לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סוטה, פרק ד

סוטה, פרק ד

 

משנה א
אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם
לא שׁוֹתוֹת וְלא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, כט)
" אֲשֶׁר תִּשְֹטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ",
פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם.
אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְֹרָאֵל, וּבַת יִשְֹרָאֵל לְמַמְזֵר וְנָתִין
לא שׁוֹתוֹת וְלא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה.
 
ברטנורא משנה א
ארוסה ושומרת יבם. ארוסה שקנא לה ארוס, ושומרת יבם שקנא לה יבם.
לא שותות. דמעטינהו קרא.
ולא נוטלות כתובה. שהיא גרמה לאסור עצמה עליו, שנסתרה אחר קינוי, דמקינוי ואיסור לא אמעיט, דכתיב (במדבר ה) "דבר אל בני ישראל" כו', לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי.
תחת אישה. ביושבת תחתיו הכתוב מדבר.
נתינה. מן הגבעונים. ואסורים לבא בקהל.
לא שותות. דלא נאמרה פרשה אלא בראויה לקיימה, דכתיב (שם) "כי תשטה אשתו", בראויה לאישות הכתוב מדבר, פרט לאלמנה לכהן גדול וכו'.
ולא נוטלות כתובה. ואע"ג דשאר אלמנות לכהן גדול גובות כתובתן, כדאמרינן בכתובות [ק:]זו אין לה כתובה, שסתירתה גרמה לה.
 
משנה ב
וְאֵלּוּ לא שׁוֹתוֹת וְלא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה:
הָאוֹמֶרֶת: טְמֵאָה אֲנִי, וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה,
וְהָאוֹמֶרֶת: אֵינִי שׁוֹתָה.
אָמַר בַּעֲלָהּ: אֵינִי מַשְׁקָהּ, וְשֶׁבַּעֲלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ
נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ וְלא שׁוֹתָה.
מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא שָׁתוּ
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה וְלא שׁוֹתוֹת;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לא שׁוֹתוֹת וְלא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה.
 
ברטנורא משנה ב
אמר בעלה איני משקה, ושבעלה בא עליה בדרך. שהוא גורם לה שלא תשתה, נוטלת כתובתה.
מתו בעליהן. של כל סוטות הראויות לשתות, ולא הספיקו להשקותן עד שמתו.
בית שמאי אומרים נוטלות כתובה. דשטר העומד לגבות כגבוי דמי.
ולא שותות. דכתיב (שם) "והביא האיש את אשתו".
ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובתן. כלומר מתוך שלא שותות אין נוטלות כתובתן, דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי.
 
משנה ג
מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ
לא שׁוֹתוֹת וְלא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ, וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמַן.
אַיְלוֹנִית וּזְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד
לא שׁוֹתוֹת וְלא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָכוֹל הוּא לִשָֹּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת הֵימֶנָּה.
וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים
אוֹ שׁוֹתוֹת, אוֹ לא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה.
 
ברטנורא משנה ג
מעוברת חבירו. שמת או גרשה, והניחה מעוברת או מניקה. ואסרוה חכמים לינשא עד שיהיה הולד בן שתי שנים. והלך זה ונשאה קודם הזמן, וקינא לה ונסתרה.
לא שותה. שהרי אינה ראויה לקיימה, דסבירא ליה לרבי מאיר הנושא מעוברת חבירו או מינקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית.
ואין הלכה כרבי מאיר.
יכול הוא להפרישה. עד כ"ד חדשים ולהחזירה, הלכך ראויה לאישות קרינא בה.
איילונית. דוכרניתא דלא ילדה.
ושאינה ראויה לילד. ששתתה כוס עקרין. ואסור לקיימן למי שאין לו בנים.
רבי אליעזר אומר יכול הוא לישא אשה אחרת. ויהיה מותר לקיים את זאת, הלכך ראויה לאישות היא.
ואין הלכה כרבי אליעזר.
 
משנה ד
אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.
אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה.
עַל יְדֵי כָּל הָעֲרָיוֹת מְקַנִּין,
חוּץ מִן הַקָּטָן וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ.
 
ברטנורא משנה ד
אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. אם נמצאת נקיה. דמהו דתימא הואיל ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה, ניחוש לה שמא נאנסה ולכך לא בדקוה המים, קמ"ל.
אשת סריס שותה. דלא תימא מבלעדי אישך אמר רחמנא, והאי לאו בר הכי הוא, קמ"ל.
על ידי כל העריות מקנאים. אם קינא לה מאביה או מאחיה ומאחד מכל עריות, ונסתרה, הוי קינוי ונאסרת עליו ושותה. דלא תימא נטמאה נטמאה שתי פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דמתסרא עליה בהאי זנות, לאפוקי הא דאסירא עליה וקיימא אימא לא קא משמע לן.
חוץ מן הקטן. פחות מבן תשע שנים ויום אחד, שאין ביאתו ביאה, כך פירש רמב"ם. ולי נראה קטן פחות מבן שלוש עשרה שנה ויום אחד ולא הביא סימנים, דכתיב (במדבר ה) "ושכב איש אותה", איש ולא קטן.
וממי שאינו איש. למעוטי בהמה.
 
משנה ה
וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן:
מִי שֶׁנִּתְחָרַשׁ בַּעֲלָהּ אוֹ נִשְׁתַּטָּה,
אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין;
לא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ, אֶלָּא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף לְהַשְׁקוֹתָהּ,
לִכְשֶׁיֵּצֵא בַּעֲלָהּ מִבֵּית הָאֲסוּרִין יַשְׁקֶנָּה.
 
ברטנורא משנה ה
אלו שבית דין מקנאין להם. אם רואים אותם שמתנהגות בפריצות.
ולא להשקותה אמרו. דהא בעינן "והביא האיש את אשתו", וליכא. ובעלה נמי לכשיבא אינו יכול להשקותה בקינוי זה, דבעינן וקינא והביא. ורבי יהודה לא בעי וקינא והביא.
ואין הלכה כרבי יוסי.
וסומא אינו משקה את אשתו, שנאמר (שם) "מעיני אישה". וממה שנאמר (שם) "אשה תחת אישה", למדנו שכל המונע הבעל מלהשקות, מונע האשה מלשתות, אם היה אותו הדבר באשה. לפיכך אם היתה היא סומא, אינה שותה. ואם היתה חיגרת, אינה שותה, שנאמר (שם) "והעמיד אותה הכהן". וכן אם היתה גידמת, שנאמר (שם) "ונתן על כפיה". או אילמת, דבעינן "ואמרה האשה". וכן אם היה הבעל חיגר או גידם או אילם אינו משקה, מדכתיב "אשה תחת אישה" כדאמרן.