לחץ כאן לתצוגת הדפסה

תענית, פרק א

תענית, פרק א

 

משנה א
מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים?
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הֶחָג.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל הֶחָג.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימָן קְלָלָה בֶּחָג,
לָמָּה מַזְכִּיר?
אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל,
אֶלָּא לְהַזְכִּיר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ.
אָמַר לוֹ. אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר.
 
ברטנורא משנה א  
מאימתי מזכירין גבורות גשמים.   איידי דתנא במסכת ראש השנה דסליק מינה "ובחג נידונין על המים", תנא הכא "מאימתי מזכירין גבורות גשמים". ולפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה, דכתיב (איוב ה') "עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני ארץ", משום הכי קרי להו "גבורות גשמים". 
מיום טוב אחרון של חג. אבל כל שבעת ימי החג לא, שהגשמים לימי סוכה סימן קללה. משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון על פניו, כלומר אי אפשי בשמושך.
אם כן אתה אומר מזכירין אע"פ שאין שואלין, הואיל ומשמע בעונתו, אפילו בקיץ יזכירו, ומה אתה נותן סימן מיום טוב ראשון. והלכה כרבי יהושע.
 
משנה ב
אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל הֶחָג,
הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר; הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.
בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח,
הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר; הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר.
 
עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים?
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, כג)
"וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן".
 
ברטנורא משנה ב  
אין שואלין את הגשמים. היינו אין מזכירין את הגשמים. 
אלא סמוך לגשמים. דהיינו יום ח' של חג, דמן החג ואילך זמן גשמים הוא. וסתמא כרבי יהושע.
פירוש אחר: רבי אליעזר ורבי יהושע דפליגי לעיל בהזכרת גשמים, מודים הם לענין שאלה, דהיינו לומר "ותן טל ומטר", שאין שואלין אותן אלא סמוך לגשם, דהיינו בשלושה במרחשון או בשבעה בו. כדמפרשי תנאי לקמן במתניתין.
האחרון. המתפלל תפלת מוסף מזכיר מוריד הגשם. 
והראשון. המתפלל תפלת שחרית אינו מזכיר גשם אלא טל. והלכה כרבי יהודה.
והא דתנן בסמוך "רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח", והכא קאמר רבי יהודה "ביום טוב הראשון של פסח... האחרון אינו מזכיר", תרי תנאי נינהו, ואליבא דרבי יהודה.
 
משנה ג
בִּשְׁלשָׁה בְּמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. בְּשִׁבְעָה בּוֹ:
חֲמִשָּׁה עָשָֹר יוֹם אַחַר הֶחָג,
כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל לִנְהַר פְּרָת.
 
ברטנורא משנה ג  
בשלושה במרחשון שואלין את הגשמים. אומרים "ותן טל ומטר" בברכת השנים. והני מילי בארץ ישראל, אבל בגולה אין שואלים עד ששים יום לתקופת תשרי, וביום ששים עצמו מתחילין לשאול הגשמים. 
האחרון שבישראל לנהר פרת. אותן שעלו לרגל החוזרים לבתיהן, ולא יפסיקום הגשמים.
 
משנה ד
הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָֹר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלא יָרְדוּ גְּשָׁמִים
הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת.
אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה,
וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה,
וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
 
ברטנורא משנה ד  
הגיע שבעה עשר במרחשון. וכבר עברו שלושה זמנים, שהן שלושה במרחשון, ושבעה, ושבעה עשר. 
התחילו היחידים. תלמידי חכמים. 
שלוש תעניות: שני וחמישי ושני. 
אוכלים ושותים משחשיכה. מותר להם לאכול ולשתות כל ליל התענית עד שיעלה עמוד השחר כל זמן שלא ישן. אבל לאחר שישן שינת קבע, אסור לאכול ולשתות אם לא התנה מתחלה קודם שישן.
ואית דאמרי דאכילה בעי תנאי, שתיה לא בעי תנאי דאין קבע לשתיה. והכי מסתברא.
 
משנה ה
הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלא יָרְדוּ גְּשָׁמִים
בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר;
אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁכָה,
וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה,
וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
 
משנה ו
עָבְרוּ אֵלּוּ וְלא נַעֲנוּ
בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר.
אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם,
וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה,
וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה,
וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת.
עָבְרוּ אֵלּוּ וְלא נַעֲנוּ
בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע,
שֶׁהֵן שְׁלשׁ עֶשְֹרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר.
הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת,
שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת.
בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה,
וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.
 
ברטנורא משנה ו   
שהן שלושה עשר תעניות על הצבור. שכבר התענו שש, ותעניות דיחידים אינם מן המנין. 
מתריעין בשופרות. 
בשני מטין. בשני של תענית פותחין דלתי החנויות קצת לעת ערב, אבל אין מוציאין סחורתן לחוץ. 
ובחמישי מותרים לפתוח כל היום.
 
משנה ז
עָבְרוּ אֵלּוּ וְלא נַעֲנוּ
מְמַעֲטִין בְּמַשָֹּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה,
בְּאֵרוּסִין וּבְנִשֹּׂוּאִין,
וּבִשְׁאִילַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ,
כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם.
הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן.
יָצָא נִיסָן וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים, סִימָן קְלָלָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א' יב, יז) "הֲלא קְצִיר-חִטִּים הַיּוֹם" וְגוֹמֵר.
 
ברטנורא משנה ז  
בבנין ובנטיעה. ודוקא בנין של שמחה, כגון בית חתנות לעשות בו חופתו, ונטיעה של שמחה, כגון אילן גדול המיסך על הארץ לטייל המלכים תחתיו. אבל בית לדור בו, ונטיעת אילן לפירותיו - מותר. 
יצא ניסן, הגשמים סימן קללה. כשלא ירדו כלל קודם [שיצא] ניסן.
וכל הדינים הללו בארץ ישראל וכיוצא בה, אבל האיים הרחוקים שזמן הגשמים שלהם אינו כזמן הגשמים של ארץ ישראל, כל אחד ואחד שואל הגשמים בזמן שהוא צריך להם, ואם עבר אותו הזמן הידוע להן ולא ירדו גשמים, בית דין של אותו מקום גוזרים תעניות על הצבור אחר שהתענו היחידים כסדר השנוי במתניתין.