לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כתובות, פרק ז

כתובות, פרק ז

משנה א

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ,

עַד שְׁלשִׁים יוֹם - יַעֲמִיד פַּרְנָס;

יָתֵר מִכֵּן - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיִשְֹרָאֵל, חֹדֶשׁ אֶחָד - יְקַיֵּם, וּשְׁנַיִם - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה;

וּבַכֹּהֶנֶת, שְׁנַיִם - יְקַיֵּם, וּשְׁלשָׁה - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

 

ברטנורא משנה א

המדיר את אשתו מליהנות לו. על הנאת תשמיש אין הנדר חל, משום דמשועבד לה ולאו כל כמיניה להפקיע שעבודו. ועל הנאת מזונות אף על גב דמשועבד לה אשכחן דחל הנדר כגון שמספיקין מעשה ידיה למזונותיה. ובגמרא פריך אם כן למה יעמיד פרנס, ומשני, כגון שאין מספיקין לדברים שהיתה רגילה בהם בבית אביה, ועל זה בלבד יעמיד פרנס שיפרנסנה. ולא שיעמיד שליח לפרנסה, שהרי שלוחו של אדם כמותו, אלא שאומר "כל המפרנס אינו מפסיד".

יתר מכן יוציא ויתן כתובה. דעד שלושים יום לא שמעי אינשי וליכא זילותא. טפי משלושים יום שמעי אינשי ואיכא זילותא.

בישראל. אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו.

ובכהנת. שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה, יהבו ליה רבנן זימנא טפי.

ואין הלכה כרבי יהודה.

 

משנה ב

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּטְעֹם אֶחָד מִכָּל הַפֵּרוֹת -

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיִשְֹרָאֵל, יוֹם אֶחָד - יְקַיֵּם, שְׁנַיִם - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

וּבַכֹּהֶנֶת, שְׁנַיִם - יְקַיֵּם, שְׁלשָׁה - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

 

ברטנורא משנה ב

אחד מכל הפירות. כגון שאמרה היא "קונם פרי פלוני עלי", והוא קיים לה.

רבי יהודה אומר כו'. ולית הלכתא כותיה.

 

משנה ג

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין -

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בָּעֲנִיּוֹת - שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה, וּבָעֲשִׁירוֹת - שְׁלשִׁים יוֹם.

 

ברטנורא משנה ג

שלא תתקשט באחד מכל המינים. [שאמרה היא] "קונם בושם פלוני עלי", והוא קיים לה.

בעניות שלא נתן קצבה לדבר. עד מתי אסרו עליה, הוא דיוציא ויתן כתובה. אבל אם נתן קצבה, תמתין עד אותו זמן. וכמה קצבה? שנים עשר חדש.

ובעשירות שלושים יום. שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה שלושים יום, וזאת תהנה מריח הקשוטים שנתקשטה לפני הנדר שלושים יום.

והלכה כרבי יוסי.

 

משנה ד

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ;

בִּזְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר,

חֹדֶשׁ אֶחָד - יְקַיֵּם, שְׁנַיִם - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה;

וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְּעִיר אַחֶרֶת,

רֶגֶל אֶחָד - יְקַיֵּם, שְׁלשָׁה - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

 

ברטנורא משנה ד

רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה. הא מתניתין מפרשים לה בגמרא הכי, רגל אחד יקיים. במה דברים אמורים, באשת ישראל, אבל בכהנת שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה. ומתניתין רבי יהודה היא דמפליג בין ישראל לכהנת, ולית הלכתא כוותיה.

 

משנה ה

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל,

אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה -

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ.

וְאִם הָיָה טוֹעֵן: מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר - רַשַּׁאי.

אָמַר לָהּ:

עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי, מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי,

אוֹ: מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ;

אוֹ: שֶׁתְּהֵא מְמַלָּא וּמְעָרָה לָאַשְׁפָּה -

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.

 

ברטנורא משנה ה

שנועל בפניה. דלת של שמחה והסרת יגון. ולבית האבל נועל בפניה, שלמחר היא מתה ואין אדם סופדה.

מחמת דבר אחר. כגון דאתחזק שבני אדם פרוצים מצויין שם.

שתאמרי לפלוני וכו'. דברים של קלות.

שתהא ממלאה ומערה לאשפה. אית דמפרשי לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע תנפצנו כדי שלא יקלוט הזרע ותתעבר. ואית דמפרשי שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה, מפני שנראית כשוטה.

 

משנה ו

וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה:

הָעוֹבֶרֶת עַל דָּת מֹשֶׁה, וִיהוּדִית.

 

וְאֵיזוֹ הִיא דָּת מֹשֶׁה?

מַאֲכִילַתּוּ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָֹּׂר, וּמְשַׁמְּשַׁתּוּ נִדָּה,

וְלא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת.

 

וְאֵיזוֹהִי דָּת יְהוּדִית?

יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַּשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו.

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אַף הַקּוֹלָנִית;

וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית?

לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ.

 

ברטנורא משנה ו

מאכילתו שאינו מעושר. ולא נודע לו אלא אחר שאכלו, כגון דאמרה ליה "פלוני כהן תיקן לי את הכרי", ואזל שייליה ואשתכח שיקרא.

ומשמשתו נדה. כגון שהוחזקה נדה בשכנותיה, שראוה לובשת בגדי נדות, ולבעלה אמרה טהורה אני.

ולא קוצה לה חלה. דאמרה ליה פלוני תקן לי את העיסה ואזל שייליה ואשתכח שיקרא.

וטווה בשוק. ומראה זרועותיה לבני אדם.

ומדברת עם בני אדם. משחקת עם הבחורים.

ומקללת יולדיו בפניו. מקללת ומחרפת אבי בעלה בפני בעלה.

הקולנית. תובעת תשמיש בקול רם, עד ששכנותיה שומעות אותה. וכל הני צריכות עדים והתראה להפסידן כתובתן. ואין להן לא כתובה ולא תוספת, ואינן נוטלות אלא בלאותיהן הקיימים בלבד.

 

משנה ז

הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים,

וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים -

אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים -

תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה.

עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין, וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין -

אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.

כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין -

תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה.

כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים - פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים.

 

ברטנורא משנה ז

שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים. באלו נדרים אמרו, שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תתקשט בבגדי צבעונים. אבל בשאר נדרים מקודשת.

כל המומין הפוסלין בכהנים. בבכורות קא מני להו. והוסיפו עליהן בנשים: זיעה. וריח הפה או ריח רע במקום אחר בגופה. ושומא שיש בה שער, בין קטנה בין גדולה כשהיא כנגד פניה, וכגון שהיא תחת כפה שבראשה, דזימנין מתחזיא וזימנין דלא מתחזיא. שאם היא במקום המגולה תמיד, הרי ראה ונתפייס, ואם השומא אין בה שער, אינה מום עד שתהא גדולה כאיסר. וקולה עבה ומשונה מקול שאר הנשים. ונשכה כלב ונעשה במקום הנשיכה צלקת, כלומר כווץ כמו מכות אש. ודדיה גסים מחברותיה טפח. ושדדיה רחוקים זה מזה עד שיש טפח בין דד לדד. אלו מומין בנשים, ואע"פ שאינה מומין בכהנים.

 

משנה ח

הָיוּ בָּהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ -

הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה,

שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָּהּ מוּמִין הַלָּלוּ,

וְנִסְתַּחֲפָה שָֹדֵהוּ;

נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל -

הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה

שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ מוּמִין אֵלּוּ,

וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר,

אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי - אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן;

וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר -

אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו.

 

ברטנורא משנה ח

האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה, צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין הללו. ואף על פי שיש לאשה חזקה דגופה, הואיל ונמצאו המומין ברשות האב, ואיכא למימר כאן היו קודם אירוסין, ולפיכך אם לא הביא ראיה, בעל מהימן.

נכנסה לרשות הבעל. נשאה, ועתה בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה, עליו להביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה מומין הללו. דכיון דלא נמצאו מומין הללו אלא ברשותו, אומרים כאן נמצאו כאן היו, ולאחר שנישאת באו לה ונסתחפה שדהו.

אינו יכול לטעון. דידע ונתפייס.

 

משנה ט

הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ מוּמִין -

אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בְּמוּמִין הַקְּטַנִּים,

אֲבָל בְּמוּמִין הַגְּדוֹלִים - כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.

 

ברטנורא משנה ט

שנולדו בו מומין. משנשאה.

מומין גדולים. נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו.

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ואפילו במומין גדולים אין כופין אותו להוציא.

 

משנה י

וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתָן לְהוֹצִיא:

מֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפוּס,

וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבֻּרְסִי;

בֵּין שֶׁהָיוּ בָּם עַד שֶׁלֹּא נִשְֹּׂאוּ, וּבֵין מִשֶּׁנִּשְֹּׂאוּ נוֹלְדוּ.

וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר:

סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל,

וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ,

חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַקַּתּוּ.

 

מַעֲשֶֹה בְּצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת, וְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי -

אָמְרוּ חֲכָמִים: יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר:

לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.

 

ברטנורא משנה י

מוכה שחין. מצורע.

בעל פוליפוס. ריח החוטם.

והמקמץ. מקבץ צואת כלבים.

והמצרף נחושת. המחתך נחושת ממקום מוצאו מן הארץ, ומסריח הוא.

והבורסי. מעבד עורות.

מפני שממקתו. ממסמסתו. לשון "המק בשרו" (זכריה י"ד.)

 

והלכה כחכמים.