לחץ כאן לתצוגת הדפסה

מקואות, פרק ו

מקואות, פרק ו

משנה א

כָּל הַמְעֹרָב לַמִּקְוֶה - כַּמִּקְוֶה.

חֹרֵי הַמְּעָרָה וְסִדְקֵי הַמְּעָרָה -

מַטְבִּיל בָּהֶם כְּמָה שֶׁהֵם.

עוּקַת הַמְּעָרָה -

אֵין מַטְבִּילִין בָּהּ,

אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה נְקוּבָה כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

 

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

אֵימָתַי?

בִּזְמַן שֶׁהִיא מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ.

אֲבָל אִם אֵינָהּ מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ -

מַטְבִּילִין בָּהּ כְּמָה שֶׁהִיא.

 

ברטנורא משנה א  

כל המעורב. חורי המערה. חורין שבתוך המקוה. ומשום שרוב טבילות שלהן במערות, קרי למקוה מערה.

כמה שהן. אף על פי שאין נקובין כשפופרת הנוד.

עוקת המערה. גומא שבשולי המקוה, אין מימיה נחשבין עם מימי המקוה שלמעלה מהן להיות כשרים לטבול בהן, אלא אם כן יש ביניהן כשפופרת הנוד לחברן.

אמר רבי יהודה אימתי. לא בא רבי יהודה לחלוק אלא לפרש.

בזמן שהיא מעמדת את עצמה. כשבא לטבול בעוקא העוקא היא מעמדת את עצמה, ואין הגג המפסיק בינה ובין המערה נופל מאליו.

אבל אם אינה מעמדת את עצמה. ובשעה שבא לטבול נופל גג העוקא שהוא תחתית המקוה ומתערבים מימי המערה במי העוקא.

מטבילין בה כמו שהיא. ואפילו אין בנקב כשפופרת הנוד.

 

משנה ב

דְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא כֵּלִים וְהִטְבִּילָן -

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים.

וְאִם לא טָבַל -

אֵין הַמַּיִם מְעֹרָבִין,

עַד שֶׁיִּהְיוּ מְעֹרָבִין כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

 

ברטנורא משנה ב  

והטבילן הרי אלו טהורים. ואפילו אין פי הדלי רחב כשפופרת הנוד. וכגון שהדלי עצמו טמא וצריך טבילה, דמגו דסלקא ליה טבילה לדלי סלקא ליה נמי למה שבתוכו.

ואם לא טבל. גרסינן. כלומר ואם הדלי טהור ואינו מטבילו, שאינו צריך טבילה.

עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד. אין הכלים שבתוכו טהורים עד שיהיה בפי הדלי כשפופרת הנוד.

 

משנה ג

שְׁלשָׁה מִקְוָאוֹת,

בָּזֶה עֶשְֹרִים סְאָה, וּבָזֶה עֶשְֹרִים סְאָה,

וּבָזֶה עֶשְֹרִים סְאָה מַיִם שְׁאוּבִין,

וְהַשָּׁאוּב מִן הַצַּד,

וְיָרְדוּ שְׁלשָׁה וְטָבְלוּ בָּהֶן וְנִתְעָרְבוּ -

הַמִּקְוָאוֹת טְהוֹרִין, וְהַטּוֹבְלִים טְהוֹרִים.

הָיָה הַשָּׁאוּב בָּאֶמְצַע,

וְיָרְדוּ שְׁלשָׁה וְטָבְלוּ בָּהֶם, וְנִתְעָרְבוּ -

הַמִּקְוָאוֹת כְּמוֹת שֶׁהָיוּ, וְהַטּוֹבְלִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.

 

ברטנורא משנה ג  

בזה עשרים ובזה עשרים. מים כשרים, ובשלישי עשרים סאה מים שאובין.

וטבלו ונתערבו. על ידי טבילתן צפו המים והשיקו ונתחברו שלושתן זו בזו.

המקואות טהורים. אפילו השאוב. שהרי שני הכשרים מתערבים יחד ויש כאן שיעור מקוה ארבעים סאה מים כשרים, וכשמתחבר להן השאוב שהמים צפין על גביהן מחמת הטובלים, הוכשרו מימיו לטבילה.

היה השאוב באמצע. מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרים, אין הכשרים מתערבין זה עם זה.

המקואות כמות שהיו. שהכשרים כשרים להקוות עליהן להשלים ארבעים סאה כשרים, והשאוב אין כשר להקוות עליו. ואף על פי שמימי השאוב מתערבין עם כל אחד, לא מיפסלי להקוות עליהן, דדרך המשכה נתערבו ולא נפלו מן הכלי לכשרין, ומה שירדו ממנו לכל אחד נתבטל ברוב קודם שירדו למקוה.

 

משנה ד

הַסְּפוֹג וְהַדְּלִי שֶׁהָיוּ בָּהֶן שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם,

וְנָפְלוּ לַמִּקְוֶה - לא פְּסָלוּהוּ,

שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שְׁלשָׁה לֻגִּין שֶׁנָּפְלוּ.

 

ברטנורא משנה ד  

שהיו בהן שלושה לוגין מים. בלועין ודבוקין בהן, אבל אינן נראין בעין, הלכך לא גזרו רבנן דאין זה מקרי נפלו.

 

משנה ה

הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה שֶׁבַּיָּם -

אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶם,

אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נְקוּבִין כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּכְלִי גָּדוֹל - אַרְבָּעָה טְפָחִים, וּבַקָּטָן - רֻבּוֹ.

אִם הָיָה שַֹק אוֹ קֻפָּה -

מַטְבִּילִין בָּהֶם כְּמָה שֶׁהֵם,

מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְעֹרָבִין.

הָיוּ נְתוּנִים תַּחַת הַצִּנּוֹר -

אֵינָם פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה,

אֶלָּא מַטְבִּילִין אוֹתָן, וּמַעֲלִין אוֹתָן כְּדַרְכָּן.

 

ברטנורא משנה ה  

השידה והתיבה. כלים גדולים של עץ ומונחים בתוך מקוה כשר.

אלא אם כן היו נקובים כשפופרת הנוד. דומיא דעוקה דאמרינן לעיל שצריך שתהא נקובה כשפופרת הנוד.

בכלי גדול. כגון בר תשעה טפחים או יותר, דמיעוטו הוי ארבעה טפחים, סגי בנקיבת ארבעה טפחים. ואין הלכה כרבי יהודה.

שק או קופה. סל עשוי מנצרים של ערבה קלופין.

מטבילין בהן כמו שהן. אם הן בים. ולא בעו נקיבה כשפופרת הנוד, שכלם מלאים נקבים ובטלים מים שבתוכן לגבי מי מקוה.

אינן פוסלין את המקוה. משום מים שאובין.

ומעלין אותן כדרכן. כגון במקוה שיש בו ארבעים סאה מצומצמות דאמרינן לקמן דכר וכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהם מן המים, המים שבתוכן שאובין, כיצד יעשה, מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן, ובשק וקופה לא חיישינן, דלא חשיבי מים שבתוכן שאובין לפסול את המקוה.

 

משנה ו

גִּסְטְרָא שֶׁבַּמִּקְוֶה, וְהִטְבִּיל בָּהּ אֶת הַכֵּלִים -

טָהֲרוּ מִטֻּמְאָתָן, אֲבָל טְמֵאִים עַל גַּב כְּלִי חֶרֶס.

אִם הָיוּ הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן -

טְהוֹרִין.

מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר, וְיָרַד וְטָבַל בְּתוֹכוֹ -

הוּא טָהוֹר, וְיָדָיו טְמֵאוֹת;

וְאִם הָיוּ עַל גַּבָּיו רוּם יָדָיו -

אַף יָדָיו טְהוֹרוֹת.

 

משנה ז

עֵרוּב מִקְוָאוֹת -

כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, כְּעָבְיָהּ וְכַחֲלָלָהּ,

כִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת חוֹזְרוֹת לִמְקוֹמָן.

סָפֵק כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד סָפֵק שֶׁאֵינָהּ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד -

פְּסוּלָה,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה.

וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת, וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ.

כָּל שֶׁיַּעֲמֹד בִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד - מְמַעֲטָהּ.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם - טָהוֹר.

 

ברטנורא משנה ז  

עירוב מקואות. מקוה חסר שבצד מקוה שלם.

 אי נמי, בזה עשרים סאה ובזה עשרים סאה ומתערבין המים דרך חריץ או נקב, שיעורו לצרפן ולהכשירן כאילו יש בכל אחד ארבעים סאה.

כשפופרת הנוד כעוביה וכחללה. של קנה שנותנין בפי הנוד. והיינו כשתי אצבעות חוזרות למקומן, מתהפכות בריוח בחלל הנקב. ושתי אצבעות שאמרו הם שתי אצבעות הסמוכות לגודל, הראשונות שבפס היד, דהיינו אצבע ואמה.

מפני שהיא מן התורה. חיוב הטבילה במקוה מים. הוי מן התורה.

וכן כזית מן המת. ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהן כשיעור, ספיקן טמא. ודוקא ברשות היחיד, אבל ברשות הרבים ספיקן טהור. ואע"ג דאפילו בדרבנן ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא, מכל מקום הכא אילו הוו שיעורים דרבנן היינו מטהרין אותו.

כל שיעמוד. בין עפר בין צרורות בין יבחושים אדומים הגדלין במים, אם עומדין על פי הנקב ממעטין בשפופרת הנוד ואין המקואות מתערבין.

כל שהוא מבריית המים. כגון יבחושים אדומים. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

 

משנה ח

מְטַהֲרִים אֶת הַמִּקְוָאוֹת,

הָעֶלְיוֹן מִן הַתַּחְתּוֹן, וְהָרָחוֹק מִן הַקָּרוֹב.

 

כֵּיצַד?

מֵבִיא סִילוֹן שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָר,

וּמַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו עַד שֶׁהוּא מִתְמַלֵּא מַיִם,

וּמוֹשְׁכוֹ וּמַשִּׁיקוֹ אֲפִלּוּ כַּשַֹּׂעֲרָה - דַּיּוֹ.

הָיָה בָּעֶלְיוֹן אַרְבָּעִים סְאָה, וּבַתַּחְתּוֹן אֵין כְּלוּם -

מְמַלֵּא בַּכָּתֵף וְנוֹתֵן לָעֶלְיוֹן,

עַד שֶׁיֵּרְדוּ לַתַּחְתּוֹן אַרְבָּעִים סְאָה.

 

ברטנורא משנה ח  

העליון מן התחתון. כגון שהיה העליון מים שאובים ותחתון מים כשרים.

והרחוק מן הקרוב. ולא חיישינן שמא בא אדם והפסיק השקתו ולא עלתה לו טבילה.

מביא סילון של חרס או של אבר. והוא הדין של עץ או של עצם או של זכוכית. אבר, עופרת.

ומניח ידו תחתיו. של הסילון כדי שלא יצאו מים לחוץ כשהוא מתמלא עד שעה שישיק ויתחברו עם המקוה האחר.

אפילו כשערה. דהקלו בשאובה שהיא דרבנן. אבל אם היה העליון חסר מכשיעור ובא להכשירו על ידי השקה להשלימו לכשיעור, אין די בהשקה כשערה, דאפילו רבי יהודה דמיקל טפי בפרק ב' דגיטין [דף ט"ז], בעי טופח על מנת להטפיח.

ממלא בכתף. דמאחר שיש במקוה ארבעים סאה מים כשרים אפילו כל מים שאובין שבעולם אין פוסלין אותו.

 

משנה ט

כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁנִּסְדַּק לַשֶּׁתִי - מִצְטָרֵף.

וְלָעֵרֶב - אֵין מִצְטָרֵף,

עַד שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים.

נִפְרְצוּ זֶה בְּתוֹךְ זֶה -

עַל רוּם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, וְעַל רֹחַב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

 

ברטנורא משנה ט  

לשתי. מלמעלה למטה.

לערב. מימין לשמאל.

חלוף הדברים. מלמעלה למטה אין מצטרף, מימין לשמאל מצטרף. ואין הלכה כרבי יהודה.

נפרצו זה בתוך זה. היינו מלמעלה בראש הכותל. דדוקא כשנסדק הכותל או ניקב ולמעלה בראשו שלם הוא דבעינן כשפופרת הנוד, אבל כשנפרץ הכותל בראשו והמים מתחברין שם, סגי ברום כקליפת השום וברוחב כשפופרת הנוד.

 

משנה י

הָאָבִיק שֶׁבַּמֶּרְחָץ,

בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע - פּוֹסֵל,

מִן הַצַּד - אֵינוֹ פּוֹסֵל,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם מְקַבֶּלֶת הָאַמְבָּטִי רְבִיעִית עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לָאָבִיק - כָּשֵׁר;

וְאִם לָאו - פָּסוּל.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם מְקַבֵּל הָאָבִיק כָּל שֶׁהוּא - פָּסוּל.

 

ברטנורא משנה י  

האביק שבמרחץ. כלי של מתכת משוקע באמבטי ויש בו נקב, דכשנמאסין מי האמבטי מחמת הטבילות פותחים הנקב שבאביק ויוצאים המים שבאמבטי וממשיכין לו מים אחרים נקיים וסותמים הנקב שלא יצאו המים והמים הנמשכים לאמבטי הן כשרים לטבילה, דלאחר שרחצו בחמין נכנסים לאמבטי וטובלים שם.

בזמן שהוא באמצע פסול. לפי שכל המים גרורים על גביו, ומים הגרורים על גבי כלים הרי אלו פסולים.

מן הצד אינו פוסל. דאין המים גרורים על גביו, ואין כאן שאוב אלא מה שבתוכו, ושאר המים הוו להו מקוה כשר סמוך לשאוב, ומים שאובין בצד מים כשרים לא פסלי ואף על פי שנוגעים זה בזה.

אם מקבלת האמבטי רביעית, מים כשרים קודם שיגיעו לאביק, כאילו מקבלת ארבעים סאה דמי, משום דרביעית שיעור מקוה הוא מדאורייתא להטביל בה מחטים וצנוריות.

אם מקבל האביק. כלומר כיון דאביק הוא העשוי לקבלה כל שהוא, פסול בכל ענין שיהיה, בין באמצע בין מן הצד, בין מקבלת האמבטי רביעית קודם שבא לאביק בין אינה מקבלת.

 

משנה יא

הַמְטַהֶרֶת שֶׁבַּמֶּרְחָץ,

הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה שְׁאוּבִין וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה כְּשֵׁרִין,

אִם יֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלשָׁה לֻגִּין - פָּסוּל.

 

כַּמָּה יְהֵא בַּנֶּקֶב וְיִהְיֶה בּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין?

אֶחָד מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְעֶשְֹרִים לַבְּרֵכָה; דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה כְּשֵׁרִים, וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה שְׁאוּבִין,

וְיֵשׁ בְּצַד הַנֶּקֶב שְׁלשָׁה לֻגִּין - כָּשֵׁר,

שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שְׁלשָׁה לֻגִּין שֶׁנָּפְלוּ.

 

ברטנורא משנה יא  

המטהרת שבמרחץ. שיקתות המים העשויות במרחץ שנמשכים להם מים צוננים להשתטף בהן כדי לטהר עצמן לאחר שרחצו בחמין, ופעמים שהן שתי שקתות זו בצד זו אלא שהאחת עליונה מחברתה, ויש נקב בכותל שבין שתיהן שהמים יוצאים מזו לזו.

אם יש כנגד הנקב שלושה לוגין. שהנקב רחב וארוך כשיעור שיכנסו בו שלושה לוגין, נפסלה העליונה מחמת המים השאובין שבתחתונה, דחשיב כאילו המים שכנגד חלל הנקב שאובין הן באמצע העליונה, לא מן הצד, ושלושה לוגין מים שאובין פוסלים כשהן באמצע אף על פי שאין פוסלין מן הצד.

ורבותא נקט שהתחתונה מים שאובין והעליונה מים כשרים, שדרך המים לרדת ואין דרכן לעלות, ואעפ"כ נפסל העליון. וכל שכן שיפסל כשיהיה הכשר לצד התחתון.

כמה יהא בנקב. השתא אתא לאשמועינן כמה שיעורו של נקב שיצאו ממנו שלושה לוגין בבת אחת.

אחד משלוש מאות ועשרים בבריכה. דשלושה לוגין אחד משלוש מאות ועשרים מסאה [צ"ל ממ' סאה].

כיצד, הסאה ששה קבין, והקב ארבע לוגין, נמצאו ארבעים סאה הן תשע מאות וששים לוג, הרי שלושה לוגין חלק אחד משלוש מאות ועשרים בבריכה, כלומר במקוה כשר של ארבעים סאה, ושיערו חכמים שיעור מקוה שמחזיק ארבעים סאה, אמה על אמה ברום שלוש אמות, הרי שיעור הנקב המחזיק שלושה לוגין הוא אחד משלוש מאות ועשרים מאמה על אמה ברום שלוש אמות המחזיק ארבעים סאה.

ורמב”ם כתב, שאם היתה הבריכה פחות או יותר מארבעים סאה, מחשבין הנקב בפחות וביתר לפי חשבון זה, כגון אם היה בבריכה עשרים סאה, צריך להיות הנקב אחד ממאה וששים.

אפילו התחתונה מלאה כשרים והעליונה מלאה שאובין. שדרך מים לירד, אפילו הכי אין שלושה לוגין שאובין שבנקב פוסלין את התחתונה.

 

שלא אמרו אלא שלושה לוגין שנפלו. ואין השאובין פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו. והלכה כרבי יוסי.