לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מגילה וחנוכה פרק א

הלכות מגילה וחנוכה פרק א

הלכה א

קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים והכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים ומחנכין את הקטנים לקרותה. ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה. וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולן נדחין מפני מקרא מגילה. ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין, שהפוגע בו קוברו תחלה ואחר כך קורא.

 

הלכה ב

אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה, השומע ממנו לא יצא.

 

הלכה ג

מצוה לקרות את כולה, ומצוה לקרותה בלילה וביום. וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום. ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות ואלו הן:

בא"י אמ"ה אשר קב"ו על מקרא מגילה.

בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה.

בא"י אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו ומקום שנהגו לברך אחריה מברך:

בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע.

 

הלכה ד

אי זהו זמן קריאתה?

זמנים הרבה תקנו לה חכמים שנאמר: בזמניהם ואלו הן זמני קריאתה: כל מדינה שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון, בין בארץ בין בחוצה לארץ, אע"פ שאין לה עכשיו חומה קורין בט"ו באדר, ומדינה זו היא הנקראת כרך, וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה בימות יהושע, ואע"פ שהיא מוקפת עתה קוראין בי"ד, ומדינה זו היא הנקראת עיר.

 

הלכה ה

שושן הבירה אע"פ שלא היתה מוקפת חומה בימי יהושע בן נון קוראין בט"ו, שבה היה הנס, שנאמר: ונוח בחמשה עשר בו ולמה תלו הדבר בימי יהושע?

כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה, אף על פי שהן עתה חרבין, הואיל והיו מוקפין בימי יהושע קורין בט"ו ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה.

 

הלכה ו

בני הכפרים שאינם מתקבצים בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי תקנו להם שיהיו מקדימין וקוראים ביום הכניסה. כיצד?

אם חל יום י"ד להיות בשני או בחמישי קוראין בו ביום, ואם חל להיות ביום אחר חוץ משני וחמישי מקדימין וקוראין בשני או בחמישי הסמוך לי"ד.

 

הלכה ז

כיצד?

חל י"ד להיות באחד בשבת מקדימין וקוראין בחמישי שהוא יום י"א, חל להיות בשלישי קוראין בשני שהוא יום י"ג, חל להיות ברביעי קוראין בשני שהוא יום י"ב, וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם י"ד אין קוראין אותה בפחות מעשרה.

 

[השגת הראב”ד]: וכל אלו שמקדימין וכו'

אמר אברהם: ואף בי"ד עצמו מצוה בעשרה כרב אסי דהא רב גופיה דפליג עליה חש להא דרב אסי ומאי דכתב הרב ז"ל בהלכות ודחה לרב אסי לאו מילתא היא דהיכא דאפשר למיהוי בעשרה מצוה למהדר עלייהו והיכא דלא אפשר ודאי קרי ביחיד, עד כאן לשונו.

 

הלכה ח

כפר שמקדימין וקוראין ביום הכניסה, בזמן שאין נכנסין בו בשני ובחמישי אין קוראין אותה אלא בי"ד, וכל עיר שאין בה עשרה בטלנין קבועין בבית הכנסת לצרכי הצבור הרי היא ככפר ומקדימין וקוראין ביום הכניסה. ואם אין שם עשרה בני אדם, תקנתו קלקלתו והרי הם כאנשי עיר גדולה ואין קוראין אלא בי"ד.

 

[השגת הראב”ד]: תקנתו קלקלתו וכו'

אמר אברהם: כתב אותו ואין לו טעם ואולי מפני שאינו לא כפר ולא כלום וכן אמרו כפרים מקדימין וכן אמר מאימתי נעשית עיר הנדחת משהיו בה מעשרה עד מאה. ופירשו בירושלמי עיר לא כפר עיר לא כרך יותר ממאה כרך הוא עשרה כפר הוא פחות מעשרה לא עיר ולא כפר וכל זה אינו מספיק דלעולם אימא לך עשרה ופחות מעשרה כפר הוא. עד כאן לשונו.

 

הלכה ט

במה דברים אמורים שמקדימין וקוראין ביום הכניסה?

בזמן שיש להם לישראל מלכות, אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה שהוא יום י"ד ויום ט"ו, בני הכפרים ובני עיירות קוראין בי"ד ובני כרכין קוראין בט"ו.

 

הלכה י

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו, ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא שם. וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו, אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו.

 

הלכה יא

עיר שהיא ספק ואין ידוע אם היתה מוקפת חומה בימות יהושע בן נון או אחר כן הוקפה קוראין בשני הימים שהן י"ד וט"ו ובליליהם, ומברכין על קריאתה בי"ד בלבד, הואיל והוא זמן קריאתה לרוב העולם.

 

הלכה יב

קראו את המגילה באדר ראשון, ואחר כך עיברו בית דין את השנה חוזרים וקוראים אותה באדר השני בזמנה.

 

הלכה יג

אין קוראין את המגילה בשבת, גזירה: שמא יטול אותה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים שהכל חייבים בקריאתה ואין הכל בקיאין בקריאתה. לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת מקדימין וקוראין אותה קודם השבת, ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת כדי להזכיר שהוא פורים.

 

הלכה יד

כיצד?

יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת, בני עיירות מקדימין וקוראין בערב שבת, ובני כרכים קוראים בזמנם באחד בשבת. חל יום ט"ו להיות בשבת בני כרכים מקדימין וקוראין בערב שבת שהוא יום ארבעה עשר,

 ובני עיירות קוראין בו ביום שהוא זמנם ונמצאו הכל קוראין בארבעה עשר.

 

[השגת הראב”ד]: כיצד יום ארבעה עשר וכו'

אמר אברהם: כל זו הפסקא בשיבוש והרי היא מסודרת במשנה, עד כאן לשונו.