לחץ כאן לתצוגת הדפסה

כלים, פרק יח

כלים, פרק יח

משנה א

הַשִּׁדָּה -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבִּפְנִים,

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נִמְדֶּדֶת מִבַּחוּץ;

מוֹדִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ,

שֶׁאֵין עֹבִי הָרַגְלַיִם וְעֹבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מוֹדִים שֶׁעֹבִי הָרַגְלַיִם וְעֹבִי לִזְבְּזִין נִמְדָּד,

וּבֵינֵיהֶם אֵינוֹ נִמְדָּד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: אִם הָיוּ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת טֶפַח -

אֵין בֵּינֵיהֶם נִמְדָּד,

וְאִם לָאו - בֵּינֵיהֶן נִמְדָּד.

 

ברטנורא משנה א

השידה. נמדדת מבפנים. דתנן לעיל (פרק ט"ו) כלי עץ שהמחזיק ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש, טהור, והיינו אמה על אמה ברום שלוש אמות.

והכא קמיפלגי כיצד מודדים, לבית שמאי מודדין חלל שבפנים, ולא עובי הדפנות והשולים. ולבית הלל הכל מודדין, חוץ מעובי הרגלים ולבזבזים שהוא הזיר שעל השפה. ולרבי יוסי מודדים אף עובי רגלי השידה והלבזבזים. ולרבי שמעון אם אין רגליה גבוהים טפח מודדים אף האויר שבין רגל לרגל.

והלכה כבית הלל אליבא דתנא קמא.

 

משנה ב

מֻכְנִי שֶׁלָּהּ,

בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת -

אֵינָהּ חִבּוּר לָהּ, וְאֵינָהּ נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ,

וְאֵינָהּ מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,

וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת;

וְאִם אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת -

חִבּוּר לָהּ, וְנִמְדֶּדֶת עִמָּהּ,

וּמַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת,

וְגוֹרְרִין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ מָעוֹת.

הַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ,

בִּזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ -

חִבּוּר לָהּ וְנִמְדָּד עִמָּהּ;

וְאִם אֵינוֹ קָבוּעַ -

אֵינוֹ חִבּוּר לָהּ, וְאֵינוֹ נִמְדָּד עִמָּהּ.

 

כֵּיצַד מוֹדְדִין אוֹתוֹ?

רֹאשׁ תּוֹר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָהּ - טְהוֹרָה.

 

ברטנורא משנה ב

המוכני. אופן כעין אופני העגלה. ולפי שהשידה נישאת עליה קרויה מוכני. לשון את הכיור ואת כנו (שמות ל').  

בזמן שהיא נשמטת. שאדם יכול לסלקה מן העגלה.

אינה חבור לה. והיא חשובה כלי לעצמה. ואי שידה בת קבולי טומאה שאינה מחזקת ארבעים סאה ונטמאת השידה לא נטמאת המוכני, ואי לאו בת קיבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני, המוכני טמאה, דלא חשיבא מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ורקנית ויש לה בית קיבול.

ואינה נמדדת עמה. בחשבון אמה על אמה ברום שלוש אמות. דלא חשיבא כעובי הרגלים, ואפילו לרבי יוסי אינה נמדדת עמה.

ואינה מצלת עמה באוהל המת. שאם השידה בבית הקברות מצלת על כלים שבתוכה, כיון דמחזקת ארבעים סאה. ואם בולטים ממנה כלים כנגד [גובה] המוכני מלמעלה, אין המוכני מצלת עליה, דמוכני מקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה.

בזמן שבתוכה מעות. דכלי בפני עצמה היא, ובסיס לדבר האסור. אבל אם אינה נשמטת שרי, מאחר דלא הוו בתוך השידה שהיא עיקר הכלי.

קמרון. כעין קובא שעושין על גבי השידה.

נמדד עמה. להשלים ארבעים סאה.

כיצד מודדים אותו. כשהוא קבוע.

ראש תור. באלכסון. דהאי קמרון אינו כנגד כל השידה אלא כיפה כנגד מקצת חללה, וכשבא למדוד אוירה רואין כאילו חוט נתון באלכסון מכותל השידה עד ראש הכיפה, וחלל שתחתיו נמדד.

אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה. השידה בלא הקמרון הקבוע בה.

טהורה. אף על פי שאינה מחזקת ארבעים סאה. ואין הלכה כרבי יהודה.

 

משנה ג

הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה וְהַמִּגְדָּל שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלֵיהֶן,

אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין - טְהוֹרִין,

שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּדַרְכָּן;

רַבִּי יוֹסֵי - מְטַמֵּא.

וְנַקְלִיטֵי הַמִּטָּה, וַחֲמוֹר, וְחִפּוּי - טְהוֹרִין.

אֵין טָמֵא אֶלָּא מִטָּה וּמַלְבֵּן.

וּמַלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי - טְהוֹרִין.

 

ברטנורא משנה ג

אף על פי שמקבלים. כלומר אף על פי שלא ניקבו בנטילת הרגלים ויש להן בית קיבול כבתחלה, טהורין. שכיון שנטל אחת מן רגליהן שוב אינן חשובין כלי, לפי שאינן מקבלין כדרכן אלא נוטין לצד אחד וכשבורים דמו.

רבי יוסי מטמא. כיון שלא ניקבו בנטילת אחת מרגליהן. ואין הלכה כרבי יוסי.

ורמב”ם גריס, ושאינן מקבלים כדרכן רבי יוסי מטמא. ומלתא באנפי נפשה היא, והכי קאמר: שידה תיבה ומגדל שאינן מקבלין ארבעים סאה כשהן יושבין כדרכן ואם מטין אותן מקבלין ארבעים סאה, רבי יוסי מטמא כיון שאין מקבלים כדרכן, וחכמים אומרים הואיל ומקבלים מכל מקום, חשיבי מחזיקים ארבעים סאה וטהורין.

ונקליטי המטה. שני עמודים אחד מראשותי המטה ואחד במרגלותיה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין עליו סדין ונעשה אוהל.

וחמור. תחת מלבן המטה משימין עץ חלול שהמלבן מונח עליו ונקרא חמור.

וחפוי. כגון ציפוי שמצפים המטה ונקליטיה.

טהורים. דהוי מתכת המשמש לעץ.

מלבן. לוחות חלולים עשוים להניח תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע. ומיטלטלים עם המטה, הלכך טמאים, דכמטה דמו.

ומלבני בני לוי טהורין. לפי שרגילין לעלות לירושלים והולכים מעיר לעיר, ואין מוליכין המטות עמהן ומוליכין המלבנים, הלכך אפילו קבועים בקרקעי המטה הואיל וסופן לינטל לאו כמטה חשיבי.

 

משנה ד

מַלְבֵּן שֶׁנְּתָנוֹ עַל לְשׁוֹנוֹת -

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה - מְטַמְּאִין;

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן - מְטַהֲרִין.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַה שָּׁנָה זֶה מִמַּלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי,

שֶׁמַּלְבְּנֵי בְּנֵי לֵוִי טְהוֹרִין?

 

ברטנורא משנה ד

מלבן שנתנו על לשונות. עץ העשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו.

רבי מאיר ורבי יהודה מטמאין. שאף הוא מיטלטל עם המטה כמו מלבן.

רבי יוסי ורבי שמעון מטהרין. דלא מיטלטל בהדי מטה כולי האי. והלכה כ' יוסי ורבי שמעון.

שמלבני בני לוי טהורין. ואע"ג דקביעי בכרעי המטה הואיל וסופן לינטל טהורים, הני לשונות נמי פעמים ניטלים ממלבני המטה ולאו כמטה חשיבי.

 

משנה ה

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס,

נִטְּלָה קְצָרָה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם - טְמֵאָה,

אֲרֻכָּה וּשְׁתֵּי כְרָעַיִם - טְהוֹרָה.

רַבִּי נְחֶמְיָה - מְטַמֵּא.

גָּדַד שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת לוֹכְסָן,

גָּדַד שְׁתֵּי כְרָעַיִם טֶפַח עַל טֶפַח לוֹכְסָן,

אוֹ שֶׁמִּעֲטָהּ פָּחוֹת מִטֶּפַח - טְהוֹרָה.

 

ברטנורא משנה ה

מטה שהיתה טמאה מדרס. ששכב עליה זב, או נתלה או נשען.

קצרה. אותן עצים שברוחב המטה לצד מראשותיה או מרגלותיה.

ארוכה. אותן עצים שבאורך המטה מימין או משמאל, והם נקראים ארוכות המטה.

טהורה. דתו לא חזיא והויא כשברי כלים שהן טהורים.

רבי נחמיה מטמא. ואין הלכה כרבי נחמיה.

גדד. חתך וקטע. כמו גודו אילנא.

שתי לשונות לוכסן. שני עצים העשויין כלשון, שמלבני המטה מונחים עליהן. חתכן באלכסון, אחד שבמקצוע מזרחית דרומית ואחד שבמקצוע מערבית צפונית, טהורה, דתו לא חזיא. וכן אם גדד שתי כרעים טפח על טפח לוכסן, מכרע שבמקצוע מזרחית דרומית גדד טפח, ומכרע שבמקצוע מערבית צפונית גדד טפח, כשבורה דמיא.

או שמיעטה מטפח. שגדד רגליה ואין טפח מן המטה לארץ, לא חשיבא.

 

משנה ו

מִטָּה שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס,

נִשְׁבְּרָה אֲרֻכָּה וְתִקְּנָהּ - טְמֵאָה מִדְרָס;

נִשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה וְתִקְּנָהּ -

טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע מִדְרָס.

לא הִסְפִּיק לְתַקֵּן אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁנִּשְׁבְּרָה שְׁנִיָּה -

טְהוֹרָה.

 

ברטנורא משנה ו

ותיקנה טמאה מדרס. עדיין עומדת בטומאתה, כיון דקיימא שניה.

טהורה מן המדרס. אע"ג דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה. מכל מקום טהורה, דפנים חדשות באו לכאן, שלאחר שירדה לה טומאת מדרס נתחדשו לה פנים הללו ואין זו הראשונה, מאחר שכבר נתקלקל בה כדי ביטולה.

אבל טמאה מגע מדרס. משום דארוכה ראשונה כשנשברה ותקנה שהביא ארוכה אחרת תחת השבורה וחברה למטה, נטמאת מגע מדרס, שהרי נגעה במטה הטמאה מדרס, וכי נשברה שניה דפרח מינה טומאת מדרס, אשתייר בה טומאת מגע, דכל המטה מחוברת לראשונה שנתקנה.

עד שנשברה שניה טהורה. דכיון דנשברו שתי הארוכות, תו לא חזיא. ולא דמי להיכא דנתפרקה וכולה קיימת, דהתם סופו להחזיר פרקיה ולחברה.

 

משנה ז

כֶּרַע שֶׁהָיְתָה טְמֵאָה מִדְרָס וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה -

כֻּלָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס.

פֵּרְשָׁה -

הִיא טְמֵאָה מִדְרָס, וְהַמִּטָּה מַגַּע מִדְרָס.

הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה -

כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה.

פֵּרְשָׁה -

הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה,

וְהַמִּטָּה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.

הָיְתָה טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב וְחִבְּרָהּ לַמִּטָּה -

כֻּלָּהּ טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב.

פֵּרְשָׁה -

הִיא טְמֵאָה טֻמְאַת עֶרֶב, וְהַמִּטָּה טְהוֹרָה.

וְכֵן הַשֵּׁן שֶׁל מַעְדֵּר.

 

ברטנורא משנה ז

כרע. של מטה שהיתה טמאה מדרס. שדרס הזב על הכרע כשהיה בפני עצמו שלא היה מחובר למטה.

כולה טמאה מדרס. דחיבור עביד לה כאילו כולה גוף אחד.

היתה טמאה טומאת שבעה. כגון שנגעה במת.

טומאת ערב. כגון שנגעה בטמא מת.

והמטה טהורה. דלא נטמאת בנגיעת הכרע. דראשון הוה, ואין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה.

מעדר. כלי עץ שיש לו שינים ומהפכים בו את התבן, ושיניו של מתכת. ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו, דינו כדין מיטה שהיא של פרקים. והאי וכן, אטומאת שבעה קאי, דאין מעדר מטמא מדרס.

 

משנה ח

תְּפִלָּה אַרְבָּעָה כֵּלִים,

הִתִּיר קְצִיצָה הָרִאשׁוֹנָה וְתִקְּנָהּ -

טְמֵאָה טְמֵא מֵת,

וְכֵן שְׁנִיָּה, וְכֵן שְׁלִישִׁית.

הִתִּיר אֶת הָרְבִיעִית -

טְהוֹרָה מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאָה מַגַּע טְמֵא מֵת.

חָזַר לָרִאשׁוֹנָה, וְהִתִּירָהּ, וְתִקְּנָהּ -

טְמֵאָה בְּמַגָּע, וְכֵן שְׁנִיָּה.

הִתִּיר אֶת הַשְּׁלִישִׁית - טְהוֹרָה,

שֶׁהָרְבִיעִית בְּמַגָּע, וְאֵין מַגָּע עוֹשֶֹה מַגָּע.

 

ברטנורא משנה ח

תפלה. בתפילין של ראש שנגעו במת איירי, שיש בהן ארבעה בתים, וכל בית נקראת קציצה.

התיר קציצה. העביר בית אחד והביא אחר תחתיו.

טמאה טמא מת. דחיבורן משוי להו גוף אחד.

וכן שניה וכן שלישית. כל זמן שהרביעית קיימת. מחמת שמחוברת לרביעית. אבל כשהעביר גם הרביעית והחליפה באחרת, פרחה מינייהו טומאת מת, ונשתייר בשלוש קציצות טומאת מגע טמא מת, שהרי נגעו ברביעית כשחיברן והיא עדיין קיימת. אבל רביעית כשהוחלפה, אין בגופה טומאה כלל, דאי משום דנגעה בשלוש, אין מגע עושה מגע, שהשלוש ראשונות חדשות נינהו שנגעו בטמא מת, ואין הרביעית החדשה מקבלת מהן טומאה, ואין טומאה ברביעית החדשה אלא מחמת שמחוברת לשלוש הטמאות מגע. הלכך כשחזר והחליף השלוש פעם שניה, טהרו כולן ואפילו מגע לית בהו.

 

משנה ט

מִטָּה שֶׁנִּגְנַב חֶצְיָהּ, אוֹ אָבַד חֶצְיָהּ,

אוֹ חֲלָקוּהָ אַחִין אוֹ שֻׁתָּפִין - טְהוֹרָה.

הֶחֱזִירוּהָ -

מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.

מִטָּה מִטַּמְּאָה חֲבִילָה, וּמִטַּהֶרֶת חֲבִילָה; דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִטַּמְּאָה אֵבָרִים וּמִטַּהֶרֶת אֵבָרִים.

 

ברטנורא משנה ט

טהורה. ואפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, הואיל ואין בדעתם להחזיר. וכי מהני, דוקא במקום שהכל לאדם אחד.

מקבלת טומאה מכאן ולהבא. אבל למפרע לא, דכיון דחלקוה פרחה טומאה מינה.

מיטמאת חבילה. אם פירשה הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, הוי חיבור, ואם נטמאת הכרע נטמאת הקצרה. כשם שכשכולה שלימה אם נטמא אחד מאיבריה נטמאת כולה, כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, נעשית חבילה עם הקצרה, וכשנטמאת הכרע נטמאת הקצרה עמה.

ומטהרת חבילה. שאם הטביל הכרע עם הקצרה אין הקצרה חוצצת עליה, כי היכי דלא חייצה עליה כשמטבילה כשהיא שלימה.

וחכמים אומרים מטמא איברים. ולא חבילה. דאם נטמאת כרע, היא טמאה ולא קצרה, דאינה חיבור כשלימה.

ומטהרת אברים. כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה, ולא חבילה עם הקצרה, שהקצרה חוצצת עליה. דאינה חיבור כשלימה דמטביל מטה שלימה טהורה אף על פי שלא פירקה, אבל השתא דפירשה הכרע מן הארוכה לא הוי חבילה עם הקצרה, וצריך להטבילה בפני עצמה.

 

והלכה כחכמים. כך נראית פירוש משנה זו מן התוספתא, וכך פירשוה רבותי.