לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סוטה, פרק ה

סוטה, פרק ה

 

משנה א
כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ,
כָּךְ הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, כב; כז)
"וּבָאוּ", "וּבָאוּ".
כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל, כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל,
שֶׁנֶּאֱמַר (שם שם, כז; כט) "נִטְמְאָה", "וְנִטְמְאָה"; דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כָּךְ הָיָה דּוֹרֵשׁ זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב.
רַבִּי אוֹמֵר: שְׁנֵי פְעָמִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה: "אִם-נִטְמְאָה", "נִטְמְאָה"
אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל.
 
ברטנורא משנה א
כך בודקים אותו. את הבועל.
ובאו ובאו. שניהם בוי"ו יתירא לדרשא.
נטמאה ונטמאה. וי"ו יתירא דב"ונטמאה" שניה לדרשא.
רבי אומר שני פעמים וכו'. רבי לא דריש וי"ו יתירה כרבי עקיבא, אלא רבוי דקראי קא דריש, בין ב"ובאו ובאו", בין ב"נטמאה ונטמאה".
 
משנה ב
בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא:
"וְכָל כְּלִי-חֶרֶשׁ אֲשֶׁר-יִפֹּל מֵהֶם אֶל-תּוֹכוֹ,
כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" (ויקרא יא, לג)
אֵינוֹ אוֹמֵר "טָמֵא" אֶלָּא "יִטְמָא"
לְטַמֵּא אֲחֵרִים,
לִמֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי!
שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר: עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי,
שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא,
וַהֲלא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא,
שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא".
 
ברטנורא משנה ב
בו ביום דרש. כל היכי דתנינן "בו ביום", ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיאות, שנתרבו התלמידים, שנתנו רשות לכל ליכנס. ומשום דהך דרשה דנטמאה ונטמאה נמי בו ביום נדרשה, נקטינהו לכל הנך הכא.
כלי חרס. הוא ראשון, שנטמא מן השרץ שהוא אב. והאוכל שבתוכו שני שטמאו הכלי.
אינו אומר טמא. כל אשר בתוכו טמא. אלא יטמא, למדרש ביה נמי יטמא, שמטמא את אחרים.
למד על כיכר שני. להכי נקט כיכר, לפי שהוא מצוי בתנור.
שמטמא את השלישי. ואפילו בחולין. דקרא סתמא כתיב.
דור אחר. מן העתידים לבוא. שיטהר את השלישי, ואף בתרומה, שאין לו מקרא מן התורה.
והרי עקיבא תלמידך מביא לו ראיה מן המקרא שהוא טמא. אף בחולין.
ואין הלכה כרבי עקיבא, דאין שני עושה שלישי בחולין, אלא בתרומה.
 
משנה ג
בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא:
"וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה
אַלְפַּיִם בָּאַמָּה" וְגוֹ' (במדבר לה, ה)
וּמִקְרָא אַחֵר אוֹמֵר (שם שם, ד)
"מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב".
אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלֶף אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "אַלְפַּיִם אַמָּה",
וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "אֶלֶף אַמָּה",
 
הָא כֵּיצַד?
אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ, וְאַלְפַּיִם אַמָּה תְּחוּם שַׁבָּת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
אֶלֶף אַמָּה מִגְרָשׁ וְאַלְפַּיִם אַמָּה שָֹדוֹת וּכְרָמִים.
 
ברטנורא משנה ג
מגרש. רחבה פנויה מזריעה ומאילנות לנוי העיר.
ואלפים לא הוזכר לתתם ללויים, ולא נאמרו אלא ליציאת תחום שבת.
שדות וכרמים. ואלפים סביב נתנו ללוים. מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש, והשאר שדות וכרמים.
והלכה כרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, שתחום אלפים אמה דרבנן.
 
משנה ד
בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא:
"אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'
וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר" (שמות טו, א), שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר",
וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"?
מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְֹרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל מֹשֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר,
כְּקוֹרְאִין אֶת הַהַלֵּל; לְכָךְ נֶאֱמַר "לֵאמֹר".
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע, וְלא כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל.
 
ברטנורא משנה ד
שאין תלמוד לומר לאמר. שאין דומה לשאר "לאמר" שבתורה, שהשכינה מדברת למשה לאמר הדבור לישראל, אבל כאן אין לומר כן.
כקורין את ההלל. ראשי פרקים בלבד היו עונים אחריו.
 
משנה ה
בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הֻרְקָנוֹס:
לא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מֵאַהֲבָה,
שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יג, טו) "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל".
וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל: לוֹ אֲנִי מְצַפֶּה, אוֹ אֵינִי מְצַפֶּה?
תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כז, ה) : "עַד אֶגְוַע לא-אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי",
מְלַמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָֹה.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי!
שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ,
שֶׁלֹּא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א, ח)
"אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלהִים וְסָר מֵרָע",
וַהֲלא יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָֹה.
 
ברטנורא משנה ה
מאהבה. שאהב את המקום.
שקול. משקלו שוה אינו מכריע לכאן ולכאן. יש לו הכתוב בוי"ו ומשמעותו כאילו היה לא באל"ף. ויש לא באל"ף ומשמעותו כאילו כתוב בוי"ו. "הן יקטלני", הלא הוא הורגני, לא איחל לו עוד. או לו אני מיחל.
מיראה. מדאגת פורענות שלא תבא עליו.
ירא אלהים. ולא אוהב אלהים.