לחץ כאן לתצוגת הדפסה

זבחים, פרק ו

זבחים, פרק ו

 

משנה א
קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ -
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִלּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן.
רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר:
מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן - כַּצָּפוֹן;
מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם - כַּדָּרוֹם.
הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,
וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה, בְּכָל מַאֲכָל,
לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
 
ברטנורא משנה א
קדשי קדשים. כאילו נשחטו בצפון. דכתיב (שם כ') "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך", כולו כשר לעולה וכולו כשר לשלמים, ואע"ג דעולה טעונה צפון ואין שלמים טעונים צפון.
מחצי המזבח ולצפון כצפון. דמשמע ליה חציו לעולותיך וחציו לשלמיך. דאי סלקא דעתך כולו לעולה כשר, השתא כולו לעולה אמרת דכשר, כולו לשלמים ששחיטתן בכל מקום מיבעיא. ואידך, איצטריך, סלקא דעתך עולה דדחיק לה מקום, שלא הוכשרו לה שאר הרוחות, ופעמים שהעולות מרובות וצר להם המקום, לפיכך הכשיר להם ראש המזבח, אבל שלמים דלא דחיק להו המקום לא הכשיר להם ראש המזבח, קמ"ל. והלכה כרבי יוסי.
היו נקמצות בכל מקום. ואינם טעונות צפון. דלא קבע הכתוב מקום לקמיצה.
לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה. דכתיב (במדבר י"ח) "לכל קרבנם ולכל מנחתם", וסמיך ליה "בקודש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו".
ליום ולילה עד חצות. דילפינן ממנחת לחמי תודה.
 
משנה ב
חַטַּאת הָעוֹף הָיְתָה נַעֲשֵֹית עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית.
בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁרָה, אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ.
וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַקֶּרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּה,
וּשְׁלשָׁה מִלְמַעְלָה:
מִלְּמַטָּה -
חַטַּאת הָעוֹף, וְהַהַגָּשׁוֹת, וּשְׁיָרֵי הַדָּם;
מִלְמַעְלָה -
נִסּוּךְ הַמַּיִם וְהַיַּיִן, וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַּמִּזְרָח.
 
ברטנורא משנה ב
חטאת העוף היתה נעשית בקרן מערבית דרומית. משום דמנחת חוטא קרויה חטאת, דכתיב במנחת חוטא (ויקרא ה') "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא". ומשמע נמי שהחטאת קרויה מנחה. דחטאת נהפכה להיות מנחה בדלי דלות, ומנחה מצינו שטעונה הגשה בקרן מערבית דרומית דכתיב (שם ו) "הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח", איזהו רוח שהוא לפני ה' ואל פני המזבח, הוי אומר זו רוח מערבית דרומית, דלפני ה' הוא מערב, ופני המזבח הוא הדרום ששם היה הכבש, ומה מנחה טעונה הגשה בקרן מערבית דרומית, אף חטאת העוף עבודתה בקרן מערבית דרומית. והזאת דמה היא עיקר עבודתה.
בכל מקום היתה כשרה. למליקתה.
אלא זה היה מקומה. להזאתה. והכי מפרש לה בגמרא.
מלמטה. למטה מחוט הסקרא.
הגשות. של מנחות קודם קמיצתן, כדכתיב (שם ב') "והגישה אל המזבח".
ושיירי הדם. של חטאות החיצונות היה שופך אל יסוד דרומי. כדילפינן בפרק איזהו מקומן.
ניסוך המים. בחג הסוכות.
והיין. בכל יום. ששם היו השיתין ולא היה אפשר לנסך כי אם שם.
ועולת העוף כשהיא רבה במזרח. דעיקר מקומה בקרן דרומית מזרחית, מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה, כדכתיב (שם א') "והשליך אותה וגו' אל מקום הדשן". וכשהיא רבה שם, שיש כהנים הרבה באותה הקרן עסוקים בעולות, ואין לזה מקום לעמוד בסובב, דעולת העוף נעשית למעלה, בא לו לקרן דרומית מערבית, שאף היא סמוכה לבית הדשן יותר משאר שתי קרנות, שבית הדשן סמוך לכבש היה במזרחו של כבש ולדרומו של מזבח.
 
משנה ג
כָּל הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ,
עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין, וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְֹמֹאל,
חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ,
שֶׁהָיוּ עוֹלִים, וְחוֹזְרִים לֶעָקֵב.
 
ברטנורא משנה ג
ומקיפים דרך שמאל. מקיפים את המזבח בשביל צרכי עבודה. כגון למתן דמי חטאות ולסידור מערכה או להפך אברים בצנורא, ויורדים במערבו של כבש שהיא שמאל העולין למזבח בעלייתן.
חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו. הנעשים בקרן מערבית דרומית, שהן ניסוך המים והיין ועולת העוף, שכשהוא עולה למזבח פונה לסובב לשמאל באותה הקרן וכשגמר חוזר על עקב דרך עלייתו. בניסוך המים והיין, שמא יתעשנו בעשן המזבח בעוד שהוא פונה דרך ימין ומקיף לשמאל ויפיגו טעמן וריחן, ואנן בעינן "תמימים יהיו לכם ונסכיהם" שיהיו הנסכים תמימים. ועולת העוף נמי שמא תתעשן ותמות.
 
משנה ד
חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵֹית?
הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ, וְאֵינוֹ מַבְדִּיל.
וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.
שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְסוֹד.
אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָּמָהּ, וְכֻלָּהּ לַכֹּהֲנִים.
 
ברטנורא משנה ד
היה מולק את ראשה. אוחז שתי גפיה בשתי אצבעותיו זרת וקמיצה של ידו השמאלית, והעוף על גבי ידו ופניו של עוף לצד גב ידו שיהיה העורף למעלה, ומותח צוארו הגרון על רוחב של שתי אצבעותיו אצבע ואמה. ומולק בצפרנו. וזו אחת מעבודות קשות שבמקדש.
ואינו מבדיל. הראש מן הגוף. אלא חותך שדרה ומפרקת ורוב בשר עמו עד שמגיע לושט או לקנה ונוטל סימן אחד לבדו ומולק, כדכתיב "ולא יבדיל".
ומזה מדמה. אוחז בעוף ומזה. שלא היה מזה לא בכלי ולא באצבע אלא בגופו של עוף.
היה מתמצה. שמקרב בית מליקתו למזבח ודוחקו בקיר והדם מתמצה ויורד ליסוד. דבחטאת העוף כתיב (ויקרא ה') "והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח", איזהו קיר שהשירים שלו מתמצין ליסוד. הוי אומר זה קיר התחתון, דהיינו מן החוט ולמטה. דאי קיר העליון, דהיינו מן החוט ולמעלה, פעמים שהיה מתמצה לסובב, כיון שעושה למעלה מן הסובב שהחוט למטה מן הסובב אמה.
 
משנה ה
עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵֹית?
עָלָה בַּכֶּבֶשׁ, וּפָנָה לַסּוֹבֵב,
בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית,
הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ, וּמַבְדִּיל.
וּמְמַצֶּה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.
נָטַל אֶת הָרֹאשׁ, וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ,
וּסְפָגוֹ בַּמֶּלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.
בָּא לוֹ לַגּוּף,
וְהֵסִיר אֶת הַמֻּרְאָה, וְאֶת הַנּוֹצָה,
וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִים עִמָּהּ,
וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן.
שִׁסַּע, וְלא הִבְדִּיל;
וְאִם הִבְדִּיל - כָּשֵׁר.
וּסְפָגוֹ בַּמֶּלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.
 
ברטנורא משנה ה
עלה בכבש. לפי שעולת העוף נעשית למעלה, דלא כתיב בעולת העוף יסוד, אלא בחטאת העוף בלבד. ובבהמה איפכא, דחטאת בהמה נעשית למעלה דכתיב בה קרנות המזבח, ועולת בהמה למטה דכתיב (שם ד') אל יסוד מזבח העולה, תלה היסוד בעולה.
בא לו לקרן דרומית מזרחית. לפי שהיא קרובה לבית הדשן ששם משליך המוראה והנוצה.
ממול ערפה. מול הרואה את ערפה. והוא אחורי הצואר. ואף על פי שלא נאמר בעולה מול עורף, למדנו בה מול עורף מחטאת.
ומבדיל. חותך שני סימנים. דמדכתיב בחטאת העוף ולא יבדיל, למדנו שבעולת העוף מבדיל.
והקיף בית מליקתו למזבח. מקרב ודוחק בית המליקה בקיר המזבח כדי שיתמצה הדם.
ספגו במלח. לשון שאיבה ולקיחה, כמו סופג את הארבעים. אף כאן נותן עליו מלח כדי שיהא הראש מושך ומקבל המלח. פירוש אחר, ספגו בגימ"ל כמו סופקו בקו"ף, לשון "ויספוק את כפיו" (במדבר כ"ד).
מוראה. זפק.
נוצה. קודר בו כמין ארובה ונוטל כל העור והנוצה שכנגד הזפק עם הזפק ומשליך.
שסע. את העוף בין אגפים ולא היה מבדיל.
 
משנה ו
לא הֵסִיר
לא אֶת הַמֻּרְאָה, וְלא אֶת הַנּוֹצָה,
וְלא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ, וְלא סְפָגוֹ בַּמֶּלַח;
כָּל שֶֹׁשִּׂנָּה בָּהּ מֵאַחַר שֶׁמִּצָּה אֶת דָּמָהּ - כְּשֵׁרָה.
הִבְדִּיל בַּחַטָּאת, וְלא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה - פָּסַל.
מִצָּה דַּם הָרֹאשׁ, וְלא מִצָּה דַּם הַגּוּף - פְּסוּלָה.
מִצָּה דַּם הַגּוּף, וְלא מִצָּה דַּם הָרֹאשׁ - כְּשֵׁרָה.
 
ברטנורא משנה ו
הבדיל בחטאת. שמלק שני סימנים בחטאת.
או לא הבדיל בעולה. שמלק בה סימן אחד.
פסול. דכל שינוי שהוא לפני עבודת הדם פסול.
ולא מיצה דם הגוף פסולה. דעיקר דמים בגוף הוא דשכיחי.
 
משנה ז
חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, מִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא
לִשְׁמָהּ,
אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ -
פְּסוּלָה.
עוֹלַת הָעוֹף - כְּשֵׁרָה,
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים.
אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף, וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף,
שֶׁמְּלָקָן וְשֶׁמִּצָּה דָּמָן,
לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר,
חוּץ לִמְקוֹמוֹ - פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת;
חוּץ לִזְמַנּוֹ - פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת,
וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
 
כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
מָלַק בִּשְׁתִיקָה, וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ;
אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּמִצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה;
אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ -
זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
 
כֵּיצַד לא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?
מָלַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ;
אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ;
אוֹ שֶׁמָּלַק, וּמִצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ.
חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וּמִצָּה דָּמָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ;
אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ, וּמִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ;
אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ, וּמִצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ -
זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר;
כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ;
כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר;
כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ -
פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
 
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
זֶה הַכְּלָל:
אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם -
פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת;
וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן -
פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת - כָּשֵׁר;
שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.
 
ברטנורא משנה ז
חטאת העוף שמלקה שלא לשמה. מליקה בעוף במקום שחיטה בבהמה. ומיצוי בעוף במקום זריקת הדם בבהמה. והמחשבה הפוסלת בשחיטה וזריקת דם בבהמה, פוסלת במליקה ובמיצוי הדם בעוף. אבל קבלה והלוך אין בעוף.
עולת העוף כשרה. כדתנן בריש פרק קמא גבי בהמה, כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת.
לאכול דבר שדרכו לאכול. חטאת העוף.
להקטיר דבר שדרכו להקטיר. עולת העוף.
שלא לשמה. אין מוציא עולה מידי פגול, לפי שהיא כשרה שלא לשמה. וכולה מתניתין מפורשת לעיל פרק ב'.