לחץ כאן לתצוגת הדפסה

תמיד, פרק א

תמיד, פרק א

 

משנה א
בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:
בְּבֵית אַבְטִינָס,
בְּבֵית הַנִּיצוֹץ,
וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.
בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת,
וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם.
בֵּית הַמּוֹקֵד - כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה,
מֻקָּף רוֹבְדִים שֶׁל אֶבֶן;
וְזִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם.
וּפִרְחֵי כְהֻנָּה, אִישׁ כִּסְתּוֹ בָּאָרֶץ.
לא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ,
אֶלָּא פּוֹשְׁטִין, וּמְקַפְּלִין, וּמַנִּיחִים אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן,
וּמִתְכַּסִּין בִּכְסוּת עַצְמָן.
אֵרַע קֶרִי לְאֶחָד מֵהֶן,
יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה,
וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִין מִכָּאן וּמִכָּאן,
עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה.
וּמְדוּרָה הָיְתָה שָׁם, וּבֵית כִּסֵּא שֶׁל כָּבוֹד.
וְזֶה הָיָה כְּבוֹדוֹ:
מְצָאוֹ נָעוּל, יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ שָׁם אָדָם;
פָּתוּחַ, יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שָׁם אָדָם.
יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפַּג, וְנִתְחַמַּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה.
בָּא וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, עַד שֶׁהַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים,
יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ.
 
ברטנורא משנה א  
בשלושה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש. מפני הכבוד, וגדולה היא לבית שלא יהא בלא שומרים. ושלושה מקומות ילפינן מדכתיב (במדבר ג') "והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרי משמרת למשמרת", רמז לשלוש משמרות בשלושה מקומות, ומה מצינו במשכן שהיו הכהנים אהרן ושני בניו שומרים בו בשלושה מקומות, אף מקדש כן.
בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות. בנויות בצד שערי העזרה.
והרובין. ילדים. תרגום ילד - רביא.
פירוש אחר, הרובין, המורים חצים בקשת, מלשון רובה קשת.
ובית המוקד כפה. בנין של בית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוולט"ו בלע"ז, עשויה בארץ.
והיה מוקף רובדים של אבן. אצטבאות סביב, של אבני גזית, היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו.
זקני בית אב. המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישנים שם על אותן רובדין.
ופרחי כהונה. בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והן היו השומרים.
כסתו. לשון כרים וכסתות.
איש כסתו בארץ. שלא היו יכולים לשכב שם על גבי מטות, אלא בארץ כדרך שומרי חצרות המלכים.
ומניחים אותן תחת ראשיהן. כנגד ראשיהן ולא תחת ראשיהן ממש, לפי שיש בבגדי כהונה שיש בהן כלאים כגון אבנט, ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה.
ומתכסים בכסות עצמן. בבגדי חול.
במסיבה. במחילה המהלכת תחת הבירה. שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה כדכתיב (דברי הימים א כ"ט) "אל הבירה אשר הכינותי". ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו.
והנרות היו דולקים. במחילה מכאן ומכאן.
ומדורה היתה שם. שהכהן מתחמם בה לאחר שטבל.
וזה היה כבודו. שלא נכנס בו אדם מעולם כל זמן שהיה חברו שם.
מצאו נעול. זה סימנו שיש אדם שם ולא היה נכנס.
נסתפג. קינח המים שעל בשרו.
בא וישב לו. בבית המוקד.
עד שהשערים נפתחים. היה יוצא והולך לו לחוץ. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה, כדאמרינן באלו דברים וכל זב לרבות בעל קרי.
 
משנה ב
מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ,
מַשְׁכִּים, וְטוֹבֵל עַד שֶׁלֹּא יָבֹא הַמְמֻנֶּה.
 
וְכִי בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הַמְמֻנֶּה בָּא?
לא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת,
פְּעָמִים שֶׁהוּא בָּא מִקְּרִיאַת הַגֶּבֶר,
אוֹ סָמוּךְ לוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו.
הַמְמֻנֶּה בָּא וְדוֹפֵק עֲלֵיהֶם, וְהֵם פָּתְחוּ לוֹ.
אָמַר לָהֶן: מִי שֶׁטָּבַל יָבֹא וְיָפִיס.
הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.
 
ברטנורא משנה ב  
לתרום את המזבח. תרומת הדשן.
משכים וטובל. שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבוד עבודה אפילו טהור, עד שהוא טובל.
וכי באיזו שעה הממונה בא. כלומר מי איכא זמן קבוע לביאת הממונה, דאמרת שהיה משכים וטובל קודם ביאת הממונה? אלא ודאי לא היה זמן קבוע לביאתו, שלא כל העתים היו שוות שפעמים היה בא הממונה מקרות הגבר כו', והלכך מי שהיה רוצה לתרום היה משכים כל מה שהיה יכול, ואחר כך היה בא הממונה ודופק עליהם לאותם שבבית המוקד, והם היו פותחין לו.
מקריאת הגבר. אית דמפרשי קריאת התרנגול. ואית דמפרשי כהן שהיה רגיל לקרות בכל יום סמוך לעלות השחר.
מי שטבל יבוא ויפיס. כל אותן שהיו נותנים לבן לתרום, היו טובלים קודם שיבוא הממונה, ואחר כך היו מטילין פייס ביניהן, הוא הגורל, ומי שבא לו הגורל הולך ותורם.
וסדר הגורל ומעשהו, מפורש פרק ב' דיומא.
 
משנה ג
נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפֵּשׁ,
וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לַעֲזָרָה,
וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו, וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בְּיָדָם.
וְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִתּוֹת:
אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח,
וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעֲרָב.
הָיוּ בּוֹדְקִין וְהוֹלְכִין,
עַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם בֵּית עוֹשֵֹי חֲבִתִּים.
הִגִּיעוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ,
אָמְרוּ: שָׁלוֹם, הַכֹּל שָׁלוֹם!
הֶעֱמִידוּ עוֹשֵֹי חֲבִתִּים לַעֲשׁוֹת חֲבִתִּים.
 
ברטנורא משנה ג  
פשפש. פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול, ובו היו נכנסין מבית המוקד לעזרה.
אלו. היו הולכין באכסדרא שבעזרה דרך המזרח. שהיו אכסדראות סביב לעזרה מבפנים, עמודים יוצאים חוץ לכותלי העזרה, ומן העמודים ועד כותלי העזרה היה סכך על גביהן והן קרויין פורטיק"ן בלע"ז, ומן העמודים ולחוץ היה בלא סכך, והמזבח היה שלא במקום הסכך. והיו מתחלקים לשתי כתות, כדי שיהיו בודקים ורואים כל כלי שרת שיהיו כולן במקומן בשלום. והיו הולכים באכסדראות העשויות לרוח צפונית, אלו מהלכים בה בחציה של מזרח ואלו מהלכים בה בחציה של צד מערב, עד שפוגעים זה בזה במקום שעושים מנחת חביתין של כהן גדול, שהיה מביא בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, והיא היתה סמוך לשער ניקנור, ושם היו אומרים זה לזה שלום, הכל שלום, כלומר מצאנו כל הכלים בשלום ולא נפקד מהם כלי.
 
משנה ד
מִי שֶׁזָּכָה לִתְרוֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ,
הוּא יִתְרֹם אֶת הַמִּזְבֵּחַ,
וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: הִזָּהֵר!
שֶׁמָּא תִּגַּע בַּכְּלִי עַד שֶׁתְּקַדֵּשׁ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ מִן הַכִּיּוֹר;
וַהֲרֵי הַמַּחְתָּה נְתוּנָה בַּמִּקְצוֹעַ, בֵּין הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ,
בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ.
אֵין אָדָם נִכְנָס עִמּוֹ, וְלא נֵר בְּיָדוֹ,
אֶלָּא מְהַלֵּךְ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה.
לא הָיוּ רוֹאִין אוֹתוֹ, וְלא שׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ,
עַד שֶׁשּׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ, שֶׁעָשָֹה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר,
וְהֵן אוֹמְרִים: הִגִּיעַ עֵת!
קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר,
נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,
וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ,
חָתָה מִן הַמְאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד.
הִגִּיעַ לָרִצְפָּה, הָפַךְ פָּנָיו לַצָּפוֹן,
הִלֵּךְ לְמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ כְּעֶשֶֹר אַמּוֹת,
צָבַר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה,
רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׁ שְׁל שָׁה טְפָחִים -
מְקוֹם שֶׁנּוֹתְנִין מֻרְאוֹת הָעוֹף,
וְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה.
 
ברטנורא משנה ד  
הזהר שלא תגע בכלי. במחתה שהיא כלי שרת. שאין אדם רשאי לקרב אל המזבח ולא לשום עבודה עד שיקדש ידיו ורגליו.
במקצוע. בקרן זוית.
בן קטין. כך שמו של כהן גדול שעשה מוכני לכיור. גלגל הסובב שעל ידו משקעים הכיור בבור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה, לפי שכל דבר שנתקדש בכלי שרת נפסל בלינת לילה, וכשהיה משוקע הכיור בבור לא היו מימיו נפסלין.
ורמב"ם אומר, שהמוכני הוא כלי סביב לכיור, שלא נתקדש בכלי שרת, ושם היו מניחים המים בלילה כדי שלא יתקדשו ויפסלו בלינה.
המאוכלות הפנימיות. הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן.
צבר את הגחלים על גבי הרצפה. משום דכתיב ושמו, ודרשינן [תמורה דף ל"ד ע"א] ושמו כולו, ושמו שלא יפזר.