לחץ כאן לתצוגת הדפסה

שביעית, פרק א

שביעית, פרק א

 משנה א

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְֹדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפְּרִי;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַד הָעֲצֶרֶת.

וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ.

 

ברטנורא משנה א

עד אימתי חורשים בשדה האילן. לקמן מפרש איזהו שדה אילן.

ערב שביעית. שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ. ולקמן ילפינן לה מקראי.

כל זמן שהוא יפה לפרי. כלומר שהחרישה יפה לפרי, הוי מתקן הקרקע לצורך הפרי של ששית ולא לצורך שביעית.

עד העצרת. דעד העצרת יפה לפרי ותו לא, ומן העצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית. ובשדה לבן שאין בו אילן - עד הפסח. ומשנה זו היא משנה ראשונה ואינה הלכה, דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו, שהם פסח בשדה לבן ועצרת בשדה אילן, והתירום. ומותר לחרוש עד ראש השנה של שביעית.

 

משנה ב

אֵיזֶהוּ שְֹדֵה הָאִילָן?

כָּל שְׁלשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה,

אִם רְאוּיִין לַעֲשׁוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה

בָּאִיטַלְקִי,

חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן;

פָּחוֹת מִכָּאן,

אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ.

 

ברטנורא משנה ב

לבית סאה. קרקע שהיא חמישים אמה על חמישים אמה.

ככר דבלה. התאנים היבשים עשויין במעגלה כעין ככר לחם קרוים ככר דבלה.

באיטלקי. במנה של איטליא של יון. ולפי שהיה כך בימי משה, משערים בו. והמנה מאה דינרים, והדינר שש מעות, ומשקל כל מעה שש עשרה שעורות בינוניות.

פחות מכאן. מכיכר של ששים מנה אין חורשים כל בית סאה אלא תחת האילן לבד וחוצה לו.

כמלא אורה וסלו. המלקט תאנים קרוי 'אורה', כמו גודר בתמרים ובוצר בענבים.

וסלו, הסל שנותן בו מה שהוא לוקט, ושאר השדה חשוב שדה הלבן, ואין חורשין אותו אלא עד הפסח.

 

משנה ג

אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל,

רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם תְּאֵנִים.

אִם רְאוּיִים לַעֲשׁוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי,

חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן;

פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁים לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן.

 

ברטנורא משנה ג

אחד אילן סרק. שאינה עושה פירות, ונטועין שלושה לבית סאה.

אם ראויין לעשות. רואין כל אילן ואילן בפני עצמו: אם אילן של תאנה כיוצא בו היה עושה ככר דבלה. ולמה שיערו בתאנה? על שפירותיה גסין ועושה הרבה.

לצרכן. מלא אורה וסלו חוצה לו.

 

משנה ד

הָיָה אֶחָד עוֹשֶֹה כִּכַּר דְּבֵלָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִֹין,

אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִֹין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶֹה -

אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן;

עַד שֶׁיִּהְיוּ מִשְּׁלשָׁה עַד תִּשְׁעָה.

הָיוּ עֲשָֹרָה, מֵעֲשָֹרָה וּלְמַעְלָה -

בֵּין עוֹשִֹין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִֹין,

חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כא) "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" -

אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית,

אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית,

וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר.

 

ברטנורא משנה ד

עד שיהיו משלושה ועד תשעה. כלומר דין זה שאמרנו היינו משלושה ועד תשעה, אבל אם היו עשרה או יותר אע"פ שאינן עושין, חורשין.

שנאמר "בחריש ובקציר תשבות". ארישא קאי, דתנן אין חורשין להן אלא לצרכן. ומנין שאין חורשין כל הבית סאה? שנאמר "בחריש ובקציר תשבות", ואם אינו ענין לשבת בראשית, שכבר נאמר (שמות כ) "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", ולא לשמטה, שכבר נאמר (ויקרא כה) "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך", תנהו ענין לאסור שני פרקים של ערב שביעית: מפסח לשדה לבן, ומעצרת לשדה אילן. והכי קאמר קרא: בחריש שקצירו אסור, ואיזה? זה חריש של ערב שביעית [שנכנס לשביעית] תשבות. ובקציר שחרישו אסור. ואיזה? זה קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית, נמי תשבות, שספיחים שגדלו בשביעית, או שעבר וזרע בשביעית - אסור לקצרם בשמינית.

רבי ישמעאל אומר. לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה. ואתא לאשמעינן: מה חריש רשות, שאין לך חריש של מצוה; אף קציר דאמר רחמנא "תשבות", בקציר של רשות. יצא קציר העומר שהוא מצוה, דבעינן קצירה לשמה, שזה דוחה את השבת.

 

משנה ה

שְׁלשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים,

הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן.

וְכַמָּה יְהֵא בֵּינֵיהֶם?

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו.

 

ברטנורא משנה ה

הרי אלו מצטרפין ונחשבין כאילו הן של איש אחד, וחורשין כל בית סאה בשבילן.

וכמה יהא ביניהן. בין אילן לאילן.

כמלא בקר וכליו. צמד בקר עם העול, והיינו ד' אמות. אבל פחות מכאן למיעקר קיימי, ואין חורשין בשבילן.

 

משנה ו

עֶשֶֹר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה,

חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

הָיוּ עֲשׁוּיוֹת שׁוּרָה וּמֻקָּפוֹת עֲטָרָה,

אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן.

 

ברטנורא משנה ו

נטיעות. ילדות, ולזקנות קרי אילן, והכא קמ"ל, דאע"ג דשלוש אילנות לבית סאה קרוי שדה אילן, וחורשין כל בית סאה בשבילן, בנטיעות ילדות אין חורשין עד שיהיו עשרה.

שורות. שנטועות במקום אחד כחומה ואינן מפוזרות.

אין חורשין אלא צרכן. משום דכשמפוזרות נראה כחורש לצורך האילן, אבל היכא דקיימי במקום אחד, נראה כמתקן את הארץ לצורך שביעית ולא לצורך האילנות.

שורה. תרגום חומה שורה.

עטרה. גדר סביב.

 

משנה ז

הַנְּטִיעוֹת וְהַדְּלוּעִים מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל עֲשָֹרָה דְּלוּעִים לְבֵית סְאָה,

חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

 

ברטנורא משנה ז

הנטיעות והדלועים מצטרפין לבית סאה. בדלעת יונית דוקא איירי במתניתין, שהיא גדולה כאילן, ולא בשאר דלועין. וצריך שיהיו הנטיעות רבות על הדלועים, כגון שהיו הנטיעות ששה והדלועים ארבעה - מצטרפין לעשרה וחורשין כל בית סאה בשבילן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר. אפילו היו כל העשרה דלועין, חורשין כל בית סאה בשבילן, לפי שהן כנטיעות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

 

משנה ח

עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת?

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיָּחֹלּוּ;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בַּת שֶׁבַע שָׁנִים;

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: נְטִיעָה כִּשְׁמָהּ.

אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין,

מִטֶּפַח וּלְמַטָּה - כִּנְטִיעָה,

מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה - כְּאִילָן; דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

 

ברטנורא משנה ח

עד שיחולו. עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית ע"י פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית, עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית.

נטיעה כשמה. בת שנתה קרויה נטיעה ותו לא.

פירוש אחד: "כשמה" - כל זמן שבני אדם קוראין לה נטיעה ואין קוראין לה אילן. והלכה כרבי עקיבא.

שנגמם. שנחתך.

חליפין. גידולים, לשון גזעו מחליף.

כנטיעה. בין לענין חרישה בין לענין ערלה. והלכה כרבי שמעון.