לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ג

הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ג

הלכה א

כמה תקיעות חייב אדם לשמוע ביום טוב של ראש השנה?

תשע תקיעות לפי שנאמר: תרועה ביובל ובראש השנה שלש פעמים וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. ומפי השמועה למדו: שכל תרועות של חדש השביעי אחד הן. בין בראש השנה בין ביום הכפורים של יובל תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהן: תקיעה ותרועה ותקיעה תקיעה ותרועה ותקיעה תקיעה ותרועה ותקיעה.

 

הלכה ב

תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגליות ואין אנו יודעין היאך היא, אם היא היללה שמייללין הנשים ביניהן, בעת שמייבבין, או האנחה כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם, כשידאג לבו מדבר גדול, או שניהם כאחד, האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה הן הנקראין תרועה, שכך דרך הדואג מתאנח תחלה ואחר כך מילל, לפיכך אנו עושין הכל.

 

הלכה ג

היללה היא שאנו קוראין תרועה, והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין אותה שלשה שברים. נמצא סדר התקיעות כך הוא: מברך ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תרועה ואחריה תקיעה. וחוזר כסדר הזה שלש פעמים, ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה וחוזר כסדר הזה שלש פעמים. נמצא מנין התקיעות שלשים, כדי להסתלק מן הספק.

 

הלכה ד

שיעור תרועה כשתי תקיעות, שיעור שלשה שברים כתרועה. הרי שתקע והריע ותקע תקיעה ארוכה ומשך בה כשתים בראשונה, אין אומרין: תחשב כשתי תקיעות ויריע אחריה ויחזור ויתקע, אלא אפילו משך בה כל היום אינה אלא תקיעה אחת וחוזר ותוקע ומריע ותוקע שלש פעמים.

 

[השגת הראב”ד]: שיעור תרועה וכו'

כתב הראב"ד ז"ל כל זה שיבוש המעתיק הוא אלא שיעור תקיעה כג' תרועות שיעור תרועה כג' שברים ודע שאין מחלוקת בין התנאים אלא בענין התרועה מה היא וכמה שיעורה כי התנא האחד אומר כי התרועה היא טרימוט ושיעורה ג' טרימוטות פירוש קולות קצרים ביותר והוא שיעור קטן והתנא האחר אומר כי התרועה היא שלשה שברים והוא שיעור גדול אבל שיעור התקיעה אחד הוא לשניהם כתשע טרמוטות או כג' שברים הכל שיעור אחד ומי שאומר שברים הוא שאומר שיעור תקיעה כתרועה ומי שאומר טרמוטות הוא שאומר שיעור תקיעה כג' תרועות, עד כאן לשונו.

 

הלכה ה

שמע תקיעה אחת בשעה אחת ושניה בשעה שניה, אפילו שהה כל היום כולו הרי אלו מצטרפין ויצא ידי חובתו, והוא שישמע כל בבא מהן על סדרה, לא שישמע תרועה ואחריה שתי תקיעות או שתי תקיעות ואחריהן תרועה וכיוצא בזה.

 

הלכה ו

שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם כאחד לא יצא אפילו ידי אחת. תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה משלישי בזה אחר זה – יצא, ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו. ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל התשע תקיעות שכולן מצוה אחת הן, לפיכך מעכבות זו את זו.

 

הלכה ז

הצבור חייבין לשמוע התקיעות על סדר הברכות, כיצד?

אומר שליח צבור אבות וגבורות וקדושת השם ומלכיות ותוקע שלש. ואומר זכרונות ותוקע שלש. ואומר שופרות ותוקע שלש. ואומר עבודה והודייה וברכת כהנים.

 

הלכה ח

שלש ברכות אמצעיות אלו של ראש השנה ויום הכפורים של יובל, שהן מלכיות וזכרונות ושופרות מעכבות זו את זו, וצריך לומר בכל ברכה מהן עשרה פסוקים מעין הברכה, שלשה פסוקים מן התורה, ושלשה מספר תהילים, ושלשה מן הנביאים, ואחד מן התורה משלים בו. ואם השלים בנביא – יצא. ואם אמר פסוק אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא ואפילו אמר: ובתורתך ה' אלהינו כתוב לאמר ואמר פסוק של תורה והפסיק שוב אינו צריך כלום.

 

הלכה ט

אין מזכירין זכרונות מלכיות ושופרות של פורענות, זכרונות – כגון: ויזכור כי בשר המה וכו'. מלכיות – כגון: בחמה שפוכה אמלוך עליכם. שופרות כגון תקעו שופר בגבעה וכו'. ולא זכרון יחיד אפילו לטובה, כגון זכרני ה' ברצון עמך, זכרה לי אלהי לטובה. ופקדונות אינן כזכרונות, כגון פקד פקדתי אתכם. ויש לו להזכיר פורענות של אומות גויים, כגון: ה' מלך ירגזו עמים, זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אתה הראת לדעת וכו' וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' כל פסוק מאלו מלכות הוא ענינו, אף על פי שאין בו זכר מלכות והרי הוא כמו ה' ימלוך לעולם ועד, ויהי בישורון מלך וכו'.

 

הלכה י

המנהג הפשוט בסדר התקיעות של ראש השנה בצבור כך הוא: אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר למקומו, יושבין כל העם, ואחד עומד ומברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר, וכל העם עונין: אמן. וחוזר ומברך: שהחיינו, וכל העם עונין אחריו: אמן. ותוקע שלשים תקיעות שאמרנו מפני הספק על הסדר. ואומרים קדיש ועומדין ומתפללין תפלת מוסף. ואחר שגומר שליח צבור ברכה רביעית שהיא מלכיות תוקע תקיעה שלשה שברים, תרועה תקיעה פעם אחת, ומברך ברכה חמישית שהיא זכרונות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה, שלשה שברים ותקיעה. ומברך ברכה ששית שהיא שופרות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה, תרועה ותקיעה פעם אחת, וגומר התפלה.

 

הלכה יא

זה שתוקע כשהן יושבין, הוא שתוקע על סדר הברכות כשהן עומדים ואינו מדבר בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד, ואם סח ביניהן, אף על פי שעבר אינו חוזר ומברך.

 

הלכה יב

בדין היה שיתקעו על כל ברכה כל בבא מהן שלש פעמים כדרך שתקעו כשהן יושבין, אלא כיון שיצאו מידי ספק בתקיעות שמיושב אין מטריחין על הצבור לחזור בהן כולן על סדר ברכות, אלא די להן בבא אחת על כל ברכה כדי שישמעו תקיעות על סדר ברכות. וכל הדברים האלו בצבור, אבל היחיד בין ששמע על סדר ברכות בין שלא שמע על הסדר, בין מעומד בין מיושב יצא ואין בזה מנהג.

 

הלכה יג

התקיעות אינן מעכבות את הברכות, והברכות אינן מעכבות את התקיעות. שתי עיירות: באחת יודע בודאי שיש שם מי שיברך להן תשע ברכות ואין שם תוקע, ובשנייה ספק יש שם תוקע ספק אין שם תוקע הולך לשנייה, שהתקיעה מדברי תורה והברכות מדברי סופרים.

 

[השגת הראב”ד]: התקיעות אינם מעכבות את הברכות וכו'

 

אמר אברהם: אבל של רשות הרביםמעכבות זו את זו, עד כאן לשונו.