לחץ כאן לתצוגת הדפסה

גיטין, פרק ט

גיטין, פרק ט

 

משנה א
הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ:
הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם, אֶלָּא לִפְלוֹנִי -
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר - מַתִּיר,
וַחֲכָמִים - אוֹסְרִין.
כֵּיצַד יַעֲשֶֹה?
יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ, וְיֹאמַר לָהּ:
הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם.
וְאִם כְּתָבוֹ בְּתוֹכוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ -
פָּסוּל.
 
ברטנורא משנה א
המגרש. רבי אליעזר מתיר. טעמא דרבי אליעזר, דכתיב (ויקרא כ"א) "ואשה גרושה מאישה לא יקחו", אפילו לא נתגרשה אלא מאישה, דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, פסולה לכהונה. אלמא גט הוא, והכא דשרייה לכל אדם חוץ מזה, מותרת לאחרים.
וחכמים אוסרים. דאמרי איסור כהונה שאני, שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, ואע"ג דהוה גט לפסלה לכהונה, לא הוי גט להתירה לאחרים.
והלכה כחכמים. ולא אסרי רבנן אלא כשאמר הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני, או חוץ מפלוני. אבל אי אמר לה הרי זה גטך על מנת שלא תנשאי לפלוני, מודו רבנן דהוי גט, שהרי התירה לכל אדם במסירת הגט, אלא שהתנה עמה שלא תנשא לאותו פלוני, והוה כשאר תנאי בעלמא. ואסרי רבנן למגרש לומר הרי זה גטך על מנת שתנשאי לפלוני, שלא יאמרו נשותיהן נותנים זה לזה במתנה.
וכל תנאי שמתנה אדם בגט קודם כתיבת הגט, אע"פ שלא נכתב התנאי בתוכו, הגט פסול. אלא אחר שנתנו לידה מתנה מה שהוא רוצה להתנות.
 
משנה ב
הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם,
אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ, לְאָחִי וּלְאָחִיךְ, לָעֶבֶד וְלַנָּכְרִי,
וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין -
כָּשֵׁר.
הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם,
אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְֹרָאֵל, בַּת יִשְֹרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין,
וּלְכָל מִי שֶׁיֶּשׁ לָהּ עָלָיו קִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ בַּעֲבֵרָה -
פָּסוּל.
 
ברטנורא משנה ב
אלמנה לכהן גדול. כיון דקדושין תופסים בחייבי לאוין, ולהאי לא תפסי משום איסור אישות שבה, אשתכח דשייר בגיטא.
 
משנה ג
גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט:
הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: וְדֵין דְּיִהְוֵי לִיכִי מִנַּאי,
סֵפֶר תֵּרוּכִין וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין וְגֵט פִּטּוּרִין,
לִמְהָךְ לְהִתְנַסְבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבַּיִן.
גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחֲרוּר:
הֲרֵי אַתְּ בַּת חֹרִין, הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ.
 
ברטנורא משנה ג
גופו של גט. עיקר כתב הגט, כך יכתבו בו.
ודין די יהוי ליכי מינאי. שצריך להוכיח בתוכו שעל ידי ספר זה הוא מגרשה. ואי לא כתב ביה הכי, אתו למימר דבדיבור בעלמא גירשה ושטר ראיה בעלמא.
והלכה כרבי יהודה.
 
משנה ד
שְׁל שָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִשֵֹּׂאת - הַוָּלָד כָּשֵׁר:
כָּתַב בִּכְתָב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים,
יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן,
יֶשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד -
הֲרֵי אֵלּוּ שְׁל שָׁה גִּטִּין פְּסוּלִין;
וְאִם נִשֵֹּׂאת - הַוָּלָד כָּשֵׁר.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים -
כָּשֵׁר, וְגוֹבָה מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים,
שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תיקון הָעוֹלָם.
 
ברטנורא משנה ד
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. לרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי, כתב ידו כמאה עדים דמי. ולרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, הואיל וכתב ידו הוא, וכתב ונתן קרינן ביה, ואע"ג דליכא עדי מסירה כשר מדאורייתא, וחכמים פסלוהו דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר.
ואין בו זמן. דזמן תקנתא דרבנן הוא. אי משום פירות, אי משום שמא יחפה על בת אחותו, כדאמרינן בפרק שני.
ואין בו אלא עד אחד. איכא למאן דאמר אכתב ידו קאי, ורישא אשמעינן דאפילו אין בו עד, הולד כשר. והכא אשמעינן דאפילו יש בו עד אחד לכתחילהן לא. ואיכא למאן דאמר אכתב סופר קאי, ואפילו הכי הולד כשר, דסופר הוה ליה במקום עד שני.
תיקון העולם. שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער לומר לא גרשתיה.
והלכה כרבי אלעזר.
 
משנה ה
שְׁנַיִם שֶׁשָּׁלְחוּ שְׁנֵי גִטִּין שָׁוִין וְנִתְעָרְבוּ -
נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לָזוֹ וּשְׁנֵיהֶם לָזוֹ.
לְפִיכָךְ אִם אָבַד אֶחָד מֵהֶם - הֲרֵי הַשֵּׁנִי בָּטֵל.
חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט:
אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית,
וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה -
כֻּלָּן כְּשֵׁרִין, וְיִנָּתֵן לְכָל אַחַת וְאַחַת.
הָיָה כָּתוּב טֹפֶס לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה,
אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ - כָּשֵׁר.
 
ברטנורא משנה ה
שני גיטין שוין. בשמותיהם.
הרי השני בטל. דלא ידעינן דמאן ניהו.
כלל. זמן אחד לכולן, בכך בשבת גירש פלוני פלונית ופלוני פלונית.
טופס לכל אחת. זמן לכל אחת ואחת, בכך בשבת גירש פלוני לפלונית, והשלים הגט. ובכך בשבת גירש פלוני לפלונית, והשלים הגט, וכן כולם. והעדים מלמטן.
 
משנה ו
שְׁנֵי גִטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה,
וּשְׁנַיִם עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה,
וּשְׁנַיִם עֵדִים יְוָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה;
אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ - כָּשֵׁר.
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי,
בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה -
שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין.
 
ברטנורא משנה ו
שני גיטין שכתבן. בשני דפין זה בצד זה, ושני עברים חתומים מתחת הגט הראשון לתחת השני, שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני. וכן עד שני תחתיו, וחזרו וחתמו תחתיהם שני ישראלים הדרים בארץ יון, וחתמו בכתב יוני, ודרך הכתב יוני שהולך מן השמאל אל הימין, נמצא שם העד תחת הגט שני, ושם אביו תחת הראשון. את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר. אם העברים חתומים למעלה, שדרך כתב עברי שהולך מן הימין אל השמאל, ונמצא שם העד תחת הגט הימני, ושם אביו תחת הגט השמאלי, הימני כשר. ואם היונים חתומים למעלה, השמאלי כשר. ששמות העדים תחת השמאלי הם. וטעמא, דחיישינן שמא העדים האחרונים הפכו את כתבם לסדר שכתבו העדים הראשונים, שאם העברים היו חתומים למעלה שהם הולכים מן הימני אל השמאלי וחתמו על הגט הימני, כשבאו שני היונים לחתום תחתיהם הלכו גם הם מן הימני אל השמאלי כסדר כתיבת העברים, ונמצא שארבעתם חתמו על הגט הימני. וכן אם היונים חתומים למעלה, שמא הפכו העברים שבאו אחריהם סדר כתב עברי, והלכו מן השמאלי אל הימני ונמצאו ארבעתם חתומים על השמאלי.
הכי גרסינן עד אחד עברי ועד אחד יוני, ועד אחד עברי ועד אחד יוני באים מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין. וטעמא, דחיישינן שמא העד עברי הראשון חתם על הגט הימני הראשון כפי סדר כתב עברי, והעד היוני השני חתם על הגט השמאלי השני כפי סדר כתב יוני שמתחילין מן השמאל, והעד השלישי העברי הפך כתב העברי והתחיל גם הוא מהשמאל כמו היוני שלפניו, ונמצא גם הוא חתום על הגט השמאלי, והעד היוני האחרון חתום כדרכו מן השמאל אל הימין וגם הוא חתום על השמאלי, ונמצאו שלושה עדים חתומים על השמאלי, ואחד בלבד חתום על הימני. או בהפך שהעד השני היוני הפך כתבו לסדר כתב עברי והתחיל מן הימין אל השמאל כמו שחתם העד עברי הראשון, והעד עברי השלישי חתם כדרכו מן הימין, ונמצאו שלשתן חתומים על הגט הימני הראשון, והעד היוני האחרון לבדו חתם כדרכו על הגט השמאלי. ומשום דלא ידעינן בהי מינייהו חתימו תלתא ובהי מינייהו לא חתים אלא חד, שניהם פסולין.
 
משנה ז
שִׁיֵּר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בַּדַּף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה -
כָּשֵׁר.
חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מִן הַצַּד, אוֹ מֵאַחֲרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט -
פָּסוּל.
הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע -
שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין;
סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע,
אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ - כָּשֵׁר;
רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע,
אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ - כָּשֵׁר.
 
ברטנורא משנה ז
בדף השני. שאצלו ברוחב המגילה.
מן הצד. בגליון של ימין הגט. או בגליון השמאלי.
או מאחוריו בגט פשוט. שעדיו בתוכו.
הקיף. חיבר זה אצל זה.
שניהם פסולים. שאין נקראת החתימה לא עם זה ולא עם זה.
את שהעדים נקרין בסופו. שגג חתימה כלפי סופו, ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו, כשר.
 
משנה ח
גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית, יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית,
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי,
כָּתַב הַסּוֹפֵר וְעֵד - כָּשֵׁר.
אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד - כָּשֵׁר.
בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד - כָּשֵׁר.
אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, וְלא כָּתַב: עֵד - כָּשֵׁר;
וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִֹין.
כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ - כָּשֵׁר.
גֵּט מְעֻשֶֹּׂה - בְּיִשְֹרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל.
וּבַגּוֹיִם, חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ:
עֲשֵֹה מַה שֶּׁיִּשְֹרָאֵל אוֹמְרִין לָךְ, וְכָשֵׁר.
 
ברטנורא משנה ח
כתב סופר ועד. חתם סופר ועד. דהוי להו שני עדים. ואשמעינן מתניתין דלא חיישינן שמא הבעל לא צוה לחתום לסופר, אלא אמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב, ולפלוני ופלוני עדים ויחתומו, וחשו הנך עדים לכסופא דספרא שיאמר איני בעיניו כשר לעדות, ואחתמוהו בלא רשותו דבעל. להא לא חיישינן.
חניכתו. שם לווי של משפחה.
מעושה. בחזקה.
בישראל כשר. אם אנסוהו בדין. כגון כל הנך דכופין להוציא, או שהיתה אסורה לו. ואם אנסוהו שלא כדין, פסול. ופוסל מן הכהונה, משום ריח גט.
ובנכרי. כדין, פסול, ופוסל מן הכהונה. שלא כדין, אפילו ריח גט אין בו. ומי שחייב ליתן גט מן הדין ואין כוח בדייני ישראל לכופו, חובטין אותו ע"י נכרים, שאומרים עשה מה שישראל אומר לך, ונותן הגט על פי דייני ישראל.
 
משנה ט
יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר: מְקֻדֶּשֶׁת -
הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת;
מְגֹרֶשֶׁת -
הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת.
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא.
אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא?
גֵּרֵשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי,
זָרַק לָהּ קִדּוּשֶׁיהָ, סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ -
זוֹ הִיא אֲמַתְלָא.
 
ברטנורא משנה ט
יצא שמה בעיר מקודשת. פנויה שיצא עליה קול, פלונית נתקדשה היום לפלוני. ולא קול הברה בלבד, אלא כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פלונית נתקדשה היום.
מגורשת הרי זו מגורשת. ארישא קאי, האי איתתא דיצא עליה קול מקודשת וחיישינן ליה ואסרנוה לינשא אלא לאותו האיש, אם חזר ויצא עליה קול מגורשת, שגרשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו, הרי זו מגורשת ומותרת לכל, שהרי קול שחששנו לו תחילה שוברו עמו.
ובלבד שלא יהא שם אמתלא. שלא יהא עם הקול של קדושין או של גרושין אמתלא, טעם שהוא שובר את כוח הקול.
 
משנה י
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, א) "כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר".
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר:
"כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר".
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם)
"וְהָיָה אִם-לא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו".
 
ברטנורא משנה י
אפילו הקדיחה תבשילו. שרפתהו ע"י האור או ע"י מלח. דדרשי בית הלל "ערות דבר", או ערוה או דבר, כלומר שאר דבר סרחון שאינו ערוה.
רבי עקיבא אומר אפילו מצא אחרת נאה ממנה. ודריש קרא הכי, אם לא תמצא חן של נוי בעיניו, או אם מצא בה ערוה, או דבר של סרחון, על כל אחד משלשה דברים הללו יכול לגרש.
והלכה כבית הלל.
 
סליק מסכת גיטין