מידות, פרק א
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מידות, פרק א

מידות, פרק א

 משנה א

בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

בְּבֵית אַבְטִינָס,

וּבְבֵית הַנִּיצוֹץ,

וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.

 

וְהַלְוִיִּם בְּעֶשְֹרִים וְאֶחָד מָקוֹם:

חֲמִשָּׁה - עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת;

אַרְבָּעָה - עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו מִתּוֹכוֹ;

חֲמִשָּׁה - עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הָעֲזָרָה;

אַרְבָּעָה - עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ מִבַּחוּץ;

וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַקָּרְבָּן,

וְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַפָּרֹכֶת,

וְאֶחָד לַאֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת.

 

ברטנורא משנה א

בשלושה מקומות הכהנים שומרים. לא מפני פחד לסטים וגנבים, אלא שכבוד וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים, ושמירה זו מצותה כל הלילה. והני שלושה מקומות שהכהנים שומרים, כנגד מה שכתוב בתורה (במדבר ג') "והחונים לפני המשכן קדמה" וגו' שומרים משמרת למשמרת, רמז לשלושה משמרות בשלושה מקומות. וכשם שבמשכן היו אהרן ושני בניו שומרים בשלושה מקומות, אף בבית עולמים כן.

בית אבטינס ובית הניצוץ. שתי עליות היו בנויות בצד שערי העזרה. ובית המוקד לא היתה עליה אלא כיפה, ארקוול"ט בלע"ז, עשויה בארץ, כך מפורש בריש מסכת תמיד.

והלוים בעשרים ואחד מקום. שבכ"ד מקומות היו צריכים לשמור המקדש. כדכתיב בדברי הימים [א כ"ו], למזרח הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאסופים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה למסלה, שנים לפרבר, הרי כאן כ"ד משמרות, שלושה מהן היו לכהנים כדאמרן ברישא, ועשרים ואחד ללוים. ואע"ג דקרא לא אמר אלא לוים, כהנים נמי קרויין לוים, דכתיב (יחזקאל מ"ד) "והכהנים הלוים בני צדוק".

חמשה. שומרים, על חמשה שערי הר הבית.

וארבעה. שומרים אחרים על ארבע פנותיו.

מתוכו. מבפנים לחומת הר הבית.

על חמשה שערי עזרה. האי תנא סבר חמשה שערים בלבד היו לעזרה. ואפילו לדברי האומר לקמן שבעה שערים היו, מודה שלא היה משמר אלא על חמשה.

על ארבע פנותיה מבחוץ. לפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ולא היה אפשר לשומר לשמור בעמידה כל הלילה, לפיכך היו השומרים בפנות העזרה וכן השומרים בשערי העזרה שומרים מבחוץ כדי שיהיו מותרין בישיבה, ואסמכוה אקרא, דכתיב "שנים לפרבר", כלפי בר, כלומר חוץ לחומת העזרה.

 

משנה ב

אִישׁ הַר הַבַּיִת הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר,

וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקִין לְפָנָיו,

וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד,

אוֹמֵר לוֹ אִישׁ הַר הַבַּיִת: שָׁלוֹם עָלֶיךָ!

נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, חוֹבְטוֹ בְּמַקְלוֹ.

וּרְשׁוּת הָיָה לוֹ לִשְֹרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ.

וְהֵם אוֹמְרִים: מַה קּוֹל בָּעֲזָרָה?

קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְֹרָפִין,

שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל מִשְׁמָרוֹ.

 

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת אֲחִי אִמָּא יָשֵׁן, וְשָֹרְפוּ אֶת כְּסוּתוֹ.

 

ברטנורא משנה ב

איש הר הבית. ממונה על כל השומרים.

 

משנה ג

חֲמִשָּׁה שְׁעָרִים הָיוּ לְהַר הַבַּיִת:

שְׁנֵי שַׁעֲרֵי חֻלְדָּה מִן הַדָּרוֹם, מְשַׁמְּשִׁין כְּנִיסָה וִיצִיאָה;

קִיפוֹנוֹס מִן הַמַּעֲרָב, מְשַׁמֵּשׁ כְּנִיסָה וִיצִיאָה;

טָדִי מִן הַצָּפוֹן, לא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם;

שַׁעַר הַמִּזְרָחִי, עָלָיו שׁוּשַׁן הַבִּירָה צוּרָה,

שֶׁבּוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל הַשֹּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ,

יוֹצְאִים לְהַר הַמִּשְׁחָה.

 

ברטנורא משנה ג

משמשים כניסה ויציאה. שבהן היו נכנסין ויוצאים להר הבית.

קיפונוס מן המערב. שער של הר הבית שבצד מערב קיפונוס שמו, ושל צפון טדי שמו.

עליו שושן הבירה צורה. כשעלו מן הגולה צוו להם מלכי פרס לצייר צורת שושן הבירה על שערי הבית, כדי שיהיה להם מורא מלכות, וציירוהו בשער המזרח.

כהן גדול השורף את הפרה. מתניתין רבי מאיר היא, דסבר אין פרה אדומה נשרפת אלא בכהן גדול. ואינה הלכה.

וכל מסעדיה. כל הכהנים המסייעים וסועדים לכהן השורף אותה.

להר המשחה. להר הזיתים שהוא במזרחו של ירושלים, שם היו שורפין את הפרה.

 

משנה ד

שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָּעֲזָרָה:

שְׁלשָׁה בַּצָּפוֹן, וּשְׁלשָׁה בַּדָּרוֹם, וְאֶחָד בַּמִּזְרָח.

שֶׁבַּדָּרוֹם - שַׁעַר הַדֶּלֶק;

שֵׁנִי לוֹ - שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת;

שְׁלִישִׁי לוֹ - שַׁעַר הַמַּיִם.

שֶׁבַּמִּזְרָח - שַׁעַר נִיקָנוֹר,

וּשְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ לוֹ, אַחַת מִימִינוֹ וְאַחַת מִשְֹּׂמֹאלוֹ:

אַחַת לִשְׁכַּת פִּנְחָס הַמַּלְבִּישׁ,

וְאַחַת לִשְׁכַּת עוֹשֵֹי חֲבִתִּין.

 

ברטנורא משנה ד

שער הדלק. על שם שהיו מכניסים דרך שם עצים של מערכה הדולקים על המזבח נקרא שער הדלק.

שני לו שער הבכורות גרסינן, ששם היו מכניסים הבכורות ששחיטתן בדרום.

שער המים. כדכתיב בספר יחזקאל (מ"ז ב') "והנה מים מפכים מן הכתף הימנית", והיינו דרום שקרוי ימין כדכתיב צפון וימין. וראה יחזקאל בנבואה שהיו מים יוצאים מבית קודש הקדשים דקים כקרני חגבים, וכשמגיעים לשער זה נעשים כמלוא פי פך קטן, והיינו דקרי להם מים מפכים.

שער ניקנור. מפורש במסכת יומא.

פנחס המלביש. ממונה היה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטן אחר עבודה ולשמור בגדי כהונה.

לשכת עושי חביתין. בה היו עושין המנחה שכהן גדול מקריב בכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, ועל שם שנאמר בה (ויקרא ו') "על מחבת בשמן תיעשה", נקראת חביתין.

 

משנה ה

וְשֶׁבַּצָּפוֹן - שַׁעַר הַנִּצוֹץ,

וּכְמִין אַכְסַדְרָה הָיָה, וַעֲלִיָּה בְּנוּיָה עַל גַּבָּיו,

שֶׁהַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִלְמַעְלָן, וְהַלְוִיִּם מִלְּמַטָּן,

וּפֶתַח הָיָה לוֹ לַחֵיל;

שֵׁנִי לוֹ - שַׁעַר הַקָּרְבָּן;

שְׁלִישִׁי לוֹ - בֵּית הַמּוֹקֵד.

 

ברטנורא משנה ה

וכמין אכסדרה היה. שני כותלים אחד מצד זה ואחד מצד זה לשער, היו בולטין ויוצאים מחוץ לחומת העזרה לצד הר הבית, ועלייה בנויה למעלה על אותן שני כותלים.

ופתח היה לו לחיל. באחד מן הכתלים היה פתח היוצא לחיל דהיינו מקום לפנים מחומת הר הבית מחוץ לעזרה והוא קרוי חיל.

שער הקרבן. שם מכניסים קדשי קדשים ששחיטתן בצפון.

בית המוקד. על שם שמדורות דולקים בה תמיד להתחמם שם הכהנים מפני שהולכים יחפים, קרוי בית המוקד. ובית גדול היה, ולארבע פינותיו היו ארבע לשכות קטנות כדמפרש ואזיל.

 

משנה ו

וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּבֵית הַמּוֹקֵד,

כְּקִיטוֹנוֹת פְּתוּחוֹת לִטְרַקְלִין,

שְׁתַּיִם בַּקֹּדֶשׁ, וּשְׁתַּיִם בַּחֹל,

וְרָאשֵׁי פִסְפְּסִין מַבְדִּילִין בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.

 

וּמֶה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת?

מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית -

הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת טְלָאֵי קָרְבָּן;

דְּרוֹמִית מִזְרָחִית -

הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת עוֹשֵֹי לֶחֶם הַפָּנִים;

מִזְרָחִית צְפוֹנִית -

בָּהּ גָּנְזוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי אֶת אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁשִּׁקְּצוּם מַלְכֵי יָוָן;

צְפוֹנִית מַעֲרָבִית -

בָּהּ יוֹרְדִים לְבֵית הַטְּבִילָה.

ברטנורא משנה ו

כקיטונות. כחדרים קטנים הפתוחים לבית גדול של מלכים דהיינו טרקלין.

שתים בקודש ושתים בחול. שבית המוקד קצתו בנוי בתוך העזרה המקודשת ומקצתו בחול.

וראשי פספסין. ראשי קורות יוצאים מן הכותל עד המקום שהוא קודש, כדי לדעת איזה קודש ואיזה חול ולאכול קדשים בקודש.

לשכת טלאי קרבן. שהיו שם טלאים מבוקרים לתמידים, כדתנן אין פוחתים מששה טלאים בלשכת טלאים.

לשכת עושי לחם הפנים. בית גרמו היו עושים לחם הפנים שם.

ששקצום מלכי יון. שהקטירו עליו לעבודה זרה. ובמסכת שקלים ובמסכת תמיד קורא לה לשכת החותמות.

בה יורדין לבית הטבילה. באותה לשכה היה יורד הכהן שראה קרי והולך במחילה (שאחר) [צ"ל שתחת] בית המקדש לבית הטבילה, ושם מדורה שמתחמם בה הכהן לאחר שטבל ועלה ונסתפג, ולשכת המוקד היא קרויה, והיא פתוחה לבית המוקד הגדול.

 

משנה ז

שְׁנַיִם שְׁעָרִים הָיוּ לְבֵית הַמּוֹקֵד:

אֶחָד פָּתוּחַ לַחֵיל, וְאֶחָד פָּתוּחַ לַעֲזָרָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: זֶה שֶׁהָיָה פָּתוּחַ לַעֲזָרָה, פִּשְׁפֵּשׁ קָטָן הָיָה לוֹ,

שֶׁבּוֹ נִכְנָסִין לִבְלוֹשׁ אֶת הָעֲזָרָה.

 

ברטנורא משנה ז

אחד פתוח לחיל. הפתח שבצפון בית המוקד היה פתוח לחיל, ושבדרומו היה פתוח לעזרה.

פשפש קטן. שער קטן בתוך השער הגדול.

שבו נכנסים לבלוש את העזרה. שהיו נכנסים בכל בוקר דרך אותו פשפש לחפש על כל כלי שרת שבעזרה שיהיו כולן במקומן. והכי תנן במסכת תמיד [פרק א'] "נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה וכו' אלו הולכים באכסדרה דרך המזרח ואלו הולכים באכסדרה דרך המערב, היו בודקים והולכין עד שמגיעים למקום עושה חביתין, הגיעו, אלו ואלו אומרים שלום הכל שלום", כלומר כל כלי שרת הן במקומן בשלום.

לבלוש. תרגום ויחפש, ובלש.

 

משנה ח

בֵּית הַמּוֹקֵד - כִּפָּה, וּבַיִת גָּדוֹל הָיָה,

מֻקָּף רוֹבְדִין שֶׁל אֶבֶן;

וְזִקְנֵי בֵּית אָב יְשֵׁנִים שָׁם, וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם,

וּפִרְחֵי כְהֻנָּה אִישׁ כִּסְתּוֹ בָּאָרֶץ.

 

ברטנורא משנה ח

בית המוקד כיפה. בנין של בית המוקד לא היה עליה, אלא כיפה ארקוול"ט בלע"ז עשויה בארץ.

מוקף רובדים של אבן. אצטבאות סביב של אבני גזית היו משוקעות בכותל ויוצאות מן הכותל לתוך בית המוקד לצד הקרקע, ועל גביהן אבנים אחרות קצרות מהן שיוצאות נמי מן הכותל, והיו כעין מעלות זו על זו.

וזקני בית אב. המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימות השבוע, כל אחד עובד יומו, וזקני בית אב של אותו יום היו ישינים שם על אותן רובדים.

ופרחי כהונה. בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח, והם היו השומרים.

איש כסתו בארץ. שלא היו רשאים לשכב שם על גבי מטות אלא בארץ, כדרך ששומרי חצרות המלכים עושים.

כסתו. לשון כרים וכסתות.

 

משנה ט

וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה,

וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ,

וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁהַמַּפְתְּחוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת בָּהּ.

הִגִּיעַ זְמַן הַנְּעִילָה,

הִגְבִּיהַּ אֶת הַטַּבְלָא בַּטַּבַּעַת,

וְנָטַל אֶת הַמַּפְתְּחוֹת מִן הַשַּׁלְשֶׁלֶת,

וְנָעַל הַכֹּהֵן מִבִּפְנִים, וּבֶן לֵוִי יָשֵׁן לוֹ מִבַּחוּץ.

גָּמַר מִלִּנְעוֹל,

הֶחֱזִיר אֶת הַמַּפְתְּחוֹת לַשַּׁלְשֶׁלֶת, וְאֶת הַטַּבְלָא לִמְקוֹמָהּ,

נָתַן כְּסוּתוֹ עָלֶיהָ, יָשֵׁן לוֹ.

אֵרַע קֶרִי בְּאֶחָד מֵהֶם,

יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַבִּירָה,

וְהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים מִכָּאן וּמִכָּאן,

עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵית הַטְּבִילָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:

בַּמְּסִבָּה הַהוֹלֶכֶת תַּחַת הַחֵיל,

יוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ בְּטָדִי.

 

ברטנורא משנה ט

הגיע זמן הנעילה. לנעול שערי העזרה.

הכהן מבפנים ובן לוי יושב לו מבחוץ. שהלוים טפלים לכהנים, כמה שנאמר (במדבר י"ח) "וילוו עליך וישרתוך". הלכך בבית אבטינס ובבית הנצוץ שהיו עליות, היו הכהנים שומרים למעלה ולוים למטה. ובית המוקד שלא היתה אלא כיפה על הארץ, היה כהן מבפנים ובן לוי מבחוץ.

במסיבה. במחילה המהלכת תחת הבירה, שמחילה היתה תחת המקדש. וכל המקדש קרוי בירה, כדכתיב (דברי הימים א כ"ט) "אל הבירה אשר הכינותי". ומפני שהיה בעל קרי, לא היה מהלך דרך העזרה אלא דרך המחילות, דקיימא לן מחילות לא נתקדשו.

והנרות דולקים. במחילה מכאן ומכאן.

במסיבה ההולכת תחת החיל יוצא, ואינו חוזר לבית המוקד לפי שהוא טבול יום.

ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, אלא כדתנן בריש תמיד, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים בבית המוקד עד שהשערים נפתחים יוצא והולך לו, שאע"ג שטבול יום אסור ליכנס לעזרת נשים, דהיינו מחנה לויה, לזה הקלו, לפי שנטמא בפנים.