לחץ כאן לתצוגת הדפסה

נזיר, פרק ד

נזיר, פרק ד

 

משנה א
מִי שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר;
וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: וַאֲנִי, וַאֲנִי -
כֻּלָּם נְזִירִים.
הֻתַּר הָרִאשׁוֹן - הֻתְּרוּ כֻּלָּן;
הֻתַּר הָאַחֲרוֹן -
הָאַחֲרוֹן מֻתָּר, וְכֻלָּם אֲסוּרִין.
אָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר;
וְשָׁמַע חֲבֵרוֹ, וְאָמַר: פִּי כְּפִיו, וּשְֹעָרִי כִּשְֹעָרוֹ -
הֲרֵי זֶה נָזִיר.
הֲרֵינִי נָזִיר;
וְשָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ, וְאָמְרָה: וַאֲנִי -
מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ וְשֶׁלּוֹ קַיָּם.
הֲרֵינִי נְזִירָה;
וְשָׁמַע בַּעֲלָהּ, וְאָמַר: וַאֲנִי -
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
ברטנורא משנה א
מי שאמר הריני נזיר. כולם נזירים. והוא שהתפיס כל אחד מהן בתוך דברי חבירו בכדי שאלת שלום תלמיד לרב, שהוא כדי שיאמר שלום עליך רבי.
פי כפיו כו'. והוא שיאמר פי כפיו מיין ושערי כשערו מלהגזז.
ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר. שכבר קיים נדרה כשאמר ואני. ואם אשה נדרה בנזיר ושמע אחר ואמר ואני, ואחר כך הפר לה בעלה, אינו מופר לזה שאמר ואני, שאין הבעל עוקר הנדר מעיקרו כמו החכם.
 
משנה ב
הֲרֵינִי נָזִיר; וְאַתְּ?
וְאָמְרָה: אָמֵן -
מֵפֵר אֶת שֶׁלָּהּ, וְשֶׁלּוֹ קַיָּם.
 
הֲרֵינִי נְזִירָה; וְאַתָּה?
וְאָמַר: אָמֵן -
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
 
ברטנורא משנה ב
הריני נזיר ואת, ואמרה "אמן", מיפר את שלה. ודוקא כי אמר לה בלשון שאלה, כלומר ואת מה תאמרי תיהוי נזירה כמוני אם לאו? אז יכול להפר. אבל אם אמר הריני נזיר ואת, בניחותא, וענתה אמן, אינו יכול להפר, שהרי קיים לה.
 
משנה ג
הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַּנָּזִיר,
וְהָיְתָה שׁוֹתָה בַּיַּיִן, וּמִטַּמְּאָה לַמֵּתִים -
הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים.
הֵפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ, וְהִיא לא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ,
וְהָיְתָה שׁוֹתָה בַּיַּיִן וּמִטַמְּאָה לַמֵּתִים -
אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים, תִּסְפֹּג מַכַּת מַרְדּוּת.
 
ברטנורא משנה ג
והיתה שותה יין ומיטמאה למתים. ואחר כך הפר לה בעלה.
הרי זו סופגת את הארבעים. על שעברה קודם הפרה.
תספוג מכת מרדות. מדברי סופרים. ומכות מרדות האמורה בכל מקום, כפי מראה עיני הדיין וכפי צורך השעה. ודוקא בעבירה שכבר נעשתה, אבל גבי מצות עשה כגון עשה סוכה ואינו עושה, טול לולב ואינו נוטל, מכין אותו עד שיעשה, או עד שתצא נפשו.
 
משנה ד
הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בַּנָּזִיר,
וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעֲלָהּ;
אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְּהֶמְתָּהּ - תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.
וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה בְּהֶמְתָּהּ -
הַחַטָּאת תָּמוּת, וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה, וְהַשְּׁלָמִים
יִקְרְבוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים - יִפְּלוּ לִנְדָבָה;
מָעוֹת מְפֹרָשִׁים:
דְּמֵי חַטָּאת - יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח,
לא נֶהֱנִים וְלא מוֹעֲלִים בָּהֶן;
דְּמֵי עוֹלָה - יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִים בָּהֶן;
דְּמֵי שְׁלָמִים - יָבִיאוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִים לֶחֶם.
 
ברטנורא משנה ד
ואם שלה. כגון שנתן לה אחר במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן. דנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל כולן משועבדים לבעלה.
חטאת תמות. ממתינין לה עד שתמות.
ונאכלין ליום אחד. כשלמי נזיר שאין נאכלים אלא ליום ולילה.
ואין טעונין לחם. שכל שלמי נזיר טעונים לחם, וזו הואיל והפר לה בעלה אין שלמים הללו טעונין לחם.
היו לה מעות סתומים. שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר, ולא פירשה אלו הם לחטאת ואלו הם לעולה ואלו הם לשלמים.
יפלו לנדבה. לתיבות שבמקדש, שמשליכים בהם שאר מעות נדבה וקונים מהן קרבנות שכולן עולות.
לא נהנין ולא מועלין. לכתחילה אסור ליהנות בהן, ואם נהנה אינו חייב להביא קרבן מעילה האמור בכל מי שנהנה מן ההקדש.
 
משנה ה
נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים - אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכָּל הַבְּהֵמוֹת -
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
 
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה; אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה - יָפֵר,
שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּלֶת.
רַבִּי אוֹמֵר: אַף בְּתִגְלַחַת הַטַּהֲרָה - יָפֵר,
שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר: אִי אֶפְשִׁי בְּאִשָּׁה מְגֻלַּחַת.
 
ברטנורא משנה ה
נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר. דלאחר שנזרק הדם היא יכולה לשתות יין וליטמא למתים, ואין כאן יותר נדר של ענוי נפש.
רבי עקיבא אומר: אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר. משום הפסד קדשים.
תגלחת טומאה יפר. שצריכים לחזור ולמנות נזירות טהרה, ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת, כלומר מעונה ומנועה משתיית יין.
אף בתגלחת הטהרה יפר. כדי שלא תצטרך להתנוול בגילוח, דגילוח באשה ניוול הוא. ותנא קמא סבר אין הגלוח ניוול שהרי יכולה לעשות פאה נכרית.
ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי.
 
משנה ו
הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַּנָּזִיר,
וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בַּנָּזִיר.
 
כֵּיצַד?
גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבָיו, מִחָה אוֹ שֶׁמִּחוּ קְרוֹבָיו;
הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת -
הַחַטָּאת תָּמוּת, וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה, וְהַשְּׁלָמִים
יִקְרְבוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין - יִפְּלוּ לִנְדָבָה;
מָעוֹת מְפֹרָשִׁין,
דְּמֵי חַטָּאת - יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח,
לא נֶהֱנִין וְלא מוֹעֲלִין;
דְּמֵי עוֹלָה - יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן;
דְּמֵי שְׁלָמִים - יָבִיאוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
 
ברטנורא משנה ו
האיש מדיר את בנו בנזיר. כשהוא קטן עד שיביא שתי שערות אחר שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד, וכל דין נזירות עליו ואביו מביא קרבנותיו, ואם נטמא מביא קרבן טומאה. והאי מדירו, שאומר לו תהא נזיר או הרי בני פלוני נזיר, והוא שלא ימחה לא הבן ולא הקרובים. ודבר זה הלכה מפי הקבלה.
כיצד? גלח או שגלחוהו קרובים. כיצד יעשה האב בקרבנות בזמן שגלח הבן ולא קבל הנזירות או שגלחוהו קרובים, או מיחה או שמיחוהו קרובים דבטל הנזירות. ודוקא כשמיחה הוא או מיחו הקרובים מיד. אבל אם התחיל לנהוג נזירות או שקיבל עליו הנזירות, תו לא מצי לממחי לא הוא ולא קרובים.
 
משנה ז
הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו,
וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ.
כֵּיצַד?
מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר וְהִפְרִישׁ מָעוֹת סְתוּמִים עַל נְזִירוּתוֹ
וָמֵת,
וְאָמַר: הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח עַל מָעוֹת אַבָּא -
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה,
אֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו.
אֵיזֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו?
מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים,
וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ וָמֵת -
זֶהוּ שֶׁמְּגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו.
 
ברטנורא משנה ז
האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. ואפילו היא בת יורשת. ודבר זה הלכה מפי הקבלה.
אמר רבי יוסי הרי אלו יפלו לנדבה וכו'. ואין הלכה כרבי יוסי. אלא בין שמת אביו ואמר "הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא", בין שהיו הוא ואביו נזירים ומת אביו, מגלח על נזירות אביו. ואם היו בנים רבים וקדם אחד מהן וגילח על נזירות אביו, זכה.