לחץ כאן לתצוגת הדפסה

טבול יום, פרק ד

טבול יום, פרק ד

 

משנה א
אֹכֶל מַעֲשֵֹר שֶׁהֻכְשַׁר בְּמַשְׁקֶה,
וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם, אוֹ יָדַיִם מְסֹאָבוֹת -
מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר בְּטַהֲרָה;
מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁי טָהוֹר לַחֻלִּין.
 
ברטנורא משנה א
אוכל מעשר. מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה. דטבול יום וידים שניות הן, ומעשר ראשון כחולין הוא חשוב, ואין שני עושה שלישי בחולין. אע"ג דהאי מעשר טבול לתרומת מעשר שבו, לענין שני ושלישי הטבל כחולין, הלכך כשמפרישין ממנו תרומת מעשר אחר כך הויא טהורה.
 
משנה ב
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם -
לָשָׁה אֶת הָעִסָּה, וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה,
וּמַפְרְשַׁתָּה, וּמַנְּחַתָּה בִּכְפִישָׁה מִצְרִית, אוֹ בִּנְחוּתָא,
וּמַקֶּפֶת וְקוֹרָא לָהּ שֵׁם;
מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁלִישִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁי טָהוֹר לַחֻלִּין.
 
ברטנורא משנה ב
וקוצה לה חלה. ואינו קוראה לה שם. דכל זמן שלא קראה לה שם הרי היא כחולין.
בכפישה או בנחותא. כלים שאינן מקבלים טומאה. ואצרכוה רבנן הכי, משום הכירא שלא תגע בה שוב, מאחר שקראה לה שם.
ומקפת. מקרבת לכלי אצלה.
וקוראה לה שם. שמצוה לתרום מן המוקף. ומוקף, לשון סמוך. כמו מקיפין שתי חביות במסכת ביצה. ולא חשיב מוקף אלא אם כן הוי סמוך בשעת קריאת השם.
מפני שהיא שלישי. דטבול יום דין שני יש לו.
 
משנה ג
עֲרֵבָה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם -
לָשִׁין בָּהּ אֶת הָעִסָּה, וְקוֹצִין מִמֶּנָּה חַלָּה,
וּמַקֶּפֶת וְקוֹרִין לָהּ שֵׁם;
מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁלִישִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁי טָהוֹר לַחֻלִּין.
 
ברטנורא משנה ג
לשין בה את העיסה. לעיל אשמועינן טבול יום באדם, והכא אשמועינן טבול יום בכלי, דלא תימא בעריבה אסור דלמא אתי לאחלופי בטמאה.
 
משנה ד
לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם, וּמִלְאָהוּ מִן הֶחָבִית מַעֲשַֹר טֶבֶל,
אִם אָמַר: "הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ" -
הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר;
אִם אָמַר: "הֲרֵי זֶה עֵרוּב" -
לא אָמַר כְּלוּם.
נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית - הַלָּגִין בְּטִבְלוֹ.
נִשְׁבַּר הַלָּגִין - הֶחָבִית בְּטִבְלָהּ.
 
ברטנורא משנה ד
לגין. כעין כד של עץ.
ומילאהו מן החבית. שיש בה מעשר טבל, היינו מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו.
תרומת מעשר משתחשך. כדי שיערב שמשו של לגין ולא יפסול את התרומה. דאם היתה תרומה חלה מבעוד יום, היתה נפסלת בטבול יום.
הרי זה ערוב. לא אמר כלום לפי שאין קונה עירוב אלא סעודה הראויה מבעוד יום, וזה אינו ראוי עד הערב שמש.
נשברה החבית. מבעוד יום.
הלגין בטבלו. שבשעה שהיה ראוי שיקבע תרומה לא היה בעולם הדבר שנעשה תרומה עליו, הלכך לא חל עליו שם תרומה והרי הוא טבל.
נשבר הלגין. מבעוד יום.
החבית בטבלה. שלא חל שם תרומה על הלגין אלא משתחשך, ובאותה שעה לא היה בעולם.
 
משנה ה
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים:
מְחַלְּלִין עַל פֵּרוֹת עַם הָאָרֶץ,
חָזְרוּ לוֹמַר: אַף עַל מָעוֹתָיו.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים:
הַיּוֹצֵא בַּקּוֹלָר וְאָמַר: "כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי" -
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִּשְׁיָרָא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסֻכָּן.
 
ברטנורא משנה ה
מחללים על פירות עם הארץ. מחללים מעשר שני על פירות עם הארץ, ואין חוששין שמא הפירות של עם הארץ מעשר הן ונמצא מחלל מעשר במעשר.
חזרו לומר אף על המעות. של עם הארץ, מחללין פירות מעשר שני, ואין חוששין שמא מעות הללו של עם הארץ מעות של מעשר שני הן.
היוצא בקולר. בשלושלת. תרגום ויתנוהו בסוגר (יחזקאל י"ט), ויהבוהו בקולרין.
הרי אלו יכתבו ויתנו. ואף על פי שלא אמר ותנו, ודאי בעי למימר כתבו ותנו, ואגב בעתותיה לא פסקיה למלתיה.
מפרש. מן היבשה לים.
בשיירא. במדבר. אורחת ישמעאלים (בראשית ל"ז), מתרגמינן שיירת ערבאי.
אף המסוכן. חולה הנוטה למות. והלכה כרבי שמעון שזורי.
 
משנה ו
הַכַּדּוּמִין הָאַשְׁקְלוֹנִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, וְאֻנְקְלִי שֶׁלָּהֶם קַיֶּמֶת -
הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
הַמַּעְבֵּר, וְהַמִּזְרֶה, וְהַמַּגּוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ,
שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָֹאָן שֶׁל מַתְּכוֹת -
הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
דָּבָר חָדָשׁ חִדְּשׁוּ הַסּוֹפְרִים,
וְאֵין לִי מַה לְּהָשִׁיב.
 
ברטנורא משנה ו
הכדומין. עץ ערוך גדול ויוצאין ממנו אנקליות אילך ואילך, ותולין באותן אנקליות צלוחיות של מים באויר כדי לצננן.
ורמב”ם פירש, כמין זיר של ברזל ואונקליות סביבותיו, ובו מעלין הכלים שנפלו לבור.
האשקלונים. שנעשים באשקלון.
המעבר והמזרה והמגוב. כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר, יש לו שינים ודומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה, בו זורים החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה. ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוב, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה.
ועל כולם אמר רבי יהושע וכו'. בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי דמתניתין קאי רבי יהושע, מהאשה שהיא טבולת יום עד כאן. ומשום דרבי יהושע קאי אכולהו, תנא הכא מילי טובא שאין ענינם לכאן.
דבר חדש חידשו סופרים. שאין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן.
ואין לי מה להשיב. מפני מה אמרו כן.
 
משנה ז
הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְאָמַר:
"הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה עַל מְנָת שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלוֹם" -
שָׁלוֹם מִן הַשֶּׁבֶר וּמִן הַשְּׁפִיכָה,
אֲבָל לא מִן הַטֻּמְאָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף מִן הַטֻּמְאָה.
נִשְׁבְּרָה - אֵינָהּ מְדַמַּעַת.
 
עַד הֵיכָן תִּשָּׁבֵר וְלא תְּדַמֵּעַ?
כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל וְתַגִּיעַ לַבּוֹר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אַף מִי שֶׁהָיָה בּוֹ דַּעַת לְהַתְנוֹת, וְלא הִתְנָה,
נִשְׁבְּרָה - אֵינָהּ מְדַמַּעַת,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.
 
ברטנורא משנה ז
התורם את הבור. של יין או של שמן.
על מנת שתעלה שלום. כשהתנה שלום סתם ולא התנה לענין מה, מסתמא לענין שבר ושפיכה קאמר, שעל זה אדם ירא בשעה שמעלה מן הבור.
אבל לא מן הטומאה. לפיכך אם נטמא, תרומתו תרומה.
אף מן הטומאה. דכשאמר שתעלה שלום, שתעלה בטהרה קאמר. ואין הלכה כרבי שמעון.
נשברה אינה מדמעת. שלא חל עליה שם תרומה.
עד כדי שתתגלגל. כל זמן שלא נתרחקה מן הבור כל כך דאם תתגלגל תשוב לבור, לא עלתה שלום קרינן ביה.
שהיה בו דעת להתנות. כלומר שהיה בדעתו וחשב בלבו להתנות, ושכח ולא התנה. ואין הלכה כרבי יוסי.
 
סליק מסכת טבול יום