לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מזוזה פרק ו

הלכות מזוזה פרק ו

הלכה א

עשרה תנאין יש בבית, ואחר כך יתחיב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה, ואלו הן: שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע.

 

[השגת הראב”ד]: עשרה תנאים כו' עד ויהיו לו דלתות

כתב הראב"ד ז"ל שיהיו לו דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו ולפיכך אמר לו קבע דשי ברישא. עד כאן לשונו.

 

הלכה ב

בית שאין לו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, ואם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשוה אע"פ שהוא עגול, או בעל חמש זויות, ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חיב במזוזה.

 

הלכה ג

אכסדרה והוא המקום שיש לו שלשה כתלים ותקרה, אף על פי שיש לה שני פצימין ברוח רביעית פטורה מן המזוזה, מפני שהפצימין להעמיד התקרה הם עשויים ולא משום מזוזות נעשו. וכן התקרה שאין לה כתלים, אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן, אע"פ שהיא כתבנית בית פטורה לפי שאין לה מזוזות, שאלו העמודים להעמיד התקרה הן עשויין.

 

הלכה ד

בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף, אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים או יתר חיב במזוזה, ואם אין בהן עשרה טפחים – פטור, מפני שאין לו משקוף.

 

הלכה ה

בית שאין לו תקרה פטור מן המזוזה היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה, יראה לי: שאם היה הקירוי כנגד הפתח שהוא חיב במזוזה. ומעמידין הדלתות ואחר כך קובעין את המזוזה.

 

הלכה ו

הר הבית הלשכות והעזרות, ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה פטורין לפי שהן קדש. בית הכנסת של כפרים שהאורחין דרין בו חיב במזוזה. וכן בית הכנסת של כרכין אם היה בו בית דירה חיב כל השערים שהיו במקדש לא היה להם מזוזות חוץ משער נקנור ושלפנים ממנו, ושל לשכת פרהדרין מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה.

 

הלכה ז

בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית אוצרות פטורין מן המזוזה, שנאמר: ביתך ביתך המיוחד לך פרט לאלו וכיוצא בהן. לפיכך, רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חיבות במזוזה, שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער, אכסדרה, ומרפסת, והגינה, והדיר פטורין מן המזוזה, מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החיבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חיבין במזוזה.

 

[השגת הראב”ד]: מפני שאינן עשויין לדירה

כתב הראב"ד ז"ל תמיה אני על שער הגינה שפטר שאם יש בו בית הרי הוא חיב ואם אין שם בית הרי הוא פטור מה צורך לומר והלא אף בית שאינו מקורה אמר שהוא פטור ואולי אע"פ שיש בה שומירה לגנה אמר שהיא פטורה לפי שאינה קבועה כדי שיתחיב לא בית שער שלה ולא שער הגינה. עד כאן לשונו.

 

הלכה ח

לפיכך אחד שערי חצרות, ואחד שערי מבואות, ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חיבים במזוזה, שהרי הבתים החיבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה, וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חיב במזוזה כולן חיבין. ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חיב במזוזה.

 

הלכה ט

בית הכסא, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ובית הבורסקי, וכיוצא בהם פטורין מן המזוזה, לפי שאינן עשויין לדירת כבוד. סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן המזוזה לפי שאינן עשויין לדירת קבע. שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה, לפי שאינה קבועה. החנויות שבשוקים פטורין מפני שאינן קבועים לדירה.

 

[השגת הראב”ד]: שתי סוכות של יוצרים כו' עד לפי שאין לה קבע

כתב הראב"ד ז"ל אף הפנימית אין לה קבע.

 

הלכה י

בית שיש לו פתחים הרבה, אע"פ שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהן חיב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח. פתח קטן שבין בית לעליה חיב במזוזה. חדר שבבית אפילו חדר בחדר חיב לעשות מזוזה על שער החדר הפנימי, ועל שער החדר החיצון, ועל שער הבית, שכולן עשויין לדירה וקבועין.

 

הלכה יא

פתח שבין בית המדרש, או בין בית הכנסת וביתו, אם רגיל לצאת ולבוא באותו הפתח חיב במזוזה. פתח שבין שני בתים הולכין אחר הציר של דלת, מקום שהציר נראה עמו, שם קובעים את המזוזה.

 

הלכה יב

והיכן קובעים את המזוזה?

בתוך חלל של פתח בטפח הסמוך לחוץ בתחלת שליש העליון של גובה השער,ואם קבעה למעלה מזה כשרה והוא: שירחיקנה מן המשקוף טפח, וצריך לקובעה על ימין הנכנס לבית, ואם קבעה משמאל – פסולה. ובית של שותפין חיב במזוזה.

 

הלכה יג

חיב אדם להזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכל תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם, שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגייתו בהבלי הזמן. וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים.

אמרו חכמים הראשונים:

כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר: חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם.

 

בריך רחמנא דסיען.