לחץ כאן לתצוגת הדפסה

נזיר, פרק ג

נזיר, פרק ג

 

משנה א
מִי שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר -
מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד.
וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שְׁלשִׁים - יָצָא.
הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם,
אִם גִּלַּח לְיוֹם שְׁלשִׁים - לא יָצָא.
 
ברטנורא משנה א
מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלושים ואחד. דסתם נזירות שלושים יום.
ואם גלח יום שלושים יצא. דמקצת היום ככולו.
הריני נזיר שלושים יום אם גלח יום שלושים לא יצא. דהואיל ופירש שלושים יום שלמים קאמר.
 
משנה ב
מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת -
מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד,
וְאֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד.
וְאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים -
מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים;
וְאִם גִּלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד - יָצָא.
וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי פַּפְּיַס עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת:
שֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים -
מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים;
וְאִם גִּלַּח לְיוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד - יָצָא,
שֶׁיּוֹם שְׁלשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן.
 
ברטנורא משנה ב
ואם גלח יום ששים חסר אחד יצא. שיום שלושים של נזירות ראשונה עולה לכאן ולכאן, וכיון שיום שלושים של הראשונה נמנה גם מן הנזירות השניה, נמצאו שלושים יום של נזירות שניה כלים בשישים חסר אחד.
 
משנה ג
מִי שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר;
נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים - סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה.
הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם;
נִטְמָא יוֹם שְׁלשִׁים - סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.
 
ברטנורא משנה ג
נטמא יום שלושים סתר את הכל. שהרי נטמא בתוך ימי הנזירות. ולא אמרינן דיום שלושים עולה לכאן ולכאן, דמקצת היום ככולו אלא כשגלח והביא קרבנותיו בו ביום.
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. דסבירא ליה אמרינן מקצת היום ככולו, וכאילו נטמא לאחר מלאת, וטומאה דלאחר מלאת לרבי אליעזר אינה סותרת אלא שבעה.
הריני נזיר שלושים יום נטמא יום שלושים סתר את הכל. בין לרבי אליעזר בין לרבנן. דכיון דאמר הריני נזיר שלושים יום, הכל מודים דשלושים יום שלמים בעינן, ולא אמרינן בהא מקצת היום ככולו. ורבי אליעזר דסבירא ליה שהנטמא ביום מלאת ממש סותר שלושים בלבד ואינו סותר הכל, יליף לה מקרא דכתיב (במדבר ו') "וזאת תורת הנזיר ביום מלאת", נטמא ביום מלאת תן לו תורת הנזיר, כלומר סתם נזירות שלושים יום, הכא שאמר הריני נזיר שלושים יום ונטמא ביום שלושים שהוא יום מלאת, לכי סתר כל השלושים, סתר את הכל. ורבנן נמי דפליגי עליה דרבי אליעזר ואמרי שהנטמא ביום מלאת סותר את הכל ואפילו מנה כמה ימים, הכא כי אמר הריני נזיר שלושים יום ונטמא ביום מלאת לכי נמי סתר שלושים סתר את הכל, הלכך בין לרבי אליעזר בין לרבנן סתר את הכל. ובכל הא דאפליגו רבי אליעזר וחכמים הלכה כחכמים.
 
משנה ד
הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם;
נִטְמָא יוֹם מֵאָה - סוֹתֵר אֶת הַכֹּל.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלשִׁים.
נִטְמָא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד - סוֹתֵר שְׁלשִׁים יוֹם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה.
 
ברטנורא משנה ד
הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סתר את הכל. רבנן לטעמייהו דאמרי נטמא יום מלאת כאילו נטמא בתוך זמנו וסותר את הכל.
רבי אליעזר אומר לא סתר אלא שלושים. דסבירא ליה נטמא ביום מלאת אינו סותר אלא שלושים.
נטמא יום מאה ואחד. לרבנן סותר שלושים, דגזרו יום מאה ואחד שהוא יום תגלחת אטו יום מאה. ומכל מקום לא החמירו עליו לעשותו כיום מאה שהוא יום מלאת שהוא סותר הכל, וגזרו שיסתור סתם נזירות שהוא שלושים יום בלבד.
ורבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה. ואזדא לטעמיה דאפילו ביום שלושים לא גזר באומר הריני נזיר סתם.
 
משנה ה
מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,
אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם שְׁלשִׁים יוֹם -
אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה.
יָצָא וְנִכְנַס -
עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וּמֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לא בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, יב)
"וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ" -
עַד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים.
 
ברטנורא משנה ה
ואינו מביא קרבן טומאה. דכי כתיב קרבן טומאה, בנזיר טהור שנטמא הוא דכתיב. ומכל מקום אם התרו בו חייב מלקות.
יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה. הא מתניתין מפרשא בגמרא הכי, יצא מבית הקברות והזה שלישי ושביעי, וטבל וטהר מטומאתו, והתחיל למנות ימי נזירותו, אע"פ שחזר ונכנס אחר כך לבית הקברות, עולין לו מן המנין אלו הימים שמנה אחר שטהר, הואיל והפסיקה טהרה בין הימים הראשונים שנזר והוא בבית הקברות, ובין אלו הימים האחרונים. ואע"פ שחזר ונכנס לבית הקברות, טומאת בית הקברות אינה סותרת מנין הימים שנמנו בטהרה, שאין סותר בנזיר אלא י"ב טומאות האמורות בו. והאי דקאמר תו ומביא קרבן טומאה, הכי קאמר: אם נטמא שוב באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח, מביא קרבן טומאה וסותר.
רבי אליעזר אומר לא בו ביום. כלומר אם בו ביום שטבל וטהר, בו ביום נטמא באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח, אינו סותר אותו היום, דכתיב "והימים הראשונים יפלו", אין הטומאה סותרת עד שיהיו לו שני ימים של נזירות מנויין. והוא הדין בנזיר בעלמא שנטמא ביום ראשון של מנין נזירותו, שאין הטומאה סותרת אותו היום, אלא משלים עליו מנין ימי נזירותו.
והלכה כרבי אליעזר.
 
משנה ו
מִי שֶׁנָּזַר נְזִירוּת הַרְבֵּה,
וְהִשְׁלִים אֶת נְזִירוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָאָרֶץ -
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר שְׁל שִׁים יוֹם;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נָזִיר בַּתְּחִלָּה.
 
מַעֲשֶֹה בְּהִילְנִי הַמַּלְכָּה, שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה:
אִם יָבֹא בְּנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְּשָׁלוֹם, אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים;
וּבָא בְּנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים.
וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ;
וְהוֹרוּהָ בֵּית הִלֵּל, שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.
וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת,
וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְֹרִים וְאַחַת שָׁנָה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְֹרֵה שָׁנָה.
 
ברטנורא משנה ו
והשלים את נזירותו ואחר כך בא לארץ. שאין נזירות נוהגת אלא בארץ, משום טומאת ארץ העמים. ומי שנדר נזירות בחוצה לארץ מחייבין אותו לעלות לארץ ישראל ולהיות נוהג שם נזירותו.
נזיר בתחילה. צריך לנהוג בארץ ישראל כמנין הימים שנדר בנזירות, והימים שנהג בנזירות בחוצה לארץ כאילו לא נהג בהם נזירות כלל.
אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה. רבי יהודה סבירא ליה כרבי אליעזר דאמר לעיל בפרקין הנטמא, ביום מלאת אינו סותר אלא שלושים יום, ומשום הכי קאמר דהילני המלכה שנטמאה בסוף ארבע עשרה שנה שהיה ביום מלאת, לא סתרה הכל ולא הוצרכה למנות עוד שבע שנים אחרות, אלא שלושים יום בלבד. ולפי שלא היתה שנה שלימה לא מנאה בחשבון והרי הוא כאילו אמר לא היתה נזירה אלא י"ד שנה ושלושים יום.
 
משנה ז
מִי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים מְעִידוֹת אוֹתוֹ:
אֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר שְׁתַּיִם, וְאֵלּוּ מְעִידִים שֶׁנָּזַר חָמֵשׁ -
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֶחְלְקָה הָעֵדוּת, וְאֵין כָּאן נְזִירוּת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יֵשׁ בִּכְלָל חָמֵשׁ שְׁתַּיִם, שֶׁיְּהֵא נָזִיר שְׁתַּיִם.
 
ברטנורא משנה ז
אלו מעידים שנדר שתים. שתי נזיריות.
ואלו מעידים שנדר חמש. באותה שעה שאתם אומרים שנדר שתים, אנו מעידים שנדר חמש נזירות. והוא אומר שלא נדר כלל.
בש"א נחלקה העדות. הואיל ומכחישות זו את זו נתבטלו דבריהם ואין כאן עדות כלל.
ובית הלל אומר יש בכלל חמש שתים. ויהא נזיר שתים.