לחץ כאן לתצוגת הדפסה

יבמות, פרק י

יבמות, פרק י

משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ, וְנִסֵּת,

וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ -

תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה;

וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה, וְלא פֵּרוֹת, וְלא מְזוֹנוֹת, וְלא בְּלָאוֹת,

לא עַל זֶה וְלא עַל זֶה;

אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה - תַּחֲזִיר.

וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה.

וְלא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ.

וְלא זֶה וָזֶה זַכָּאִין

לא בִּמְצִיאָתָהּ, וְלא בְּמַעֲשֵֹה יָדֶיהָ, וְלא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

 

הָיְתָה בַּת יִשְֹרָאֵל - נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה,

וּבַת לֵוִי - מִן הַמַּעֲשֵֹר,

וּבַת כֹּהֵן - מִן הַתְּרוּמָה.

וְאֵין יוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתֻבָּתָהּ.

וְאִם מֵתוּ -

אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלא מְיַבְּמִין.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵֹה יָדֶיהָ, וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ,

וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר.

וְאִם נִסֵּת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת - מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

 

ברטנורא משנה א

האשה.

ואמרו לה מת בעליך. שאמר לה עד אחד מת בעליך ונשאת על פי עד אחד. ולפיכך תצא מזה ומזה כדין אשת איש שזנתה שאסורה לבעל ואסורה לבועל, דלאו אנוסה היא, ואף על גב דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עגונה, טעמא מאי, משום דהיא גופה דייקא ומנסבא, והך דלא דייקא קנסינן לה. אבל נשאת על פי שני עדים שאמרו לה מת בעלך, הא אמרינן בסיפא נשאת שלא על פי בית דין כלומר שלא היתה צריכה להיתר בית דין, כיון שהיו שני עדים מעידין בדבר, מותרת לחזור לבעלה הראשון, דאנוסה היא, דמאי הוה לה למעבד?!

ובגמרא מוכח דלית הלכתא הכי, אלא לא שנא נשאת על פי בית דין בעד אחד ולא שנא נשאת על פי שני עדים אם בא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.

וצריכה גט מזה ומזה. טעמא דבעיא גט משני, שכשרואים את הראשון חי סבורים שגרשה, וע"י כן נשאה שני, ואשתו גמורה היא, ואם מוציאה בלא גט נמצאת אשת איש יוצאה בלא גט.

ולא בלאות. שנאבדו, אבל בלאותיה הקיימים לא הפסידה.

והולד ממזר מזה ומזה. אם ילדה מן השני, ממזר גמור. ואם החזירה הראשון וילדה, הוי ממזר מדבריהם.

לא זה וזה זכאין במציאתה. דטעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה, משום איבה, הכא תיהוי לה איבה ואיבה.

ולא במעשה ידיה. דטעמא מאי אמור רבנן מעשה ידיה לבעלה משום מזוני, והכא דמזוני לית לה, מעשה ידיה לאו דיליה.

ולא בהפרת נדריה. דטעמא מאי בעל מיפר נדרי אשתו, כי היכי דלא תתגנה על בעלה, הכא תתגנה ותתגנה.

נפסלה מן הכהונה. דזונה היא.

מן המעשר. קנסא היא. דבת לוי שזנתה לא נפסלה מן המעשר.

מן התרומה. אפילו תרומה דרבנן.

יורשים כתובתה. כתובת בנין דכרין.

חולצין ולא מיבמין. אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא, ורבנן גזור דלא ליבם, ואחיו של שני חולצין מדרבנן, כי היכי דבעיא גט משני מדרבנן.

ביאתה או חליצתה. ארישא פליג דקתני ולא מיבמין.

ואין הולד ממנו ממזר. אם החזירה ראשון. ולית הלכתא לא כרבי יוסי ולא כרבי אליעזר ולא כרבי שמעון.

נשאת שלא ברשות בית דין, כגון שאמרו לה שני עדים מת בעליך שאינה צריכה להיתר בית דין.

 

משנה ב

נִסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין -

תֵּצֵא, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.

לא נִסֵּת עַל פִּי בֵּית דִּין -

תֵּצֵא, וְחַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן.

יָפֶה כֹּחַ בֵּית דִּין, שֶׁפּוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן.

הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לִנָּשֵֹא,

וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה -

חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן, שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לִנָּשֵֹא.

 

ברטנורא משנה ב

ופטורה מן הקרבן. דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור מן הקרבן.

שלא על פי בית דין. אלא בשני עדים, חייבת בקרבן, דשוגגת היא. ולית הלכתא כי הא מתניתין, אלא בין נשאת על פי בית דין בעד אחד, בין על פי שני עדים, חייבין בקרבן היא ובעלה השני.

 

משנה ג

הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ, וְנִשֵֹּׂאת;

וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים -

תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ: מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִיךְ, וְנִתְיַבְּמָה;

וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים -

תֵּצֵא, וְהַוָּלָד הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ, וְנִסֵּת,

וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: קַיָּם הָיָה וָמֵת -

תֵּצֵא, וְהַוָּלָד הָרִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.

אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ, וְנִתְקַדְּשָׁה,

וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ -

מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט, לא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.

אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא: "וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָּׁהּ" (ויקרא כא, ז) -

וְלא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ.

 

ברטנורא משנה ג

ואחר כך מת בנך. ולא הוזקקה ליבום.

ונשאת. לשוק.

ראשון ואחרון. ראשון שלפני השמועה, ואחרון שלאחר השמועה. וכרבי עקיבא מתוקמא דאמר יש ממזר מחייבי לאוין, ואינה הלכה.

 

משנה ד

מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם,

וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָֹא אֶת אֲחוֹתָהּ,

וְאַחַר כָּךְ בָּאת אִשְׁתּוֹ - מֻתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.

וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה - מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה.

אָמְרוּ לוֹ: מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָֹא אֶת אֲחוֹתָהּ,

וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ: קַיֶּמֶת הָיְתָה, וָמֵתָה -

הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים - פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ;

וְכָל שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים - אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

 

ברטנורא משנה ד

מותרת לחזור לו. דקדושי שניה אינן כלום ובזנות בא עליה. ואמרינן בגמרא "ושכב איש אותה" (במדבר ח), שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה.

ומותר בקרובות השניה. לישא בתה, דקיי"ל נושאים על האנוסה ועל המפותה.

רבי יוסי אומר כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו. רבי יוסי שמעיה לתנא קמא דקאמר לא שנא דאזלי אשתו וגיסו שהוא בעל אחות אשתו למדינת הים, ולא שנא לי ארוסתו וגיסו, ובאו ואמרו לו מתה אשתך ומת גיסך, ונשא את אחותה, ואחר כך באו אשתו וגיסו: אשת גיסו אסורה על גיסו, ואשתו מותרת לו. ואמר לו רבי יוסי: ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוי בקדושין, והאי דנסיב לאחותה שפיר קנסיב ובעיא גט מיניה דלא לימרו אשת איש יוצאת בלא גט, דפסיל לה ע"י אחרים דהיינו גיסו, דכיון דנפקא מיניה בגיטא אפסלא לה מבעלה, פוסל נמי ע"י עצמו, ואתסרא ליה אתתיה עליה, דהויא אחות גרושתו. אבל היכא דאזלי אשתו וגיסו למדינת הים, וקא נסיב לה לאחותה, דליכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין ושפיר קנסיב לה להאי כדאיכא למימר באירוסין, ולא בעיא גט מיניה ולא קפסיל ע"י אחרים דהא לא פסלה אשת גיסו אגיסו, אינו פוסל ע"י עצמו, ושריא ליה איתתיה, שהרי אינה אחות גרושתו.

 

משנה ה

אָמְרוּ לוֹ: מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָֹא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ;

מֵתָה, וְנָשָֹא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ;

מֵתָה, וְנָשָֹא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ;

מֵתָה, וְנָשָֹא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ;

וְנִמְצְאוּ כֻּלָּן קַיָּמוֹת -

מֻתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, בַּשְּׁלִישִׁית, וּבַחֲמִישִׁית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן;

וְאָסוּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית,

וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה -

מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה, וּבָרְבִיעִית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן;

וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית, וּבַחֲמִישִׁית,

וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

 

ברטנורא משנה ה

אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה. שלא מאמה, וחזרו ואמרו לו מתה השניה, ונשא אחותה של השניה מאמה ולא מאביה, ונמצאת זו השלישית נכריה אצל הראשונה, וחזרו ואמרו לו מתה זו השלישית, ונשא אחותה של שלישית זו מאביה ולא מאמה, נמצאת רביעית רחוקה מן השניה וכל שכן מן הראשונה, וחזרו ואמרו לו מתה זאת הרביעית.

ונשא אחותה מאמה. והיא רחוקה מן השלישית, וכן מן הראשונה ומן השניה, ואחר כך אמרו לו כולן קיימות.

מותר בראשונה בשלישית ובחמישית. שאינן קרובות זו לזו. ואף על פי שהשלישית אחות השניה, שריא, דקדושי שניה לא תפסי, דאחות אשה היא לראשונה שלקחה מקודם, והויא לה כאנוסה ומפותה, ותניא, אנס אשה מותר לישא בתה, דלא אסרה תורה אלא אחות אשה בלבד, והיכא דלא תפסי קדושין לאו אחות אשה היא. וכן החמישית אע"פ שהיא אחות הרביעית, מותרת, דהואיל ותפסי קדושין בשלישית, נמצאת ביאת רביעית שהיא אחות שלישית ביאת זנות, ולא אסרה חמישית עליו.

ופוטרות צרותיהן. אם מת ובא יבם ויבם אחת מהן פוטרת צרתה.

ואסור בשניה. מפני הראשונה. וברביעית מפני השלישית.

ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה. שאמת היו הדברים של ראשונה, ושאר הדברים שקר היו, אסור בשלישית מפני השניה ובחמישית מפני הרביעית.

 

משנה ו

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,

הוּא פּוֹסֵל עַל יְדֵי אַחִין, וְהָאַחִים פּוֹסְלִין עַל יָדוֹ;

אֶלָּא שֶׁהוּא פּוֹסֵל תְּחִלָּה, וְהָאַחִין פּוֹסְלִין תְּחִלָּה וָסוֹף.

כֵּיצַד?

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ -

פָּסַל עַל יְדֵי אַחִין.

בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִין, וְעָשׁוּ בָּהּ מַאֲמָר, נָתְנוּ גֵּט אוֹ חָלְצוּ -

פָּסְלוּ עַל יָדוֹ.

 

ברטנורא משנה ו

בן תשע שנים ויום אחד פוסל. את היבמה לאחין אם בא עליה, דביאתו ביאה. או אם נתן גט או עשה בה מאמר, שיש לו גט ויש לו מאמר, אבל אינו גט גמור ולא מאמר גמור.

אלא שהוא פוסל תחילה. בגמרא מפרש דבמאמר הוא פוסל תחילה ולא בסוף, שאם אחיו הגדול עשה מאמר ואחר כך עשה מאמר זה שהוא בן תשע שנים ויום אחד לא פסלה מאחיו, אבל בביאה פוסל בן תשע שנים ויום אחד בין בתחילה בין בסוף. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אלא הוא פוסל תחילה והן פוסלין תחילה וסוף. במה דברים אמורים, במאמר, אבל ביאה אפילו בסוף נמי פסיל, כיצד, בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו וכו'.

 

משנה ז

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,

וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אָחִיו שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד -

פָּסַל עַל יָדוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לא פָּסַל.

 

ברטנורא משנה ז

פסל על ידו. דהוי ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה.

רבי שמעון אומר לא פסל. דביאת בן תשע לרבי שמעון ספק קניא ספק לא קניא, אי קניא קניא לגמרי ולא מהניא ביאת אחיו, ואי לא קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא הוא ולא אחיו, הילכך לא פסל.

ואין הלכה כרבי שמעון.

 

משנה ח

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,

וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ - פָּסַל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לא פָּסַל.

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, וָמֵת -

חוֹלֶצֶת וְלא מִתְיַבֶּמֶת.

נָשָֹא אִשָּׁה וָמֵת - הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה.

 

ברטנורא משנה ח

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת, חולצת ולא מתיבמת. שיש עליה זיקת שני יבמין, שבביאתו של זה הקטן שהוא כמאמר בגדול לא יצאת מידי זיקת נפילה ראשונה, וחלה עליה זיקת נפילה שניה, ותנן בפרק ד' אחים, מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין.

נשא אשה. שאינה יבמתו, ומת ולו אחים.

הרי זו פטורה. דאע"ג דביאתו ביאה, אין קנינו קנין כלום עד שיביא שתי שערות, אבל ביבמה הואיל וזקוקה לו עשו אותה רבנן כמאמר.

 

משנה ט

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,

וּמִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וָמֵת;

אִם לא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל -

הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלא מִתְיַבֶּמֶת,

וְהַשְּׁנִיָּה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.

אֶחָד שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,

וְאֶחָד שֶׁהוּא בֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְֹעָרוֹת.

 

ברטנורא משנה ט

אם לא ידע הראשונה משהגדיל, ראשונה חולצת ולא מתיבמת. דזיקת שני יבמין עליה הואיל ולא ידעה משהגדיל לא יצאת ידי נפילה ראשונה.

רבי שמעון אומר מיבם לאיזה שירצה. דלית ליה לרבי שמעון זיקת שני יבמין. והכי נמי אמרינן בפרק ארבעה אחים.

וחולץ לשניה. דהא לאו צרות נינהו לאפטורי חדא ביבום חברתה, ויבומי תרווייהו לא, הואיל והויא צרתה במקצת מאמר דרבנן, מחזו כשתי יבמות הבאות מבית אחד.

 

אחד בן תשע ואחד בן עשרים. שניהן שוין לכל האמור למעלה, דכל כמה דלא אייתי שתי שערות קטן הוא, עד שיהיה בן ל"ה שנה, ואם הגיע לחמש ושלושים שנה ולא הביא שתי שערות אף על פי שלא נראו בו סימני סריס המפורשים למעלה, הרי זה סריס חמה.