לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרה, פרק ח

פרה, פרק ח

משנה א

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים אֶת הַשֹּׁקֶת,

נִטְמָא אֶחָד מֵהֶם - כְּשֵׁרִים,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי;

טָהַר, וְנִטְמָא שֵׁנִי - כְּשֵׁרִים,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן;

נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת - פְּסוּלִין.

עָשָֹה אֶחָד מֵהֶן מְלָאכָה - כְּשֵׁרִין,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי;

עָמַד וְעָשָֹה הַשֵּׁנִי מְלָאכָה - כְּשֵׁרִין,

מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן;

עָשׁוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד - פְּסוּלִין.

 

ברטנורא משנה א  

שנים שהיו שומרים את השוקת. שנתמלא לחטאת.

טהר. אותו שנטמא טהר מטומאתו.

ונטמא שני. היינו חבירו שהיה טהור.

כשרים. המים שבשוקת.

עמד ועשה השני מלאכה. עמד הראשון ממלאכתו, ובא השני ועשה מלאכה תחתיו.

 

משנה ב

הַמְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת -

לא יִנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל;

שֶׁאִם נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל הַסַּנְדָּל -

נִטְמָא, וְטִמְּאָהוּ.

הֲרֵי הוּא אוֹמֵר:

מְטַמְּאֶיךָ לא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

נָפְלוּ מַשְׁקִין עַל בְּשָֹרוֹ - טָהוֹר;

נָפְלוּ עַל כְּסוּתוֹ - נִטְמֵאת וְטִמְּאַתּוּ.

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר:

מְטַמְּאֶיךָ לא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

 

ברטנורא משנה ב  

נטמא וטמאהו. נטמא הסנדל וטימא את האדם לחטאת. שכלים שנטמאו במשקים מטמאים את האדם לחטאת, שאין מונין ראשון ושני בחטאת, כדתנן לקמן פרק כל הראוי (משנה ו').  אף על פי שאם נפלו המשקים הללו על בשרו טהור, שהטהור לפרה אם נגעו משקין טמאים בבשרו הוא טהור כמו שהיה, לבד אם נגעו בידיו, לפי שהמשקים טמאים מטמאים את הידים, וגבי טהרת חטאת קיי"ל דאם נטמאו ידיו נטמא גופו.

מטמאיך לא טמאוני. משקים שטמאו את הסנדל לא היו יכולים לטמא הטהור לחטאת אם נגעו בבשרו כדאמרן, והסנדל הבא מכוחם מטמאו.

 

משנה ג

הַשֹּׂוֹרֵף פָּרָה, וּפָרִים, וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָֹּׂעִיר -

מְטַמֵּא בְּגָדִים.

פָּרָה וּפָרִים וְשָֹעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ עַצְמָן -

אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים.

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר:

מְטַמְּאֶיךָ לא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

 

ברטנורא משנה ג  

השורף פרה אדומה ופרים הנשרפים, כגון פר יום הכיפורים ופר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור, מטמאים בגדים. דבכולהו כתיב יכבס בגדיו, ולא שנא בגדים שהוא לבוש ולא שנא בגדים שהוא נוגע, והוא הדין לכל שאר כלים. דלא ממעטינן אלא אדם וכלי חרס בלבד הוא שאין מטמאין אם נוגעים בהן.

ופרה ופרים עצמן ושעיר המשתלח. אם נגעו בבגדים הרי הן טהורים. והיינו דאמרי ליה בגדים לאדם, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

 

משנה ד

הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר וְהִיא בְּבֵית הַבְּלִיעָה -

מְטַמֵּא בְּגָדִים;

הַנְּבֵלָה עַצְמָהּ - אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים.

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר:

מְטַמְּאֶיךָ לא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

 

ברטנורא משנה ד  

האוכל מנבלת עוף טהור. נבלת עוף טהור אין לה טומאה אם נגעה באדם או בבגדים, אלא בבית הבליעה מטמא אדם לטמא בגדים, כדתנן במסכת טהרות, והיינו דאמרי ליה בגדים לאדם מטמאיך לא טמאוני וכו'.

 

משנה ה

כָּל וְלַד הַטֻּמְאוֹת אֵינוֹ מְטַמֵּא כֵּלִים, אֶלָּא מַשְׁקֶה;

נִטְמָא מַשְׁקֶה - טִמְּאָן.

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר:

מְטַמְּאֶיךָ לא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

 

ברטנורא משנה ה  

כל ולד הטומאה. כגון ראשון ושני, אין מטמא כלים. אלא אב הטומאה. ומשקה שנטמא בראשון ושני מטמא כלים, גזירה משום משקה זב וזבה, כגון רוקו וזובו ומימי רגליו שהן אב הטומאה.

 

משנה ו

אֵין כְּלִי חֶרֶשׁ מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ, אֶלָּא מַשְׁקֶה;

נִטְמָא מַשְׁקֶה - טִמְּאָהוּ.

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר:

מְטַמְּאֶיךָ לא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

 

ברטנורא משנה ו  

אין כלי חרס מטמא חבירו. שאין כלי חרס נעשה אב הטומאה לעולם, ואין כלי חרס מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, אלמא שאין כלי חרס מטמא חבירו.

אלא משקין. אבל מטמא הוא משקין והמשקין חוזרין ומטמאין חבירו, גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרן.

 

משנה ז

כָּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה -

מְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה,

לְטַמֵּא אֶחָד, וְלִפְסוֹל אֶחָד;

חוּץ מִטְּבוּל יוֹם.

הֲרֵי זֶה אוֹמֵר:

מְטַמְּאֶיךָ לא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי.

 

ברטנורא משנה ז  

כל הפוסל את התרומה. כגון ידים שניות עושות משקים תחלה לטמא חולין, וידים עצמן שנגעו באוכלין חולין, טהורים, שאין שני עושה שלישי בחולין.

חוץ מטבול יום. שלא העריב שמשו. אף על פי שהוא פוסל את התרומה, אינו מטמא המשקין להיות תחילה. ואפילו משקין של תרומה אם נגע בהן טבול יום אינן אלא פסולים בלבד לא טמאים.

 

משנה ח

כָּל הַיַּמִּים כַּמִּקְוֶה,

שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, י) "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים"; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַיָּם הַגָּדוֹל כַּמִּקְוֶה;

לא נֶאֱמַר "יַמִּים", אֶלָּא שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מִינֵי יַמִּים הַרְבֵּה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין,

וּפְסוּלִין לַזָּבִים, וְלַמְצֹרָעִים, וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.

 

ברטנורא משנה ח  

כל הימים כמקוה. לכל הני מילי דקתני בסופו. (וגם) אין מטהרין בזוחלין, דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא במכונסין, דכתיב אך מעין, מעין מטהר בזוחלין ואין מקוה מטהרת בזוחלין.

ופסולין לזבין. דזב בעי מים חיים, דכתיב ורחץ את בשרו במים חיים. ולמצורע [דכתיב אל כלי חרש על מים חיים. ולמי חטאת] דכתיב מים חיים אל כלי.

הים הגדול כמקוה. לא קרא הכתוב מקוה אלא לים הגדול, דביה משתעי קרא במעשה בראשית ששם נקוו כל מימי בראשית. ולא נאמר ימים בלשון רבים, אלא מפני שמעורבים בו מיני ימים הרבה, שכל הנחלים הולכים אליו.

רבי יוסי אומר. כל הימים וים הגדול תורת מעין עליהן לענין שהן מטהרין בזוחלין, מפני שהנחלים הולכין וזוחלין עליהן. אבל פסולין הן לתורת מים חיים, שהכתוב קוראן מקוה. והלכה כרבי יוסי.

 

משנה ט

הַמַּיִם הַמֻּכִּים - פְּסוּלִים;

אֵלּוּ הֵן הַמֻּכִּים?

הַמְּלוּחִים וְהַפּוֹשְׁרִים.

הַמַּיִם הַמְכַזְּבִים - פְּסוּלִין;

 

אֵלּוּ הֵם הַמַּיִם הַמְכַזְּבִים?

הַמְכַזְּבִים אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ.

הַמְכַזְּבִים בְּפֻלְמְסָיוֹת וּבִשְׁנֵי בִצָּרוֹן -

כְּשֵׁרִים;

רַבִּי יְהוּדָה - פּוֹסֵל.

 

ברטנורא משנה ט  

מים המוכין. המזיקין. כגון שהן מלוחין ופושרין.

פסולין. למי חטאת. מים המכזבין. הפוסקין. כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נ"ח).  

פסולין. דמים חיים בעינן.

אחד בשבוע. אבל אחד ביובל שפיר מקרו מים חיים.

בפולמסיות. חיילות של גייסות ששותין ומקלקלין בה.

בשני בצרון. שנים של עצירת גשמים.

רבי יהודה פוסל. אפילו אותן שאין מכזבין אלא בפולמוסיות ובשני בצרון. ואין הלכה כרבי יהודה.

 

משנה י

מֵי קַרְמְיוֹן וּמֵי פוּגָה - פְּסוּלִין,

מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵי בִצִּים.

מֵי הַיַּרְדֵּן וּמֵי יַרְמוּךְ - פְּסוּלִים,

מִפְּנֵי שֶׁהֵם מֵי תַעֲרֹבוֹת;

 

וְאֵלּוּ הֵן מֵי תַעֲרֹבוֹת?

אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל שֶׁנִּתְעָרְבוּ.

שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין וְנִתְעָרְבוּ - כְּשֵׁרִין;

רַבִּי יְהוּדָה - פּוֹסֵל.

 

ברטנורא משנה י  

מי קרמיון ומי פוגה. נהרות שבארץ ישראל הן.

מי בצים. לשון היגאה גומא בלא בצה (איוב ח').  כלומר, מים שהחומר וטיט מעורב בהן. ורחמנא אמר מים חיים אל כלי, והכא איכא חציצה בין מים לכלי.

מי תערובות. שמים פסולים מתערבים בהם.

אחד פסול ואחד כשר. ונתערבו, אסור לקדש ממקום התערובות ולמטה.

רבי יהודה פוסל. אפילו בשניהם כשרים פוסל רבי יהודה ליטול ממקום התערובות, גזירה אטו אחד פסול. ואין הלכה כרבי יהודה.

 

משנה יא

בְּאֵר אַחְאָב וּמְעָרַת פַּמְיָס - כְּשֵׁרָה.

הַמַּיִם שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ, וְשִׁנּוּיָן מֵחֲמַת עַצְמָן - כְּשֵׁרִין.

אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מֵרָחוֹק - כְּשֵׁרָה,

וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁמְרֶנָּה שֶׁלֹּא יַפְסִיקֶנָּה אָדָם;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת מֻתֶּרֶת.

בְּאֵר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ חַרְסִית אוֹ אֲדָמָה -

יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתֵּצַל; דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין.

 

ברטנורא משנה יא  

באר אחאב. לא אתפרש היכן הוא, והא קמ"ל דמים חיים הן.

ומערת פמייס. מערה הסמוכה לעיר דן שמשם ירדן יוצא. ובלשון ישמעאל קורין לדן בניי"ס.

רבי יהודה אומר הרי היא בחזקת מותרת. ואין הלכה כרבי יהודה.

 

עד שתצל. עד שיחזרו המים צלולים כדמעיקרא. ואין הלכה כרבי ישמעאל.