לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות תפילין פרק ב

הלכות תפילין פרק ב

הלכה א

כיצד כותבין את התפילין של ראש?

כותבין ארבע פרשיות על ארבע קלפין וגוללין כל אחד ואחד לבדו ומניחין אותן בארבע בתים שהן מחוברין בעור אחד. ושל יד כותבין אותן הארבע פרשיות בארבע דפין על קלף אחד וגוללו כמין ספר תורה מסופו לתחלתו ומניחו בבית אחד.

 

הלכה ב

וצריך להזהר בפרשיות שאם עשה הסתומה. פתוחה., או הפתוחה. סתומה. – פסלן. ושלשת הפרשיות הראשונות כולן פתוחות ופרשה אחרונה שהיא, והיה אם שמוע סתומה.

 

הלכה ג

וצריך להזהר במלא וחסר, עד שיהיו ארבעתן כתובות כמו שהן כתובות בספר תורה הבדוק, שאם כתב החסר מלא – פסול, עד שימחק היתר. ואם כתב המלא חסר – פסול, ואין לו תקנה. ואלו הן החסרות והמלאות שיש בארבע פרשיות אלו.

 

הלכה ד

פרשה ראשונה: קדש לי כל בכור – מלא, זכור – מלא, בחזק חסר [הוציא מלא יצאים חסר וא"ו], יביאך – מלא, והאמרי – חסר, והיבוסי – מלא, לאבתיך חסר וא"ו. העבדה – חסר, מצת – חסר, השביעי – מלא, מצות – מלא, שאר – חסר, גבלך – חסר, בעבור – מלא, לאות – מלא, ולזכרון – מלא, עיניך – מלא, תורת – מלא, הוצאך חסר יו"ד, החקה – חסר, למועדה מלא.

 

הלכה ה

פרשה שניה: והיה כי יבאך חסר יו"ד, ולאבתיך חסר וא"ו, חמר – חסר, בכור – מלא. בחזק – חסר, הוציאנו – מלא, ויהרג – חסר, בכור – מלא, מבכר – חסר, ועד בכור מלא זבח חסר וא"ו, וכל בכור – מלא, לאות – מלא, ידכה כתוב בה"א. ולטוטפת חסר וא"ו אחרונה, עיניך – מלא, בחזק – חסר, הוציאנו מלא.

 

הלכה ו

פרשה שלישית: שמע עי"ן של שמע גדולה, דל"ת של אחד – גדולה, מאדך – חסר, לבניך – מלא, בביתך בלא יו"ד שניה. ובקומך – מלא, לאות – מלא, ידך – חסר, לטטפת – חסר שני ואוי"ן, עיניך – מלא, מזזות חסר וא"ו ראשונה, ביתך בלא יו"ד שניה, ובשעריך מלא.

 

הלכה ז

פרשה רביעית: והיה אם שמע – חסר, מצותי בוא"ו אחת, יורה – מלא, ומלקוש – מלא, ותירשך חסר וא"ו, והשתחויתם – מלא, יבולה – מלא, הטבה – חסר, נתן – חסר, אתם – חסר, לאות – מלא, לטוטפת חסר וא"ו שניה, עיניכם – מלא, אתם – חסר, בביתך בלא יו"ד שניה, ובקומך – מלא, מזוזות – מלא, ביתך בלא יו"ד שניה, ובשעריך – מלא, לאבתיכם חסר וא"ו.

 

הלכה ח

וצריך להזהר בתגין של אותיות, והן כמו זיינין זקופות שיש להן תג, כמו שהן כתובין בספר תורה, ואלו הן האותיות המתויגות שבארבע פרשיות אלו.

 

הלכה ט

פרשה ראשונה יש בה אות אחת בלבד והיא מ"ם סתומה. של מימים עליה שלש זייני"ן פרשה שניה יש לה חמש אותיות וכל אחת מהן ה"א ועל כל ה"א מחמשתן ארבע זייני"ן, והן ה"א של ונתנה, וה"א ראשונה וה"א אחרונה של הִקְשָׁה, וה"א של ויהרג, וה"א של ידכה.

פרשה שלישית יש בה חמש אותיות, ואלו הן: קו"ף של ובקומך יש עליה שלש זייני"ן, וקו"ף של וקשרתם יש עליה שלש זייני"ן, וטי"ת, טי"ת, פ"א של לטטפת על כל אות משלשתן ארבע זייני"ן.

פרשה רביעית יש בה חמש אותיות פ"א של ואספת יש עליה שלש זייני"ן, ותי"ו של ואספת יש עליה זיי"ן אחת, וטי"ת טי"ת פ"א של לטוטפת על כל אחת לשלשתן ארבע זייני"ן. כל האותיות המתויגות שש עשרה ואם לא עשה התגין או הוסיף וגרע בהן לא פסל.

 

הלכה י

הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה צריך לבדקן. לקח ממנו מאה קציצות בודק מהן שלש קציצות, או שתים של ראש ואחת של יד, או שתים של יד ואחת של ראש. אם מצאם כשרים הוחזק זה האיש, והרי כולן כשרים ואין השאר צריך בדיקה, ואם לקחם צבתים  צבתים כולן צריכות בדיקה שחזקת הצבתים מאנשים הרבה לקוחים.

 

הלכה יא

 

הכותב תפילין בכתב ידו, או שלקחן מן המומחה, או משאר אדם ובדקן והחזירן לעורן לעולם אינו צריך לבדקם פעם אחרת, ואפילו לאחר כמה שנים. כל זמן שחיפויין שלם הרי הן בחזקתן. ואין חוששין להן שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה. הלל הזקן היה אומר אלו משל אבי אימא.