו

התמרות של תלתן. יש מפרשים לולבי תלתן, כעין שיש לגפנים, והן נאכלים. וי"מ כשמתחיל הגבעול לצמוח נראה במקום צמיחתו כמין גרגיר עב, ונקרא תמרה כדאמרינן [סוכה לג.] גבי הדס נקטם ראשו ועלתה בו תמרה. ובתלתן וחרדל ופול הלבן חשובין אוכל.

הצלף בלע"ז (ד) קאפר"י: תמרות. לולבין שבו, ויש מפרשים הפרח.

אביונות. הוא עיקר הפרי, וקפריסין הוא שומר הפרי.

 

רבי עקיבא וכו'. והלכה כרבי עקיבא.