לחץ כאן לתצוגת הדפסה

נדרים, פרק ז

נדרים, פרק ז

משנה א

הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק - מֻתָּר בַּדְּלוּעִין;

וְרַבִּי עֲקִיבָא - אוֹסֵר.

אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא:

וַהֲלא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ: קַח לִי יָרָק,

וְהוּא אוֹמֵר: לא מָצָאתִי אֶלָּא דְּלוּעִין.

אָמַר לָהֶם: כֵּן הַדָּבָר!

אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ: לא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית?

אֶלָּא שֶׁהַדְּלוּעִין בִּכְלָל יָרָק, וְאֵין קִטְנִית בִּכְלָל יָרָק.

וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח, וּמֻתָּר בַּיָּבֵשׁ.

 

ברטנורא משנה א

הנודר מן הירק.

לא מצאתי אלא דלועין. ואם מין ירק הוא אמאי לא זבין ליה.

כן הדבר. ומשם אני מביא ראיה. שמא אומר "לא מצאתי אלא קטנית". ומדקא אתי להמלך על הדלועין אלמא מין ירק הוא.

והלכה כחכמים.

 

משנה ב

הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן - אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.

רַבִּי מֵאִיר - אוֹמֵר:

 

הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה - אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין;

אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן - אָסוּר בַּכֹּל,

וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן וּבַיָּרָק.

 

ברטנורא משנה ב

אסור בפול המצרי יבש. דדגן כל מידי דמדגן משמע, כל דבר שעושין ממנו כרי, והא נמי מדגן הוא.

הנודר מן הדגן אסור בכל. מיני קטניות שעושין מהן כרי.

ואין הלכה כרבי מאיר.

 

משנה ג

הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת - מֻתָּר בַּשַֹּׂק, בַּיְרִיעָה, וּבַחֲמִילָה.

אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי -

מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר;

פִּשְׁתָּן עוֹלָה עָלַי -

מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר:

טָעַן וְהֵזִיעַ, וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה,

אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִים עָלַי -

מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת, וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו.

 

ברטנורא משנה ג

בשק ביריעה ובחמילה. מיני בגדים גסים ועבים ביותר, ואין בני אדם רגילים להתכסות בהם.

מותר בגיזי צמר. שלא נתכוין אלא לבגד צמר.

הכל לפי הנודר. לפי שעת הנדר. כיון שניכר שמחמת כובד משאו נדר. מותר להתכסות.

והלכה כרבי יהודה.

 

משנה ד

הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת - מֻתָּר בָּעֲלִיָּה;

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עֲלִיָּה בִּכְלָל הַבַּיִת.

הַנּוֹדֵר מִן הָעֲלִיָּה - מֻתָּר בַּבַּיִת.

 

ברטנורא משנה ד

הנודר מן הבית. שלא יכנס לבית. מותר ליכנס לעליה, דלאו בכלל בית הוא.

 

משנה ה

הַנּוֹדֵר מִן הַמִּטָּה - מֻתָּר בַּדַּרְגֵּשׁ; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַדַּרְגֵּשׁ בִּכְלָל הַמִּטָּה.

 

הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגֵּשׁ - מֻתָּר בַּמִּטָּה.

הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר -

מֻתָּר לִכָּנֵס לִתְחוּמָהּ שֶׁל עִיר, וְאָסוּר לִכָּנֵס לְעִיבּוּרָה.

אֲבָל הַנוֹדֵר מִן הַבַּיִת - אָסוּר מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים.

 

ברטנורא משנה ה

דרגש. מטה קטנה שנותנין אותה לפני מטה גדולה, וממנה עולין למטה הגדולה.

לתחומה של עיר. אלפים אמה לכל רוח סביבותיה.

עיבורה של עיר. הבתים היוצאים ממנה בתוך שבעים אמה ושיריים. כאשה מעוברת שכריסה בולט לחוץ.

האגף. [מקום] נעילת הדלת. ודוגמתו, יגיפו הדלתות בספר (עזרא) [נחמיה ג']

ואין הלכה כרבי מאיר בכולה מתניתין.

 

משנה ו

קוֹנָם פֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי,

קוֹנָם הֵן לְפִי -

אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן.

שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם -

מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה;

אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה -

אֲפִלּוּ גִּדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִין.

 

ברטנורא משנה ו

אסור בחילופיהן ובגידוליהן. אם החליפן לכתחילהן אסור המחליף בדמיהן, דרבנן גזרו על דמי איסורי הנאה. וגידולי קונם אסורים כגידולי הקדש.

שאיני אוכל שאיני טועם. לא אסר עליו אלא אכילה וטעימה מהם בלבד.

אבל בדבר שאין זרעו כלה. כגון בצלים, וכיוצא בהן. אפילו גידולי גידולים הוי כמו גוף האיסור, כיון שאין הזרע כלה.

 

משנה ז

הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ:

קוֹנָם מַעֲשֵֹה יָדַיִךְ עָלַי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי,

קוֹנָם הֵן לְפִי -

אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן.

שֶׁאֵינִי אוֹכֵל, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם -

מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה;

אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה -

אֲפִלּוּ גִּדּוּלֵי גִדּוּלִין אֲסוּרִים.

 

ברטנורא משנה ז

קונם מעשה ידיך עלי. אסר כל מה שהיא עושה ומכינה לו. ואם נטעה אילן, גידוליו אסורין.

 

משנה ח

שֶׁאַתְּ עוֹשָֹה אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח,

שֶׁאַתְּ עוֹשָֹה אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח;

עָשְֹתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח -

מֻתָּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח.

שֶׁאַתְּ עוֹשָֹה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל,

וְשֶׁאַתְּ עוֹשָֹה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה;

עָשְֹתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח -

אָסוּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח.

 

ברטנורא משנה ח

שאת עושה עכשיו איני אוכל עד הפסח. הכי משמע "שאת עושה עכשיו, איני אוכל עד הפסח", אבל לאחר הפסח אני אוכל. אבל "כל מה שאת עושה עד הפסח איני אוכל", משמע, כל מה שאת עושה מהיום עד שיבא הפסח, איני אוכל אותו לעולם אפילו לאחר הפסח.

 

משנה ט

שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח,

אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג;

הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח -

אֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הַפֶּסַח;

אַחַר הַפֶּסַח - בְּ"לא יַחֵל דְּבָרוֹ".

שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג, אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח;

והלכה לִפְנֵי הַפֶּסַח -

אֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג, וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח.

 

ברטנורא משנה ט

שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג. מי שהיה עומד אחר החג, ואסר הנאתו עליה עד הפסח אם תלך לבית אביה עד החג.

 

לאחר הפסח בלא יחל דברו. כלומר, אם הלכה לאחר הפסח, עוברת ב"בל יחל" למפרע על מה שנהנית ממנו קודם הפסח.