לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פרה, פרק י

פרה, פרק י

משנה א

כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא מִדְרָס - מַדָּף לְחַטָּאת,

בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר, וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בוֹ.

כָּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, בֵּין טָמֵא בֵּין טָהוֹר -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ מַדָּף;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מַדָּף.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַטָּמֵא - מַדָּף, וְהַטָּהוֹר - אֵינוֹ מַדָּף.

 

ברטנורא משנה א  

כל הראוי לטמא מדרס. כגון כלים המיוחדים למשכב ומושב ומרכב.

מדף לחטאת. אם הטהור למי חטאת הסיטן. אפילו הן טהורין לתרומה נטמא המסיטם כאילו הן טמאים מדרס. וחומרא בעלמא היא כדאמרינן [בחגיגה י"ח] בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש. וקרי לה מדף, לפי שהיא חומרא דרבנן בעלמא. לשון קול עלה נדף (ויקרא כז).  

ואדם כיוצא בהן. שאם הטהור לחטאת הסיט אדם הטהור לתרומה, נטמא לחטאת, שהטהורים לתרומה נחשבים כזבים לגבי חטאת.

וכל הראוי ליטמא טמא מת. כגון כלים דלאו בני מדרס.

רבי אליעזר אומר אינו מדף. ואם הסיטן לא נטמא לחטאת.

רבי יהושע אומר מדף. אם הסיט אפילו הטהורים, נטמא לחטאת. ורבנן פליגי ומחלקים בין טמאים לטהורים. ושלוש מחלוקות בדבר. והלכה כחכמים.

 

משנה ב

הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף - טָמֵא.

לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּמַדָּף - טָמֵא.

הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּאֹכָלִים וּמַשְׁקִים,

בְּיָדוֹ - טָמֵא, וּבְרַגְלוֹ - טָהוֹר.

הֱסִיטָן בְּיָדוֹ -

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִים.

 

ברטנורא משנה ב  

שנגע במדף טמא. עליונו של זב קרוי מדף, שאם היו על גבי הזב עשר מכסאות זו על גבי זו כלן טמאין מדף, אפילו העליונה שלא נגע בה הזב. כשם שעשר מצעות זו על גב זו ושכב הזב בעליונה כלן טמאות דאורייתא משום משכב ואף על פי שלא נגע בתחתונות, כך המכסאות העליונות שעל גבי הזב טמאים דרבנן משום מדף ואף על פי שלא נגע בהן.

ואיכא בין משכב למדף, שהמשכב נעשה אב הטומאה לטמא אדם וכלים, והמדף אינו אלא ולד הטומאה לטמא אוכלים ומשקים, אלא משום חומרא דחטאת, אדם וכלים שנגעו במדף טמאים לחטאת.

לגין של חטאת. כלי שטף הוא ורוצה להכניס בו מי חטאת.

שנגע במדף, טמא.

וצריך טבילה. שנגע באוכלין ומשקין. ואפילו שהן טהורין לתרומה ולקודש.

בידו טמא. כדין אוכלין ומשקין טמאים שהן מטמאים את הידים, שהטהור לתרומה ולקודש פוסל בחטאת, ועוד יש חומרא יתירה גבי חטאת דנטמא גופו, והלכך כשנגע בידו באוכלין ומשקין טמא.

רבי יהושע מטמא. דגזר היסט אטו נגיעה. ואין הלכה כרבי יהושע.

 

משנה ג

קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ - טָהוֹר;

נְתָנוֹ עַל גַּבָּיו -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים - מְטַמְּאִים.

 

נָגַע בְּאֹכָלִים וּמַשְׁקִין וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ -

טָהוֹר;

נְתָנוֹ עַל גַּבֵּיהֶן -

רַבִּי יוֹסֵי - מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים - מְטַמְּאִים.

 

ברטנורא משנה ג  

קלל של חטאת. כלי חרס שיש בו אפר הפרה. תרגום וכדה על שכמה (בראשית כ"ד), וקולתה על כתפה.

שנגע בשרץ טהור. דאין כלי חרס מיטמא מגבו.

נתנו על גביו. שנתן הקלל על גבי השרץ.

וחכמים מטמאין. משום דמונח במקום טמא, והתורה אמרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור.

ורבי אליעזר סבר הואיל והכלי שהאפר בתוכו טהור הוא, שפיר קרינן ביה במקום טהור. ואין הלכה כרבי אליעזר.

רבי יוסי מטהר. במונח על גבי אוכלים ומשקים וכתבי הקודש, כיון דמקומו טהור מאב הטומאה.

וחכמים מטמאים. דטהור מכל טומאה בעינן. וכתבי הקודש רבנן גזרו בהו שיהיו מטמאין את הידים. והלכה כחכמים.

 

משנה ד

הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּתַנּוּר,

בְּיָדוֹ - טָמֵא, וּבְרַגְלוֹ - טָהוֹר.

הָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי תַּנּוּר,

וּפָשַׁט יָדוֹ חוּץ לַתַּנּוּר, וְהַלָּגִין בְּתוֹכוֹ;

וְכֵן הָאֵסֶל שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר,

וּבוֹ שְׁנֵי קְלָלוֹת, אֶחָד מִכָּאן, וְאֶחָד מִכָּאן -

רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים - מְטַמְּאִין.

 

ברטנורא משנה ד  

שנגע בתנור. ואפילו הוא טהור לקודש, אם נגע בו הטהור לחטאת.

טמא. וצריך טבילה לחטאת, שהטהור לקודש פוסל בחטאת. ודוקא שנגע בידו דנטמאו ידיו ונטמא גופו, אבל ברגלו טהור, דבידו עבוד מעלה, ברגלו לא עבוד מעלה, דומיא דאוכלין ומשקין דלעיל.

והלגין בתוכו. כלי שהכניס בו מי חטאת נתון בתוך ידו.

וכן האסל. מוט שנותנים שני כדין בשני ראשיו.

ובו שני קללות. שני כלים שהאפר נתון בהם, שקלל אחד קשור בראש המוט האחד, וקלל אחד קשור בראשו השני, והשתא האדם והאסל על גבי תנור, והלגין והקלל שבהן המים והאפר חוץ לתנור.

רבי עקיבא מטהר. שאין הכלי שבו האפר עומד על גבי התנור, ובמקום טהור הוא.

וחכמים מטמאין. הואיל והאדם הנושאו עומד על גבי תנור, חשבינן לכלי כאילו הוא עומד על גבי התנור ובמקום טמא הוא מונח. ואין הלכה כרבי עקיבא.

 

משנה ה

הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וּפָשַׁט יָדוֹ לַחַלּוֹן,

וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר -

רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.

אֲבָל עוֹמֵד הוּא הַטָּהוֹר לְחַטָּאת עַל גַּבֵּי תַּנּוּר,

וּבְיָדוֹ כְּלִי רֵיקָן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת,

וּבְמַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין.

 

ברטנורא משנה ה  

היה עומד חוץ לתנור. שהתנור מפסיק בינו לכותל, וחלון בכותל ובו הלגין של מי חטאת.

והעבירו על פי התנור. שכל תנוריהן פיהן למעלה.

רבי עקיבא מטמא. דסבר קלוטה כמי שהונחה דמיא ובשעה שעבירו על פי התנור הרי היא כאילו הניחו בתוכו ונטמא.

וחכמים מטהרין. סברי לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי. והלכה כחכמים.

ובידו כלי ריקם. דלא בעינא והניח במקום טהור אלא באפר הפרה ובמים המקודשין על ידי האפר.

 

משנה ו

לָגִין שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה,

שֶׁל חַטָּאת - טָמֵא,

וְשֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה - טְהוֹרִין.

שְׁנֵיהֶן בִּשְׁתֵּי יָדָיו - שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים.

שְׁנֵיהֶם בִּשְׁנֵי נְיָרוֹת - שְׁנֵיהֶם טְהוֹרִים.

שֶׁל חַטָּאת בִּנְיָר, וְשֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדוֹ -

שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין.

שֶׁל תְּרוּמָה בִּנְיָר, וְשֶׁל חַטָּאת בְּיָדוֹ -

שְׁנֵיהֶן טְהוֹרִין;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁל חַטָּאת - טָמֵא.

הָיוּ נְתוּנִין עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ וְנָגַע בָּהֶם,

שֶׁל חַטָּאת - טָמֵא,

שֶׁל קֹדֶשׁ וְשֶׁל תְּרוּמָה - טְהוֹרִים.

הֱסִיטָן -

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ - מְטַמֵּא,

וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.

 

ברטנורא משנה ו  

של חטאת טמא. דקודש ותרומה טמאים הן אצל חטאת.

שניהם בשתי ידיו. שנושא של חטאת בידו אחת ושל קודש או של תרומה ביד אחרת.

שניהן טמאים. של חטאת משום דנגע בשל תרומה בידו ונטמאו ידיו נטמא גופו ומטמא מי חטאת, ושל תרומה טמא משום נושא מי חטאת.

בשני ניירות. ואף על פי שהאדם טמא משום נושא מי חטאת, מכל מקום התרומה טהורה דהא מפסיק נייר ואינו נוגע בתרומה בידו.

של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהן טמאין. דכי נגע בידו בשל תרומה נטמא לחטאת. ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ, דאין מונין ראשון ושני לחטאת, ונטמא של חטאת, והאדם טמא משום נושא מי חטאת וטימא את של תרומה שנגע בו בידו. אבל של תרומה בנייר, חוצץ בו הנייר, ואע"ג דנגע בשל חטאת בידו שניהם טהורים, דאף על פי שהוא טמא משום נושא מי חטאת, מכל מקום אין מי חטאת חוזרים ומיטמאים בטומאה הבאה לאדם מחמת עצמן.

רבי יהושע אומר של חטאת טמא. רבי יהושוע לטעמיה דאמר בתוספתא טהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה, טמא. שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא. והכא נמי אפילו בשני ניירות טמא, דמה שהוא נושא את התרומה אף על פי שאינו נוגע בה הוי מדף לחטאת. ואין הלכה כרבי יהושע.

היו נתונים על גבי הארץ ונגע בהם. שנתן ידו אחת על של חטאת וידו אחת על של קודש או של תרומה.

של חטאת טמא. דנטמא האדם בלגין של תרומה וטימא את של חטאת.

ושל קודש ושל תרומה טהורים. שהרי האדם טהור לקודש ולתרומה, דלא נגע במי חטאת אלא בלגין.

 

הסיטן, רבי יהושע מטמא. לטעמיה דאמר טהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה, טמא. ולית הלכתא כוותיה.