לחץ כאן לתצוגת הדפסה

שבת, פרק יז

שבת, פרק יז

 

משנה א
כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן,
אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת;
שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת,
לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן.
 
ברטנורא משנה א  
כל הכלים שיש להן דלתות. 
ניטלים בשבת ודלתותיהן עמהן. ואע"פ שנתפרקו הדלתות מן הכלים קודם השבת, ניטלים בשבת אגב הכלים. 
ואינן דומין לדלתות הבית שאפילו נתפרקו בשבת אין ניטלין, לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן, כלומר לא נעשו לטלטול.
 
משנה ב
נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים,
וְקֻרְדֹּם לַחְתּוֹךְ אֶת הַדְּבֵלָה,
מְגֵרָה לִגְרוֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה,
מַגְרֵפָה לִגְרוֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת,
אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן,
אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכַּר לִתְחוֹב בּוֹ,
מַחַט שֶׁל יָד לִטּוֹל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ,
וְשֶׁל סַקָּאִים לִפְתּוֹחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת.
 
ברטנורא משנה ב  
קורנס. פטיש. 
הדבלה לאחר שעשאה עגול היא עבה וקשה וצריכה קרדום לחתכה. 
מגרה. כעין סכין ארוך ויש בו פגימות הרבה. 
לגרור בו את הגבינה. לחתכה ולחלקה לחלקים שעל ידי פגימותיו ממהר וחותך הדבר העב. 
מגריפה לגרוף בה הגרוגרות מן החבית. 
רחת, לוח שיש לה בית יד ושתי דפנות וזורין בה את החטה. 
ומזלג. כלי שיש לו שלוש שינים ומהפכים בו את הקש בגורן. 
כוש. פלך שטוות בו הנשים. 
כרכר. עץ של אורגים ודומה למחט של סקאין. 
לתחוב בו. לאכול בו תותים וכל מיני פרי רך. 
מחט של יד. מחט קטנה שתופרים בה בגדים. 
ליטול בו את הקוץ. שנכנס בבשרו, שמותר ליטלו בשבת כמו שמותר להפיס מורסא להוציא ממנה ליחה ובלבד שלא יתכוין לעשות לה פה. 
ושל סקאים. מחט גדול שתופרין בה שקין. 
לפתוח בו את הדלת. מי שאבדה לו מפתח.
 
משנה ג
קָנֶה שֶׁל זֵיתִים,
אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה;
וְאִם לָאו אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה.
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בַּשַּׁבָּת.
 
ברטנורא משנה ג  
קנה של זיתים. קנה שעשוי לבדוק הזיתים שבמעטן, אם נתאסף שמנן בתוכו והגיע להיות ראויין לבית הבד. 
אם יש קשר בראשו. כעין פקק שבקנה, מקבל טומאה, לפי שעל ידי שהוא פקוק בקשר משתייר בו מן השמן הזב מן הזיתים, ובודק בו אם הגיע לעצור, והוה ליה בית קבול.
ואם לאו. שאין בו קשר, אע"פ שהוא חלול אין חללו עשוי לקבל כלום, הילכך הוה ליה פשוטי כלי עץ, ואינו מקבל טומאה. 
בין כך ובין כך ניטל בשבת. דהא כלי הוא, ועשוי להפוך בו את הזיתים.
 
משנה ד
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין,
חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה.
כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אֵין נִטָּלִין אֶלָּא לְצֹרֶךְ.
 
ברטנורא משנה ד  
מסר הגדול. מגרה גדולה שנוסרים בה קורות. 
ויתד של מחרישה. כלי גדול העשוי כסכין, שבו עושין חריץ של תלם המענה. והנך קפיד עלייהו ומייחד להו מקום, דלא חזו למלאכה אחריתי. 
כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך. הכי קאמר: כל הכלים שמלאכתן להיתר, כגון קערות וכוסות, ניטלים לצורך גופו ולצורך מקומו של כלי. ושלא לצורך, אפילו שאינו צריך לגופו ולמקומו של כלי, אלא לטלטלו מחמה לצל, או שלא יגנבוהו הגנבים - שרי בכלי שמלאכתו להיתר. וכלי שמלאכתו לאיסור, כגון מדוכות ורחיים וכיוצא בהן, לצורך גופו ולצורך מקומו מותר, מחמה לצל או מפני הגנבים אסור. 
רבי נחמיה אומר אין ניטלים אלא לצורך. מפרש בגמרא לצורך תשמיש המיוחד לו בלבד, ולא לצורך דבר אחר, ואפילו לצורך גופו. כגון סכין לחתוך בו בלבד שרי, ולא לסמוך בו את הקערה.
ואין הלכה כרבי נחמיה.
 
משנה ה
כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בַּשַּׁבָּת, שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין עִמָּהֶן,
וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִֹין מֵעֵין מְלָאכָה.
שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית,
שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִֹין מֵעֵין מְלַאכְתָּן.
שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה,
וְשֶׁל זְכוּכִית לָצוּק לְתוֹכָן שֶׁמֶן.
 
ברטנורא משנה ה  
מעין מלאכה. איזו מלאכה שתהיה, ואפילו אינה מעין מלאכתן הראשונה. 
לצוק בתוכן מקפה עבה, דומיא דעיסה מעורבת במים. ולא פליגי אלא בנשברו בשבת, אבל נשברו מערב שבת, כולי עלמא מודים דניטלים, אפילו אין עושין מעין מלאכתן הראשונה.
ואין הלכה כרבי יהודה.
 
משנה ו
הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּרוּיָה,
אִם מְמַלְאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְאִין בָּהּ;
וְאִם לָאו אֵין מְמַלְאִין בָּהּ.
זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַּטָּפִיחַ מְמַלְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת.
 
ברטנורא משנה ו  
האבן שבקרויה. דלעת יבשה וממלאים בה מים, ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה. 
אם ממלאין בקרויה. 
ואין האבן נופלת. שהדקוה יפה בפי הקרויה הוה כלי. 
ואם לאו. הרי היא כשאר אבנים, ואין מטלטלים את הקרויה, שנעשית בסיס לאבן שנושאתה. 
זמורה שהיא קשורה לטפיח. לפך קטן ששואבין בו מים מן הבור או מן המעין, ממלאים בו, דשויא להך זמורה כלי.
 
משנה ז
פְּקַק הַחַלּוֹן,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִין בּוֹ;
וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ.
 
ברטנורא משנה ז  
פקק החלון. כגון לוח ומסך או שאר כל דבר שסותמים בו החלון. 
ותלוי. שאינו נגרר בארץ. 
ואם לאו אין פוקקין בו. שאם נגרר על גבי קרקע כשהוא שומטו מעל הארץ לסתום בו, מיחזי כמוסיף על הבנין, וסבר רבי אליעזר אין מוסיפין על אהל עראי בשבת. 
בין כך ובין כך. בין קשור בין אינו קשור, פוקקין בו, הואיל והיה מוכן מאתמול לכך, דסברי רבנן מוסיפין על אהל עראי בשבת.
והלכה כחכמים.
 
משנה ח
כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה
נִטָּלִים בַּשַּׁבָּת.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בְּכִסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת;
אֲבָל בְּכִסּוּיֵי הַכֵּלִים
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּלִים בַּשַּׁבָּת.
 
ברטנורא משנה ח  
במה דברים אמורים בכסויי קרקעות. בגמרא קאמר דבכסויי כלים כולי עלמא לא פליגי דשרי, אע"ג דלית להו בית אחיזה; ובכסויי קרקעות, כגון כסוי של בור ודות, כולי עלמא לא פליגי דאסור אי לית להו בית אחיזה. כי פליגי בכסויי כלים המחוברים לקרקעות, מר סבר כקרקעות דמיין, ומר סבר לאו כקרקעות דמיין.
והלכה כחכמים שהמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע.