לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות ציצית פרק ג

הלכות ציצית פרק ג

הלכה א

כסות שחיב אדם לעשות בה ציצית מן התורה, היא כסות שיש לה ארבע כנפים או יותר על ארבע, ותהיה מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ולילך עמו. ותהיה הכסות של צמר או של פשתן בלבד.

 

[השגת הראב”ד]: כסות שחיב אדם כו' עד ולילך עמו

כתב הראב"ד ז"ל יפה אמר שלא בכל קטן משערין אלא בזה שיכול לילך לבדו בשוק שהרי אמרו והגדול יוצא בו עראי אלמא דלא בכל קטן משערין. עד כאן לשונו.

 

הלכה ב

אבל טלית של שאר מינין, כגון: בגדי משי ובגדי צמר גפן ובגדי צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכיוצא בו אין חיבין במצות ציצית אלא מדברי חכמים, כדי להזהר במצות ציצית. והוא שתהיה מרובעת, או יותר על ארבע, ויהיה שיעורה כשיעור שאמרנו, שכל הבגדים האמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים בלבד.

 

[השגת הראב”ד]: אבל טלית של שאר מינים כו' עד במצות ציצית

כתב הראב"ד ז"ל כמדומה אני שזה הוא כלך ולא מחוור. עד כאן לשונו.

 

הלכה ג

על ארבע כנפות כסותך בעלת ארבע ולא בעלת שלש. אם כן בעלת ארבע ולא בעלת חמש?

תלמוד לומר: אשר תכסה בה אפילו בעלת חמש, או יותר על זה. ולמה אני מחיב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש ושתיהן אינן בעלי ארבע כנפות?

מפני שיש בכלל החמש ארבע. לפיכך, כשהוא עושה ציצית לבעלת חמש או שש אינו עושה אלא לארבע כנפים המרוחקות זו מזו מאותן החמש או השש בלבד, שנאמר: על ארבע כנפות כסותך.

 

הלכה ד

כסות של בגד וכנפיה של עור – חיבת. היא של עור וכנפיה של בגד – פטורה, שאין הולכין אלא אחר עיקר הכסות. כסות של שני שותפין – חיבת, שנאמר: על כנפי בגדיהם. לא נאמר כסותך אלא למעט שאולה, שהטלית השאולה פטורה מן הציצית שלשים יום, מכאן ואילך חיבת.

 

הלכה ה

כסות של צמר עושין לבן שלה חוטי צמר, וכסות של פשתן עושין לבן שלה חוטי פשתן ממינה. ושאר בגדים עושין לבן של כל מין ומין ממינו, כגון: חוטי משי לכסות משי, וחוטי נוצה לכסות נוצה, ואם רצה לעשות לבן לכל שאר מינים מצמר או מפשתים – עושה, מפני שהצמר והפשתן פוטרין בין במינן בין שלא במינן, ושאר מינין – במינן – פוטרין, שלא במינן אין פוטרין.

 

הלכה ו

ומה הוא לעשות חוטי צמר בכסות של פשתן, או חוטי פשתן בכסות של צמר אע"פ שהוא לבן לבדו בלא תכלת?

בדין הוא שיהא מותר שהשעטנז מותר לענין ציצית, שהרי התכלת צמר הוא ומטילין אותה לפשתן, ומפני מה אין עושין כן?

מפני שאפשר לעשות הלבן שלה ממינה, וכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם יכול אתה לקיים את שתיהן הרי מוטב, ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה ,וכאן אפשר לקיים את שתיהן.

 

הלכה ז

כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת, אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז, אלא גזירה מדבריהם: שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית, ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ביום ולא בלילה, שנאמר: וראיתם אותו בשעת ראיה. וסומא חיב בציצית אע"פ שאינו רואה אחרים רואין אותו.

 

הלכה ח

מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת, ואע"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך. ומאימתי יברך על הציצית בשחר?

משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. וכיצד מברך עליה?

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם שיתעטף ואינו מברך על הציצית בשעת עשייתה מפני שסוף המצוה הוא שיתעטף בה.

 

הלכה ט

ומותר להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ. נפסקו לו חוטי לבן או תכלת זורקו באשפה מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה. ואסור למכור טלית מצוייצת לגוי עד שיתיר ציציותיה, לא מפני שיש בגופה קדושה, אלא שמא יתעטף בה ויתלוה עמו ישראל וידמה שהוא ישראל ויהרגנו. נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה, ומדברי סופרים, שכל קטן שיודע להתעטף חיב בציצית, כדי לחנכו במצות. ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפים בלא ברכה. וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן, אם רצו לעשות אותן בלא ברכה אין ממחין בידן. טומטום ואנדרוגינוס חיבין בכולן מספק, לפיכך אין מברכין אלא עושין בלא ברכה.

 

[השגת הראב”ד]: נשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפין בלא ברכה

כתב הראב"ד ז"ל דוקא בציצית שאין בה כלאים ויש שחילק ואומר אף בברכה ואומר שגם הברכה רשות ומביא סעד לדבריו מפ"ק דקידושין מדרב יוסף דאמר מריש הוה אמינא מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מיפקדנא ועבידנא ואם איתא דמאן דלא מיחיב לא חזי לברוכי א"כ איסורא קא עביד דאיהו בברכה קא עביד להו דאי בלא ברכה מאי יומא טבא איכא. עד כאן לשונו.

 

הלכה י

היאך חיוב מצות הציצית?

כל אדם שחיב לעשות מצוה זו, אם יתכסה בכסות הראוי לציצית יטיל לה ציצית ואח"כ יתכסה בה, ואם נתכסה בה בלא ציצית הרי ביטל מצות עשה. אבל בגדים הראויים לציצית, כל זמן שלא יתכסה בהן אדם, אלא מקופלים ומונחים פטורין מן הציצית, שאינה חובת הטלית, אלא חובת האיש שיש לו טלית.

 

הלכה יא

אע"פ שאין אדם מחוה'ב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצוה זו, אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצוה זו. ובשעת התפלה צריך להזהר ביותר. גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים.

 

הלכה יב

לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן, שנאמר: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'.

 

 

סליק הלכות ציצית.