לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מגילה, פרק ג

מגילה, פרק ג

 

משנה א
בְּנֵי הָעִיר שֶׁמָּכְרוּ רְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר -
לוֹקְחִין בְּדָמָיו בֵּית הַכְּנֶסֶת;
בֵּית הַכְּנֶסֶת - לוֹקְחִין תֵּבָה;
תֵּבָה - לוֹקְחִין מִטְפָּחוֹת;
מִטְפָּחוֹת - לוֹקְחִין סְפָרִים;
סְפָרִים - לוֹקְחִין תּוֹרָה.
אֲבָל אִם מָכְרוּ תּוֹרָה - לא יִקְחוּ סְפָרִים;
סְפָרִים - לא יִקְחוּ מִטְפָּחוֹת;
מִטְפָּחוֹת - לא יִקְחוּ תֵּבָה;
תֵּבָה - לא יִקְחוּ בֵּית הַכְּנֶסֶת;
בֵּית הַכְּנֶסֶת - לא יִקְחוּ אֶת הָרְחוֹב;
וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן.
אֵין מוֹכְרִין אֶת שֶׁל רַבִּים לַיָּחִיד,
מִפְּנֵי שֶׁמּוֹרִידִין אוֹתוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, אַף לא מֵעִיר גְּדוֹלָה לְעִיר קְטַנָּה.
 
ברטנורא משנה א
בני העיר. רחובה של עיר. יש בה קדושה, שמתפללין בה בתעניות. וחכמים פליגי על סתם מתניתין, ואמרי רחובה של עיר אין בה משום קדושה, הואיל ואין מתפללין בה אלא באקראי בעלמא. והלכה כחכמים.
בית הכנסת לוקחים תיבה. ודוקא בית הכנסת דכפרים הוא דמצו מזבני לה, אבל בית הכנסת דכרכים, כיון דמעלמא קא אתו לה, הויא דרבים ולא מצו מזבני לה.
ספרים. נביאים וכתובים.
אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים. דמעלין בקודש ואין מורידין.
וכן במותריהן. מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה, לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה. ולא נאמרו כל הדברים הללו אלא כשלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל אם מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אפילו לקנות בדמים שֵׁכָר לשתות מותר. ודוקא בשל כפרים כדאמרינן.
 
משנה ב
אֵין מוֹכְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא עַל תְּנַאי
שֶׁאִם יִרְצוּ יַחֲזִירוּהוּ; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹכְרִים אוֹתוֹ מִמְכַּר עוֹלָם, חוּץ מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים.
לַמֶּרְחָץ וְלַבֻּרְסְקִי וְלַטְּבִילָה וּלְבֵית הַמַּיִם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוֹכְרִין אוֹתוֹ לְשֵׁם חָצֵר,
וְהַלּוֹקֵחַ מַה שֶּׁיִּרְצֶה יַעֲשֶֹה.
 
ברטנורא משנה ב
אלא על תנאי. ואפילו משל רבים לרבים אסור למכור מכירה חלוטה, דדרך בזיון הוא, כלומר אינו בעינינו כלום. ואין הלכה כר"מ.
ממכר עולם. ואפילו ליחיד ואפילו לכל תשמישין, חוץ מד' דברים. דלאותם ארבעה דברים לא ימכור.
בית המים. לכביסה. אי נמי -  למי רגלים.
רבי יהודה אומר מוכרין אותו לשם חצר וכו'. ואין הלכה כרבי יהודה.
 
משנה ג
וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה.
בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב - אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ,
וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים,
וְאֵין פּוֹרְשִֹין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת,
וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּרוֹת,
וְאֵין עוֹשִֹין אוֹתוֹ קַפַּנְדַּרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, לא)
"וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" -
קְדֻשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין.
עָלוּ בּוֹ עֲשָֹבִים - לא יִתְלשׁ,
מִפְּנֵי עַגְמַת נֶפֶשׁ.
 
ברטנורא משנה ג
ואין מפשילין. גודלים ופותלים. והוא הדין לכל שאר מלאכות, אלא שהפשלת חבלים צריך מקום רחב ידים, ובהכ"נ בית גדול הוא וראוי לכך והוי אורחיה.
קפנדריא. לקצר הלוכו דרך בית הכנסת. ולשון קפנדריא, אדמקיפנא דרי אעול בהא, כלומר בעוד שאני צריך להקיף שורות בתים אקצר מהלכי ואכנס דרך כאן.
מפני עגמת נפש. שיזכרו ימי בנינו ויתנו לב לבנותו אם יוכלו, או יבקשו עליו רחמים שיחזור. לפיכך אין אסור אלא ללקט עשבים ולהאכיל לבהמה או לאבדם [לגמרי], אבל ללקט ולהניחם במקומם מותר, דאיכא עגמת נפש.
 
משנה ד
רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת,
קוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.
חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת,
מַקְדִּימִין לְשֶׁעָבַר וּמַפְסִיקִין לְשַׁבָּת אַחֶרֶת.
בַּשְּׁנִיָּה - "זָכוֹר",
בַּשְּׁלִישִׁית - "פָּרָה אֲדֻמָּה",
בָּרְבִיעִית - "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם",
בַּחֲמִישִׁית - חוֹזְרִין לִכְסִדְרָן.
לַכֹּל מַפְסִיקִין: בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבַפּוּרִים,
בַּתַּעֲנִיּוֹת, וּבַמַּעֲמָדוֹת, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.
 
ברטנורא משנה ד
קורין פרשת שקלים. כי תשא, להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו באחג בניסן מתרומה חדשה.
מקדימין לשעבר. קורין פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש. ואפילו חל ראש חודש אדר בערב שבת, מקדימין לשבת שעברה.
ומפסיקין בשבת הבאה. מלומר פרשה שניה, כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן.
בשלישית פרה אדומה. להזהיר את ישראל לטהר עצמם כדי שיעשו פסחיהם בטהרה. ואיזו היא שבת שלישית, כל שסמוכה לפורים מאחריה. וכשחל ראש חודש ניסן להיות בשבת, הויא לה שבת שלישית שבת הסמוכה לראש חודש ניסן, כדי לסמוך אזהרת טהרת טמאי מתים לפסחים.
ברביעית החדש הזה. ששם פרשת הפסח.
לכסדרן. לסדר ההפטרות, שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות. פרשת שקלים "בן שבע שנים" (מלכים ב, יב, א). פרשת זכור "פקדתי את אשר עשה לך עמלק" (שמואל א, טו, ב). פרשת פרה "וזרקתי עליכם מים טהורים" (יחזקאל לו, טז). פרשת החודש "בראשון באחד לחודש" (יחזקאל מה, יח). מכאן ואילך חוזר להפטיר מעין פרשת היום.
 לכל מפסיקין. שאין מפטירין מעין הפרשה, אלא מעין המאורע.
 
משנה ה
בַּפֶּסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים.
בָּעֲצֶרֶת - "שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת".
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה - "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ".
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים - "אַחֲרֵי מוֹת".
בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הֶחָג - קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים,
וּבִשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג - בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג.
 
ברטנורא משנה ה
בפרשת מועדות שבתורת כהנים. "שור או כשב או עז" (ויקרא כב, כו), וביומא קמא מיירי.
והאידנא נהוג עלמא שקורין ביום ראשון "משכו וקחו לכם" (שמות יב, כא), ומפטירין בפסח גלגל (יהושע ה). בשני, "שור או כשב", ומפטירין בפסח יאשיהו (מלכים ב, כב). בשלישי, "קדש לי כל בכור" (שמות יג, א). ברביעי, "אם כסף תלוה" (שמות כב, כד). בחמישי, "פסל לך" (שמות לד, א). בששי, "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" (במדבר ט, א). בשביעי, שירת הים (שמות יג, יז), ומפטירין "וידבר דוד" (שמואל ב, כב). בשמיני, שהוא יו"ט אחרון של גליות, קורין "כל הבכור" (דברים טו, יט), ומפטירין "עוד היום בנוב לעמוד" (ישעיה י, לב).
בעצרת, ביו"ט ראשון, "בחודש השלישי" (שמות יט, א), ומפטירין במרכבה של יחזקאל (יחזקאל א). ביו"ט שני של גליות, קורין "כל הבכור" (דברים טו, יט), ומפטירין בחבקוק (חבקוק ג).
בראש השנה, "וה' פקד את שרה" (בראשית כא, א), דבר"ה נפקדה שרה, ומפטירין בחנה (שמואל א, א), שגם היא נפקדה בר"ה. ביו"ט שני, בעקידה (בראשית כב, א), ומפטירין "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא).
ביוה"כ שחרית, קורין באחרי מות (ויקרא טז, א), ומפטירין "כה אמר רם ונשא" (ישעיה נז). במנחה, קורין בעריות (ויקרא יח, א), ומפטירין ביונה.
בשני ימים טובים של חג, קורין "שור או כשב או עז" (ויקרא כב, כו), מפטירין ביו"ט ראשון "הנה יום בא לה'" (זכריה יד). וביו"ט שני, "ויקהלו אל המלך" (מלכים א, ז).
ושאר כל ימות החג, קורין בקרבנות החג. כיצד, יום שלישי שהוא יום ראשון של חול המועד, כהן קורא "וביום השני" (במדבר כט, יז ואילך), לוי קורא "וביום השלישי", ישראל קורא "וביום הרביעי", והרביעי חוזר וקורא "וביום השני וביום השלישי". וביום הרביעי, כהן קורא "וביום השלישי", לוי קורא "וביום הרביעי", ישראל קורא "וביום החמישי", והרביעי חוזר וקורא וביום השלישי וביום הרביעי". וכן כולם.
ביו"ט אחרון של חג, "כל הבכור" (דברים טו, יט), ומפטירין "ויהי ככלות שלמה" (מלכים א, ח). ולמחר קורין וזאת הברכה" (דברים לג, א), ומפטירין "ויהי אחרי מות משה" (יהושע א).
ושבת שחל להיות בחולו של מועד, בין בפסח בין בסוכות, קורין "ראה אתה אומר אלי" (שמות לג, א), ומפטירין, בפסח, "העצמות היבשות" (יחזקאל לז), ובסוכות, "ביום בא גוג" (יחזקאל לח), שמסורת בידינו דתחיית המתים עתידה להיות בפסח, ומלחמות גוג ומגוג בסוכות.
 
משנה ו
בַּחֲנֻכָּה - בַּנְּשִֹיאִים.
בַּפּוּרִים - "וַיָּבֹא עֲמָלֵק".
בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים - "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם".
בַּמַּעֲמָדוֹת - בְּמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית.
בַּתַּעֲנִיּוֹת - בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.
אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן.
בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבַשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין כְּסִדְרָן,
וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, מד) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-מֹעֲדֵי ה' אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל" -
מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ.
 
ברטנורא משנה ו
במעמדות במעשה בראשית. שבשביל הקרבנות נתקיימו שמים וארץ. וסדר קריאתן מפורש במסכת תענית בפרק אחרון.
ברכות וקללות. "אם בחקותי" (ויקרא כו, ג), להודיע שעל עסקי החטא באה פורענות לעולם, ויחזרו בתשובה וינצלו מצרתם.
כסדרן. בסדר פרשת היום.
ואין עולין להם מן החשבון. כשיגיע יום שבת יחזרו ויקראו מה שקראו בשני ובחמישי ובשבת במנחה.
שנאמר וידבר משה. אכולה מתניתין קאי, ללמוד מכאן שמצוה לקרות בכל המועד מענין המועד.