לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סוטה, פרק ז

סוטה, פרק ז

 

משנה א
אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן:
פָּרָשַׁת סוֹטָה, וּוִדּוּי מַעֲשֵֹר,
קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן,
וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן.
 
ברטנורא משנה א
אלו נאמרין. פרשת סוטה. דכתיב (במדבר ה') "ואמר אל האשה" - בכל לשון שהוא אומר.
וידוי מעשר. "בערתי הקדש מן הבית" כו', אומר בכל לשון שירצה, דכתיב (דברים כ"ו) "ואמרת לפני ה' אלהיך" - בכל לשון שאתה אומר.
קריאת שמע. דכתיב (שם ו') "שמע ישראל" - בכל לשון שאתה שומע.
ותפלה. ציבור שמתפללין, מתפללין בכל לשון. אבל יחיד אינו מתפלל אלא בלשון הקודש.
וברכת המזון. דכתיב (שם ח') "וברכת" - בכל לשון שאתה מברך.
ושבועת העדות ושבועת הפקדון. בכל לשון שהשביעום ולא הודו, חייבין. שבועת העדות ילפינן לה דכתיב בה (ויקרא ה') "ושמעה קול אלה", בכל לשון שאתה שומע. ושבועת הפקדון גמר תחטא תחטא משבועת העדות.
 
משנה ב
וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:
מִקְרָא בִכּוּרִים, וַחֲלִיצָה,
בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל,
וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה,
וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם.
 
ברטנורא משנה ב
מקרא בכורים. שהיה קורא מ"ארמי אובד אבי" (דברים כ"ו) עד סוף הפרשה.
וחליצת יבמה. היא אומרת (שם כ"ה) "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי", והוא אומר לה חפצתי לקחתה, ואחר החליצה אומרת "ככה יעשה לאיש".
ברכות וקללות. שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל.
ברכת כהנים. נשיאת כפים.
ברכות כהן גדול. ביום הכיפורים אחר עבודת היום שלפני ולפנים הוא קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין.
ופרשת המלך. היא פרשת הקהל, כדמפרש בסוף פרקין.
ופרשת עגלה ערופה. (שם כ"א) "ידינו לא שפכו את הדם הזה, כפר לעמך ישראל" וגו'.
פרשת משוח מלחמה. (שם כ') "והיה כקרבכם וגו' שמע ישראל אתם קרבים היום" וגו'.
 
משנה ג
מִקְרָא בִכּוּרִים כֵּיצַד?
"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלהֶיךָ" (דברים כו, ה)
וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם כז, יד) "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ"
מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,
אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
 
ברטנורא משנה ג
כיצד. כמו מנין.
ולהלן הוא אומר. בברכות וקללות של הר גריזים.
מה עניה האמורה להלן בלשון הקודש. דכתיב (שם כ"ז) "ואמרו אל כל איש ישראל קול רם", וכתיב התם (שמות י"ט) "והאלהים יעננו בקול", מה להלן בלשון הקודש, אף כאן בלשון הקודש.
 
משנה ד
חֲלִיצָה כֵּיצַד?
"וְעָנְתָה וְאָמְרָה" (דברים כה, ט)
וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם כז, יד) "וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ"
מָה עֲנִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ,
אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה"
עַד שֶׁתֹּאמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.
 
ברטנורא משנה ד
וענתה ואמרה ככה. אינו צריך ללמדה בגזרה שוה, שמעצמה היא למדה. וענתה ואמרה "ככה" כלשון הזה תאמר.
 
משנה ה
בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד?
כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְֹרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן,
וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם,
שֶׁאֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, ל)
"הֲלא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" וְגוֹ',
וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב, ו) "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה",
מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן: שְׁכֶם,
אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן: שְׁכֶם.
שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים,
וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל,
וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָּאֶמְצַע;
הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים,
וְכָל יִשְֹרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח, לג)
"וְכָל-יִשְֹרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו
עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן" וְגוֹ'.
הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַּבְּרָכָה:
"בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לא יַעֲשֶֹה פֶּסֶל וּמַסֵּכָה",
וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן.
הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַּקְּלָלָה:
"אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶֹה פֶסֶל וּמַסֵּכָה" (דברים כז, טו)
וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן,
עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.
וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בַּסִּיד,
וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן,
שֶׁנֶּאֱמַר (שם שם, ח) "בַּאֵר הֵיטֵב",
וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן.
 
ברטנורא משנה ה
שבשומרון. אצל שומרון.
מכאן ומכאן. על ההרים.
בשבעים לשון. בכתב של שבעים אומות, וכל הרוצה ללמדה יבא וילמוד. שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד.
את האבנים. סתרו את המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים.
ולנו במקומן. בבית מלונם בגלגל, ושם הקימו את האבנים.
 
משנה ו
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד?
בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת.
בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ.
בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְֹאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן,
וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן;
חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט, כב) "וַיִּשָֹּׂא אַהֲר ן אֶת-יָדָו אֶל-הָעָם וַיְבָרְכֵם".
 
ברטנורא משנה ו
במדינה אומר אותה שלש ברכות. שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסוק, ועונים הציבור אמן.
ובמקדש ברכה אחת. לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק.
ככתבה. ביו"ד ה"א.
בכנויו. באל"ף דל"ת. שאין מזכירין השם ככתבו אלא במקדש בלבד, שנאמר (שמות כ') "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", סרס המקרא ודרשהו, בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך, דהיינו במקדש, שם אזכיר את שמי.
כנגד כתפיהן. מפני שצריך נשיאת כפים, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וכתיב (דברים י"ח) "הוא ובניו כל הימים", מה הוא בנשיאות כפים, אף בניו בנשיאת כפים כל הימים.
ובמקדש. שמברכים את העם בשם המפורש, ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, מגביהים ידיהם למעלה מראשיהם.
שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ. מפני שהשם כתוב בו.
ואין הלכה כרבי יהודה.
 
משנה ז
בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד?
חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת,
וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגַן, וְהַסְּגַן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל,
וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא עוֹמֵד,
וְקוֹרֵא "אַחֲרֵי מוֹת"
וְ "אַךְ בֶּעָשׁוֹר".
וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר:
יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן.
"וּבֶעָשׁוֹר" שֶׁבְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמֹנֶה בְּרָכוֹת:
עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן,
וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְֹרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.
 
ברטנורא משנה ז
ברכות כהן גדול. ביום הכיפורים, לאחר שכלתה עבודת היום, קורא בתורה ומברך שמונה ברכות.
חזן הכנסת. שמש הכנסת שטורח עסקי הכנסת, עליו להכניס ולהוציא להפשיט את התיבה ולהכין [הכל].
ראש הכנסת. על פיו נחתכין דברי הכנסת, מי יפרוס על שמע, מי יפטיר בנביא, מי ירד לפני התיבה.
סגן. המוכן תחת כהן גדול. שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו.
והסגן לכהן גדול. וכולן משום כבודו של כהן גדול, דכתיב (משלי י"ד) "ברוב עם הדרת מלך".
וכהן גדול עומד ומקבל. מכלל דיושב היה, ש"מ בעזרת נשים היה קורא. דאי בעזרת ישראל, קיי"ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד.
וקורא אחרי מות. שהוא מסדר יום הכיפורים.
ואך בעשור. שבפרשת שור או כשב, דסמוכה היא לפרשת אחרי מות, ויכול לגלול ספר תורה לשם בעוד שהמתורגמן מתרגם פסוק אחרון של פרשת אחרי מות, ואין כאן שהות כדי שיפסיק המתורגמן.
וגולל את התורה. ואע"פ שעדיין לא קרא בעשור של חומש הפקודים, יקרא אותה על פה ולא יגלול ספר תורה לשם, מפני שהוא רחוק ויש שהות שיפסיק התורגמן ואיכא גנאי לצבור. ולקרות בשני ספרי תורה אי אפשר, לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה בצבור, משום פגמו של ספר תורה הראשון.
יותר ממה שקריתי לפניכם. מה שאני עתיד לקרות עוד על פה, אל תאמרו שחסר מן הספר הזה לכך איני גוללו שם. וכל כך למה, שלא להוציא לעז על ספר תורה.
על התורה. ברכה שלאחריה.
ועל העבודה. רצה ה' אלהינו.
ועל ההודאה. מודים אנחנו לך.
ועל מחילת עון. אתה בחרתנו, שחותם בה מלך מוחל וסולח לעונותינו.
ועל המקדש. שתשרה שכינה בבית המקדש, וחותם בה בארץ ישראל שוכן בציון.
ועל הכהנים. שיקובל קרבנותיהם ברצון. וחותם בה מקדש הכהנים.
ועל שאר התפלה. שיהו ישראל נושעין מאויביהם. וחותם בה עמך ישראל צריכים ישועה ברוך אתה ה' שומע תפלה.
 
משנה ח
פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד?
מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הֶחָג, בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית,
עוֹשִֹין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ,
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא, י) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד" וְגוֹ'.
חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת,
וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגַן, וְהַסְּגַן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל,
וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב.
 
אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ "לא תוּכָל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" (דברים יז, טו)
זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת;
אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אַגְרִפַּס,
אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!
וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" עַד "שְׁמַע",
וּ "שְׁמַע", "וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ",
"עַשֵֹּׂר תְּעַשֵֹּׂר",
"כִּי תְּכַלֶּה לַעְשֵֹר",
וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת,
עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה.
בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן,
אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן.
 
ברטנורא משנה ח
בשמיני. בשנה שמינית של שמיטה שעברה, שהיא מוצאי שביעית זו. במוצאי יו"ט ראשון, דכתיב (דברים ל"א) "בחג הסוכות", שומע אני אפילו ביו"ט אחרון של חג, תלמוד לומר שם "בבוא כל ישראל ליראות", מתחילת חול המועד.
אגריפס המלך. מזרעו של הורודוס היה, ובימיו נחרב בית שני.
זלגו עיניו דמעות. שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות.
אחינו אתה. שאמו מישראל.
וקורא מתחלת אלה הדברים עד שמע שבואתחנן. ומחבר עם פרשת שמע פרשת והיה אם שמוע, שיש בפרשת שמע קבלת מלכות שמים ובפרשת והיה אם שמוע קבלת עול מצות. ומדלג, וקורא "עשר תעשר". ומשם מדלג וקורא "כי תכלה לעשר", מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות. ואע"פ שפרשת המלך בין "עשר" ל"כי תכלה לעשר", היה קורא אותם יחד, שלא להפסיק במעשרות. ואחר כך ברכות וקללות, שהן קבלת גזרות ועונשים של תורה. וחוזר וקורא פרשת המלך, "שום תשים עליך מלך".