לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרה, פרק א

פרה, פרק א

 

משנה א
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
עֶגְלָה - בַּת שְׁנָתָהּ, וּפָרָה - בַּת שְׁתַּיִם.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עֶגְלָה - בַּת שְׁתַּיִם,
וּפָרָה - בַּת שָׁלשׁ, אוֹ בַּת אַרְבַּע.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בַּת חָמֵשׁ כְּשֵׁרָה הַזְּקֵנָה,
אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ,
שֶׁמָּא תַּשְׁחִיר שֶׁלֹּא תִּפָּסֵל.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא 'שְׁלָשִׁית'.
אָמְרוּ לוֹ: מַה הַלָּשׁוֹן 'שְׁלָשִׁית'?
אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.
אָמַר בֶּן עַזַּאי: אֲנִי אֲפָרֵשׁ,
אִם אוֹמֵר אַתָּה: 'שְׁלִישִׁית' -
לַאֲחֵרוֹת בְּמִנְיָן.
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר: 'שְׁלָשִׁית' -
בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים.
כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמְרוּ: כֶּרֶם רְבָעִי.
אָמְרוּ לוֹ: מַה הַלָּשׁוֹן 'רְבָעִי'?
אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.
אָמַר בֶּן עַזַּאי: אֲנִי אֲפָרֵשׁ,
אִם אוֹמֵר אַתָּה: 'רְבִיעִי' -
לַאֲחֵרִים בְּמִנְיָן.
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר: 'רְבָעִי' -
בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ אָמְרוּ:
הָאוֹכֵל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע - פְּרַס מִשָׁלשׁ לַקַּב.
אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר 'מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְֹרֵה לַסְּאָה'!
אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם.
אָמַר בֶּן עַזַּאי: אֲנִי אֲפָרֵשׁ,
אִם אוֹמֵר אַתָּה: 'מִשָׁלשׁ לַקַּב' -
אֵין בּוֹ חַלָּה.
וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר: 'מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְֹרֵה לַסְּאָה' -
מִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ.
 
ברטנורא משנה א  
רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה. עגלה ערופה צריך שתהא בת שנתה ולא יותר.
ופרה אדומה בת שתי שנים. דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה.
וחכמים אומרים עגלה ערופה כשרה אפילו בת שתים. וכל שכן בת שנתה, אלא דאפילו בת שתים עגלה היא. ואע"ג דקיימא לן כל מקום שנאמר עגל, בן שנה הוא, סברי רבנן שאני עגלה ערופה דכתיב בה (דברים כ"א) עגלת בקר, ולא כתיב עגלה סתם.
שמא תשחיר שלא תפסל. שאם יולדו בה שתי שערות שחורות פסולה, דכתיב (במדבר יט) אדומה תמימה, שתהא תמימה באדמימות. והלכה, דפרה אדומה בת שלוש שנים או בת ארבע וזקנה כשרה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר ותפסל.
לא שמעתי אלא שלושית. כך שמעתי שאין כשרה לפרה אדומה אלא שלושית.
כך שמעתי סתם. ואין לי לפרש.
שלישית. משמע שלישית לאחרות במנין, שנולדו שתי פרות אחרות לפניה וזאת שלישית להן.
שלושית. משמע שהיא בת שלוש שנים.
רביעי לאחרים. כשיש ארבעה כרמים שייך לומר על האחרון שהוא רביעי לאחרים, אבל רבעי משמע כרם בן ארבע שנים.
האוכל בבית המנוגע, פרס. השוהה בבית המנוגע כדי אכילת פרס, מטמא בגדים שעליו. פרס הוא חצי ככר משלוש ככרות לקב.
אמרו לו אמור משמונה עשר לסאה. כלומר, היה לך לומר משמונה עשר לסאה, שהסאה ששה קבין, ושלוש ככרות לקב הן שמונה עשר לסאה.
כך שמעתי. מרבותי, ואין בידי לפרש למה לא אמרו הם משמונה עשר לסאה.
אני אפרש. מאי נפקא מינה בין זה לזה.
משלוש לקב אין בו חלה. דחמש רביעיות קמח ועוד, חייבין בחלה, והלש קב בלבד אין מפריש ממנה חלה. הילכך כשאתה אומר משלוש ככרות לקב, משמע שלא הופרש מהן חלה, וכשאתה אומר משמונה עשר לסאה, נמצא שכל ככר הוא פחות מה שמיעטתו חלה, שהלש סאה צריך להפריש ממנה חלה.
 
משנה ב
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
פָּרִים - בְּנֵי שְׁתַּיִם,
שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח, ח) "וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת".
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בְּנֵי שָׁלשׁ.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף בְּנֵי אַרְבַּע וּבְנֵי חָמֵשׁ כְּשֵׁרִים,
אֶלָּא שֶׁאֵין מְבִיאִים זְקֵנִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
 
ברטנורא משנה ב  
ופר שני בן בקר תקח לחטאת. בטהרת הלוים כתיב בפרשת בהעלותך. והאי שני יתירה הוא, דכיון דכתיב בתריה ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, ממילא ידענא דתרי נינהו, אלא כתוב שני ללמד שהוא בן שתי שנים, דכי היכי דלבת שלוש קרי שלושית, הכי נמי לבן שתים קרי שני.
וחכמים אומרים כו'. והלכה כחכמים.
 
משנה ג
כְּבָשִֹים - בְּנֵי שָׁנָה, וְאֵילִים - בְּנֵי שְׁתַּיִם,
וְכֻלָּם מִיּוֹם לְיוֹם.
בֶּן שְׁלשָׁה עָשָֹר חֹדֶשׁ
אֵינוֹ כָּשֵׁר לא לְאַיִל וְלא לְכֶבֶשׁ;
רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ פַּלְגֵּס;
בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוּ נוֹקֵד;
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ פַּרְכָדִיגְמָא;
הִקְרִיבוֹ -
מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, וְלא עָלָה לוֹ מִזִּבְחוֹ.
בֶּן שְׁלשָׁה עָשָֹר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד -
הֲרֵי זֶה אַיִל.
 
ברטנורא משנה ג  
מיום ליום. נולד באחד באלול, לא שלמה לו שנה עד אחד באלול של שנה שניה. דבתר שנתו אזלינן ולא בתר שנים של מנין העולם. ואם נתעברה שנה, נתעברה לו. וכן באילים בני שתים.
אינו כשר לא לאיל. דאינו נחשב איל עד שיכנס שלושים יום משנה שניה לו.
פלגס. לשון פלג. כלומר ממוצע בין זה לזה, יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא.
נוקד. לשון אשר היה בנוקדים (עמוס א') שפירושו בעלי הצאן.
פרכדיגמא. למטבע שנפסל קורין כן בלשון יוני. אף זה נפסל מתורת איל ומתורת כבש.
מביא עליו נסכי איל. שלישית ההין. ונפקא לן מדכתיב או לאיל, לרבות את הפלגס לנסכי איל.
 
משנה ד
חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְעוֹלוֹתֵיהֶן,
חַטָּאת הַיָּחִיד וַאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע -
כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁלשִׁים וָהָלְאָה,
וְאַף בְּיוֹם שְׁלשִׁים;
וְאִם הִקְרִיבוּם בְּיוֹם שְׁמִינִי - כְּשֵׁרִים.
נְדָרִים וּנְדָבוֹת, הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵֹר וְהַפֶּסַח -
כְּשֵׁרִים מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה,
וְאַף בְּיוֹם הַשְּׁמִינִי.
ברטנורא משנה ד  
חטאות הצבור. כגון שעירי ראשי חדשים ושל מועדות ועולותיהן, כולהו בני שנה נינהו.
חטאת היחיד. כשבה או שעירה.
ואם הקריבום ביום השמיני כשרים. דכתיב (ויקרא כ"ב) ומיום השמיני והלאה ירצה, ונאמר בבכור (שמות כ"ב) ביום השמיני תתנו לי, מה בכור עשה יום שמיני כשמיני והלאה, אף בשאר קרבנות עשה יום שמיני כשמיני והלאה. מיהו במידי דחובה מצוה מן המובחר להביא מיום שלושים ואילך.
והפסח. אע"ג דחובה הוא, לא חשו חכמים, משום דנסבי לפי נפשות, שלא יבוא לידי נותר כיון שאינו נאכל [אלא] לחבורה אחת.