לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כתובות, פרק ה

כתובות, פרק ה

משנה א

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה,

אִם רָצָה לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ מֵאָה מָנֶה - יוֹסִיף.

נִתְאַרְמְלָה, אוֹ נִתְגָּרְשָׁה,

בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשֹּׂוּאִין - גּוֹבָה אֶת הַכֹּל.

 

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מִן הַנִּשֹּׂוּאִין - גּוֹבָה אֶת הַכֹּל;

מִן הָאֵרוּסִין - בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה,

שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכָנְסָהּ.

 

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטָר שֶׁל מָאתַיִם,

וְהִיא כּוֹתֶבֶת: הִתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ מָנֶה;

וּלְאַלְמָנָה מָנֶה,

וְהִיא כּוֹתֶבֶת: הִתְקַבַּלְתִּי מִמָּךְ חֲמִשִּׁים זוּז.

 

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם, וּלְאַלְמָנָה מִמָּנֶה -

הֲרֵי זוֹ בְּעִילַת זְנוּת.

 

ברטנורא משנה א

אף על פי. אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף. ולא אמרינן שאינו רשאי כדי שלא לבייש את מי שאין לו.

שלא כתב לה. תוספת מדעתו, אלא על מנת לכונסה.

והיא כותבת. אע"פ שלא נתקבלה מוחלת וכותבת שנתקבלה.

רבי מאיר אומר כו'.

והלכה כרבי מאיר בגזירותיו.

 

משנה ב

נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָֹר חֹדֶשׁ, מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל,

לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ.

וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ.

וּלְאַלְמָנָה - שְׁלשִׁים יוֹם.

הִגִּיעַ זְמַן וְלא נִשְֹּׂאוּ - אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.

 

ברטנורא משנה ב

נותנין לבתולה. זמן לכנסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה, להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה.

לפרנס עצמה. בתכשיטיה י"ב חודש, דכתיב (בראשית כ"ד) "תשב הנערה אתנו ימים", ומאי ימים, שנה, דכתיב (ויקרא כ"ד) "ימים תהיה גאולתו".

לפרנס עצמו. בצרכי סעודה וחופה.

ולאלמנה שלושים יום. שאינה טורחת כל כך בתכשיטיה שכבר יש בידה.

ולא נשאו. שהבעלים מעכבים. ואיידי דתנא רישא בדידהי, תנא סיפא נמי בדידהי.

ואוכלת בתרומה. ואם כהן הוא והיא ישראלית, שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה, דכתיב (שם כ"ב) "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו", והאי קנין כספו הוא, אלא דרבנן גזור על בת ישראל המאורסת לכהן שלא תאכל בתרומה, גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה. וכשהגיע הזמן ולא נישאת, שאוכלת משלו, אינה אוכלת בבית אביה, אלא בעלה כהן מייחד לה מקום ומאכילה שם, וליכא למגזר תו שמא תשקה מכוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה.

נותנים לה הכל תרומה. אם ירצה. וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין.

רבי עקיבא אומר מחצה חולין. לאכול בימי טומאתה.

 

משנה ג

הַיָּבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה.

עָשְֹתָה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַבַּעַל וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בִּפְנֵי הַיָּבָם,

וַאֲפִלּוּ כֻּלָּן בִּפְנֵי הַבַּעַל, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַיָּבָם,

אוֹ כֻּלָּן בִּפְנֵי הַיָּבָם, חָסֵר יוֹם אֶחָד בִּפְנֵי הַבַּעַל -

אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה.

זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה.

בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ:

אֵין הָאִשָּׁה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה.

 

ברטנורא משנה ג

היבם אינו מאכיל בתרומה. בעודה שומרת יבם, דכתיב (ויקרא כ"ב) "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו", והאי קנין אחיו הוא.

עשתה ששה חדשים בפני הבעל. מהנך שנים עשר חודש הקבועים לה משתבעה הבעל.

או אפילו כולן בפני הבעל ואחד בפני היבם. אף על גב דרובא בפני הבעל, סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו. והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו, לא אכלה משמת, דקנין כספו פקע, אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהא בחייו.

או כולן בפני היבם. ואין צריך לומר אם היו כולן בפני היבם.

זו משנה ראשונה. דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה.

אין האשה אוכלת. דחיישינן שמא ימצא בה מום, ונמצאת זרה למפרע, שהיה מקחו מקח טעות. ולמשנה ראשונה שמא ימצא בה מום לא חיישינן, וליכא למיחש נמי שמא תשקה לאחיה ולאחיותיה דהא מייחד לה דוכתא, הילכך שרי לה לאכול בתרומה משהגיע זמן.

 

משנה ד

הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵֹה יְדֵי אִשְׁתּוֹ -

הֲרֵי זוֹ עוֹשָֹה וְאוֹכֶלֶת.

הַמּוֹתָר -

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ.

רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חֻלִּין.

 

ברטנורא משנה ד

הרי זו עושה ואוכלת. שתקנו מזונות תחת מעשה ידיה, לפיכך עושה ואוכלת לדברי הכל.

המותר. הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה יותר על הראוי למזונותיה, ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן.

רבי מאיר אומר הקדש. דסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.

ואין כן הלכה, אלא הלכה כרבי יוחנן בן הסנדלר דאמר חולין, שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.

 

משנה ה

אֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָֹה לְבַעֲלָהּ:

טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְכַבֶּסֶת;

מְבַשֶּׁלֶת, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ;

מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְעוֹשָֹה בַּצֶּמֶר.

הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת -

לא טוֹחֶנֶת, וְלא אוֹפָה, וְלא מְכַבֶּסֶת;

שְׁתַּיִם - אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת, וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ;

שָׁלשׁ - אֵינָהּ מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה, וְאֵינָהּ עוֹשָֹה בַּצֶּמֶר;

אַרְבַּע - יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֶּדְרָא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת - כּוֹפָהּ לַעֲשׁוֹת בַּצֶּמֶר,

שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׁוֹת מְלָאכָה -

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם.

 

ברטנורא משנה ה

טוחנת. ברחים של יד שהם קטנים. ואם רחים גדולים הם, מכינה כל צרכי הטחינה, כגון נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח.

הכניסה לו שפחה אחת. מעות או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת.

יושבת בקתדרא. על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו לכאן ולכאן ואעפ"כ מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שמלאכות אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד.

שעמום. בהלה. תרגום "ובתמהון לבב" (דברים כ"ח) ובשעמימות לבא.

ופלוגתייהו דרבי אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל הוי באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני הצחוק, דלידי זמה איכא, לידי שעמום ליכא, שאין שעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי.

והלכה כרבי אליעזר.

 

משנה ו

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שַׁבָּת אַחַת.

 

הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לַתַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת -

שְׁלשִׁים יוֹם;

הַפּוֹעֲלִים - שַׁבָּת אַחַת.

הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:

הַטַּיָּלִין - בְּכָל יוֹם;

הַפּוֹעֲלִים - שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת;

הַחַמָּרִים - אַחַת בַּשַּׁבָּת;

הַגַּמָּלִים - אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם;

הַסַּפָּנִים - אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים;

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

 

ברטנורא משנה ו

המדיר את אשתו מתשמיש המטה. כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי. אבל הנאת תשמישי אסור עליך, לא מתסרא, דהא משועבד לה, דכתיב (שמות כ"א) "ועונתה לא יגרע".

בית שמאי אומרים שתי שבתות. אם הדירה שתי שבתות תמתין, שכן מצינו ביולדת נקבה שטמאה שבועים.

ובית הלל אומרים שבת אחת. שכן מצינו בנדה שטמאה שבעה. וגמרינן מידי דשכיח, הכעס שכועס אדם על אשתו ומדירה דהוא מידי דשכיח, מנדה שהוא מידי דשכיח. לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי. ובית שמאי סברי גמרינן מידי דהוא גרם לה, נדר האיש שהוא גורם לה לשהות, מלידה שעל ידו באה לה. לאפוקי נדה דממילא קאתי לה. ויותר על שבת אחת לבית הלל או שתי שבתות לבית שמאי יוציא ויתן כתובה, ואפילו היה גמל שעונתו לשלושים יום או ספן שעונתו לששה חדשים.

תלמידים וכו' שלושים יום. ומתניתין רבי אליעזר היא. ופליגי רבנן עליה ואומרים אפילו שתים ושלש שנים. והלכה כחכמים.

הטיילים. שאין להם מלאכה ולא סחורה.

החמרים. שיוצאים לכפרים להביא תבואה.

הגמלים. מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק.

הספנים. המפרשים לים הגדול. ומי שהיה בתחילתו בעל אומנות שעונתו קרובה, ובקש ליעשות בעל אומנות שעונתו רחוקה, אשתו מעכבת עליו, חוץ מתלמוד תורה, שאין האשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל או פועל שלא ייעשה תלמיד חכם.

 

משנה ז

הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעֲלָהּ -

פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ שִׁבְעָה דִּינָרִין בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁבְעָה טַרְפְּעִיקִין.

עַד מָתַי הוּא פּוֹחֵת?

עַד כְּנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ,

שֶׁמָּא תִּפֹּל לָהּ יְרֻשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר, גּוֹבֶה הֵימֶנָּה.

 

וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ -

מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלשָׁה דִּינָרִין בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלשָׁה טַרְפְּעִיקִין.

 

ברטנורא משנה ז

המורדת. מתשמיש. אבל ממלאכה כופין אותה לעשות מלאכה, ולא דיינינן לה כמורדת.

טרעפעיקין. כל טרפעיק הוא משקל ארבעים ושמונה שעורות של כסף צרוף, כמשקל שלשה דרכמונים שקורין בערבי דראה"ם שכל דרכמון שש עשרה שעורות בינוניות של כסף.

עד כנגד כתובתה. ואחר כך נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה. אבל אינו משהה אותה כדי לפחות על הנכסים שנפלו לה מבית אביה ולהפסידם ממנה.

מוסיפין על כתובתה שלשה דינרים. משום דצערא דגברא קשה כשהוא נמנע מן התשמיש יותר מצערא דאתתא, לפיכך כשהיא מורדת ומצערתו פוחתין לה שבעה דינרין, וכשהוא מורד ומצערה אין מוסיפין לה אלא שלושה דינרים. והיכא דמורדת אמרינן בגמרא חזרו ונמנו שיהיו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואומר "פלונית מרדה בבעלה", ושולחין לה מבית דין: "הוי יודעת שאפילו כתובתיך מאה מנה הפסדת את כולן", אחת ארוסה ואחת נשואה ואפילו נדה ואפילו חולה ואפילו שומרת יבם. וקודם הכרזה מודיעים לה שרוצים להכריז עליה, ואחר הכרזה מודיעין אותה שכבר שלמה ההכרזה, ואם עמדה במרדה תצא בלא כתובה.

 

משנה ח

הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ -

לא יִפְחֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּין חִטִּין,

אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּין שְֹעוֹרִים.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לא פָּסַק לָהּ שְֹעוֹרִים אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל,

שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם.

וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית, וַחֲצִי לג שֶׁמֶן,

וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מָנֶה דְּבֵלָה;

וְאִם אֵין לוֹ -

פּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר.

וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפֵּץ, וּמַחֲצֶלֶת.

וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ, וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ,

וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד,

וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ,

לא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה, וְלא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים,

אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים,

וְהִיא מִתְכַּסָּה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה,

וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ.

 

ברטנורא משנה ח

המשרה את אשתו על ידי שליש. שנותן מזונותיה על ידי אפוטרופוס ואינה אוכלת עמו. תרגום "ויכרה להם כרה גדולה" (מלכים ב' ו'), שירותא.

לא יפחות לה בשבוע.

לא פסק לה שעורים. כפלים מן החטים, אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום ששם השעורים רעות ביותר.

דבילה. תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל ולא במדה.

מפץ. רך ממחצלת.

כיפה. צעיף אחד.

ומנעלים ממועד למועד. מנעלים חדשים לכל שלש רגלים.

חדשים. קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים, ויפים לה בימות הגשמים.

והשחקים שלה. אף כשיקנה לה חדשים, מפני שמתכסה בהן בימי נדתה.

 

משנה ט

נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצָרְכָּהּ,

וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת.

וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצָרְכָּהּ -

מַעֲשֵֹה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ.

 

וּמָה הִיא עוֹשָֹה לוֹ?

מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה,

שֶׁהֵן עֶשֶֹר סְלָעִים בַּגָּלִיל;

אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶֹר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה,

שֶׁהֵן עֶשְֹרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל.

וְאִם הָיְתָה מְנִיקָה - פּוֹחֲתִים לָהּ מִמַּעֲשֵֹה יָדֶיהָ,

וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ.

 

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בֶּעָנִי שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל,

אֲבָל בַּמְכֻבָּד - הַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ.

 

ברטנורא משנה ט

נותן לה מעה כסף. בכל שבת לצורך דברים קטנים.

ואוכלת עמו לילי שבת. אע"ג דבכל שאר הימים יכול לתת מזונותיה על ידי שליש אם ירצה, בליל שבת, שהוא ליל עונה, חייב לאכול עמה.

מעשה ידיה. מותר מעשה ידיה כלומר מה שעושה יותר על מזונותיה.

שתי. קשה לטוות כפלים כשל ערב. ומשקל של יהודה כפלים כשל גליל.

 

הכל לפי כבודו. וכפי מנהג המדינה נמי.