לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כתובות, פרק ג

כתובות, פרק ג

משנה א

אֵלּוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס:

הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת, וְעַל הַנְּתִינָה, וְעַל הַכּוּתִית;

הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת, וְעַל הַשְּׁבוּיָה, וְעַל הַשִּׁפְחָה,

שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ,

פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁל שׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד;

הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ,

וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,

וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה -

יֵשׁ לָהֶן קְנָס;

אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּהִכָּרֵת, אֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין.

 

ברטנורא משנה א

אלו נערות. שאף על פי שהן פסולות יש להן קנס. אם אנס אדם אחת מהן נותן לאביה חמשים כסף.

הנתינה. מן הגבעונים. ועל שם שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים נקראים נתינים. והם אסורים לבא בקהל.

ועל הכותית. האי תנא סבר כותים גירי אריות הם, וכגוים הם חשובים.

פחותות מבת שלש שנים. דבחזקת בתולות הן, שאף על פי שנבעלו בשביה או בגיותן, בתוליהן חוזרים.

ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו. שנתקדשה לאחד מהן ונתגרשה מן האירוסין, ועדיין בתולה היא.

שאע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין. וכרת אינו פוטר מן התשלומין. והני מלי, שלא היתה שם התראה. אבל אם היתה שם התראה פטור מן הקנס, דקיי"ל כל חייבי כריתות שהתרו בהן לוקין, ואין אדם לוקה ומשלם.

 

משנה ב

וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן קְנָס:

הַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת, וְעַל הַשְּׁבוּיָה, וְעַל הַשִּׁפְחָה,

שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּיְּרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ,

יְתֵרוֹת עַל בְּנוֹת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

שְׁבוּיָה שֶׁנִּפְדֵּית - הֲרֵי הִיא בִּקְדֻשָּׁתָהּ,

אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּדוֹלָה.

הַבָּא עַל בִּתּוֹ, עַל בַּת בִּתּוֹ, עַל בַּת בְּנוֹ,

עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, עַל בַּת בְּנָהּ, עַל בַּת בִּתָּהּ -

אֵין לָהֶן קְנָס,

מִפְּנֵי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁמִּיתָתוֹ בִּידֵי בֵּית דִּין;

וְכָל הַמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, כב)

"וְלא יִהְיֶה אָסוֹן, עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ".

 

ברטנורא משנה ב

יתירות על בנות שלש שנים. דכיון דראויות לביאה, בחזקת הפקר הן ונבעלות בגיותן, והשבויה בשבייתה.

הרי היא בקדושתה. ואינה בחזקת בעולה, אף על פי שנשבית כשהיא גדולה.

ואין הלכה כרבי יהודה.

ולא יהיה אסון ענוש יענש. הא אם יהיה אסון באחד משני אלו האנשים המריבין, שנהרג אחד מהן, לא יענש ההורג בממון, שהרי הוא חייב מיתת בית דין כיון שהרגו לזה. ואין הפרש בעבירה שחייבין עליה מיתת בית דין בין שוגג למזיד, לעולם פטור מתשלומין. אבל בעבירה שחייבין עליה כרת או מלקות, אינו פטור מן התשלומין עד שיהיה שם עדים והתראה וילקה, ואז אינו משלם.

 

משנה ג

נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה -

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אֵין לָהּ קְנָס.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יֶשׁ לָהּ קְנָס, וּקְנָסָהּ לְעַצְמָהּ.

 

ברטנורא משנה ג

רבי יוסי הגלילי אומר אין לה קנס. דאמר קרא (דברים כ"ב) "אשר לא אורשה", הא אורשה פעם אחת שוב אין לה קנס.

רבי עקיבא אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה. דדרשינן "אשר לא אורשה" לאביה, הא אורשה לעצמה.

והלכה כרבי עקיבא.

 

משנה ד

הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלשָׁה דְּבָרִים, וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה:

הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בֹּשֶׁת, וּפְגָם, וּקְנָס;

מוֹסִיף עָלָיו אוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַּעַר.

 

מַה בֵּין הָאוֹנֵס לַמְפַתֶּה?

הָאוֹנֵס נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר,

וְהַמְפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר;

 

הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיָּד,

וְהַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא;

 

הָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ,

וְהַמְפַתֶּה אִם רָצָה לְהוֹצִיא - מוֹצִיא.

 

ברטנורא משנה ד

האונס נותן את הצער. שאינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון, והמפותה אין לה צער, שהרי נאמר עינוי בתורה אצל אונס ולא נאמר עינוי אצל מפותה.

האונס נותן מיד. לאביה אף על פי שכונסה.

לכשיוציא. כלומר לכשלא יכנוס. שאם יכנוס אינו נותן קנס, כדכתיב (שמות כ"ב) "מהור ימהרנה.. ואם מאן ימאן כסף ישקול". אבל גבי אונס כתיב (דברים כ"ב) "ונתן חמשים כסף ולו תהיה לאשה".

שותה בעציצו. בכלי מאוס שבחר בו, כלומר על כורחו ישאנה.

 

משנה ה

כֵּיצַד שׁוֹתֶה בַּעֲצִיצוֹ?

אֲפִלּוּ הִיא חִגֶּרֶת, אֲפִלּוּ הִיא סוּמָא, וַאֲפִלּוּ הִיא מֻכַּת שְׁחִין.

נִמְצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה, אוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָבֹא בְּיִשְֹרָאֵל -

אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּמָהּ, שֶׁנֱּאֱמַר (דברים כב, כט)

"וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה" - אִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ.

 

ברטנורא משנה ה

מוכת שחין. מצורעת.

 

משנה ו

יְתוֹמָה שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה -

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַמְפַתֶּה - פָּטוּר, וְהָאוֹנֵס - חַיָּב.

 

ברטנורא משנה ו

יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב והמפתה פטור. דכיון דיתומה היא וקנסה שלה הוא, הא אחילתיה גביה, דמדעתה נתפתתה לו ופטור. ולא יתומה בלבד, אלא כל נערה שנתארסה ונתגרשה, אונס חייב ומפתה פטור כיתומה, דהא קנסה לעצמה כדאמר רבי עקיבא לעיל, וכן הלכה.

 

משנה ז

אֵיזוֹהִי בֹּשֶׁת?

הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ.

פְּגָם?

רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שִׁפְחָה נִמְכֶּרֶת,

כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה.

קְנָס - שָׁוֶה בְּכָל אָדָם.

וְכָל שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִצְבָה מִן הַתּוֹרָה, שָׁוֶה בְּכָל אָדָם.

 

ברטנורא משנה ז

הכל לפי המבייש. אדם בינוני המבייש, בושתו קשה מאדם בזוי ומאדם חשוב. כך מצאתי בפירושי רבותי. ובפרק החובל מצאתי דאדם קל שבייש, בושתו מרובה. וכן עיקר.

והמתבייש. לפי חשיבותו בושתו.

כאילו היא שפחה. אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לרבו קורת רוח הימנו. ובגמרא פריך, מנלן דנותן בושת ופגם וצער, אימא חמשים כסף אמר רחמנא לכל מילי. ומתרץ, אמר קרא (דברים כ"ב) "ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף", הנאת שכיבה לבד היא חמשים כסף חוץ מהבושת והפגם והצער.

 

משנה ח

כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ מֶכֶר - אֵין קְנָס;

וְכָל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ קְנָס - אֵין מֶכֶר.

קְטַנָּה יֶשׁ לָהּ מֶכֶר, וְאֵין לָהּ קְנָס;

נַעֲרָה יֶשׁ לָהּ קְנָס, וְאֵין לָהּ מֶכֶר.

הַבּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ לא מֶכֶר, וְלא קְנָס.

 

ברטנורא משנה ח

כל מקום שיש מכר. לאב בבתו, דהיינו בקטנותה, אין לו בה קנס, דאין קנס לקטנה.

ולית הלכתא כהא מתניתין, דהא מתניתין רבי מאיר היא דאמר קטנה אין לה קנס.

אבל חכמים אומרים קטנה יש לה קנס, והלכה כחכמים.

וקטנה לענין זה היא מבת שלוש עד שתים עשרה שנה ויום אחד ותביא שתי שערות.

כל מקום שיש קנס. משהיא נערה. והיא כשתהיה בת שתים עשרה שנה ויום אחד, והביאה שתי שערות, שזו יש לה קנס.

אין מכר. שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה.

הבוגרת. מבת שתים עשרה שנה וששה חדשים ויום אחד, והביאה שתי שערות, היא הנקראת בוגרת, ואין אביה יכול למכרה ואין לה קנס.

 

משנה ט

הָאוֹמֵר: פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי -

מְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס.

 

הָאוֹמֵר: גָּנַבְתִי וְטָבַחְתִּי וּמָכַרְתִּי -

מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ,

וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.

 

הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי, אוֹ: שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי -

הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ;

 

הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי -

אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.

 

זֶה הַכְּלָל:

כָּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.

 

ברטנורא משנה ט

האומר פתיתי את בתו של פלוני. לא מבעיא האומר אנסתי שאינו פוגם אותה כל כך שאין לעז של אנוסה גדול כל כך דפשיטא דמשלם בושת ופגם על פי עצמו, אלא אפילו האומר פיתיתי, דפגים לה טפי שלעז של מפותה גדול, וסד"א דלא מהימנינן ליה להחזיק הלעז, קמ"ל דניחא לה לדידה להחזיק הלעז, כדי להשתכר הממון.

ואינו משלם קנס. דמודה בקנס פטור, דאמר קרא (שמות כ"ב) "אשר ירשיעון אלהים", פרט למרשיע את עצמו.

המית שורי את פלוני. והריני חייב בכופר. משלם על פי עצמו, דקסבר כופרא ממונא.

 

עבדו של פלוני. והריני חייב שלושים סלע, פטור, דקנס נינהו, שאפילו אינו שוה סלע נותן שלושים.