לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות איסורי המזבח פרק ו

הלכות איסורי המזבח פרק ו

הלכה א

כשם שמצוה להיות כל קרבן תמים ונבחר כך הנסכין יהיו תמימים ונבחרים, שנאמר: תמימים יהיו לכם ונסכיהם שיהיו הנסכים תמימים שלא יביא נסכים לא מיין מעושן ולא סולת שהתליעה ולא יבלול בשמן שריחו או טעמו רע.

 

הלכה ב

וכן עצי המערכה לא יהיו אלא נבחרים ולא יהיה בהם תולעת, וכל עץ שהתליע כשהוא לח, פסול למזבח. התליע יבש, גורר את המקום שהתליע. ועצי סתירה פסולין, לעולם לא יביאו אלא חדשים.

 

הלכה ג

המקדיש יין פסול או סלת או שמן פסול או עצים פסולים למזבח, הרי הדבר ספק, אם דומים לבעל מום כבהמה ולוקה, או אינן כבעל מום. לפיכך אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות.

 

הלכה ד

הסולת והיין והשמן והלבונה והעופות והעצים וכלי שרת שנפסלו או שנטמאו אין פודין אותן, שנאמר: והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה נערך, ואלו אינן בכלל העמדה, לפיכך אין נפדין לעולם.

 

הלכה ה

במה דברים אמורים?

בשנפסלו או שנטמאו אחר שנתקדשו בכלי שרת, אבל קודם שיתקדשו בכלי אם נטמאו או נפסלו פודין אותן אבל טהורין אף על פי שעדיין לא קדשו בכלי, אין פודין אותן חוץ ממנחת חוטא, שנאמר: בה מחטאתו על חטאתו, לומר: שמביא חטאתו מדמי חטאתו. לפיכך קודם שתתקדש בכלי שרת הרי היא כקדושת דמים ופודין אותה אע"פ שהיא טהורה. וכל הנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפני עצמן ושורפן במזבח.

 

הלכה ו

מי החג שנטמאו והשיקן וטהרן [כמו שיתבאר בטהרות], אם טיהרן ואחר כך הקדישן, הרי אלו מתנסכין, ואם הקדישן ואח"כ נטמאו, הואיל ונדחו ידחו.

 

הלכה ז

זיתים וענבים שנטמאו, דורכן פחות מכביצה, והמשקין היוצאין מהן כשרים לנסכים, שהמקשה מופקד הוא באוכל וכאילו אינו מגופו.

 

הלכה ח

מעלה יתירה עשו חכמים בקדשים, שזרעים שנטמאו אפילו זרען, היוצא מהן פסולין לנסכים, שאין זריעה מועלת בקדשים, וכן העצים והלבונה אף ע"פ שאינן אוכלין, הרי הן מתטמאין כאוכל לענין הקרבנות, ויפסלו העצים והלבונה בטומאה זו למזבח ואין מקריבין אותן.

 

הלכה ט

ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח: המתוק והמעושן והמבושל באש או בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול, אבל יין שמחממין אותו בשמש ולא נתנה בו טעם בישול וכן יין צמוקין ויין מגיתו' שלא שהה ארבעים יום ויין הדליות ויין כרם הנטוע בבית השלחין, או בבית הזבלים, או יין גפנים שנזרע זרע ביניהן, או יין כרם שלא נעבד, כל אלו היינות לא יביא לכתחלה ואם הביא כשר.

 

הלכה י

יין שנתגלה פסול לגבי המזבח, הדלה גפן על גבי תאנה, יינה פסול לנסכים מפני שנשתנה ריחו, הרי הוא אומר זבח ונסכים, מה זבח שלא נשתנה, אף נסכים שלא נשתנו.

 

הלכה יא

סולת שהתליעה רובה או התליעו רוב החיטים שנעשית מהן פסולה, התליע רוב חטה אחת, הרי זו ספק, וכל סולת שנשאר בה קמח פסולה.

 

הלכה יב

כיצד בודקים?

מכניס הגזבר ידו לתוך הסולת, אם עלה בה אבק, פסולה עד שיחזור וינפה אותה. אבל סולת חיטים שנזרעו בבית השלחין או בבית הזבלים או בבית האילן,או בארץ שלא נרה ולא עבדה, לא יביא לכתחלה, ואם הביא כשירה.

 

הלכה יג

חיטים שלקטן מגללי הבקר וזרעם, הרי אלו ספק אם עברה מיאוסן בזריעה או עדיין הן מאוסין, לפיכך לא יביא מהן מנחות, ואם הביא כשר.

 

הלכה יד

ואלו הן השמנים הפסולין: שמן של גרגרים שנשרו במים או של זיתים כבושין או שלוקים או שמן של שמרים או שמן שריחו רע, כל אלו פסולין, אבל שמן זית שנטעו בבית הזבלים או בבית השלחין או שנזרע זרע ביניהן, או שמן שהוציאו מזיתים שלא בשלו אלא עדיין הם פגין, כל אלו לא יביא, ואם הביא כשר.

 

הלכה טו

 

כל המנחות והנסכים כשרים מהארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן ובלבד שיביאו מן המובחר, חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומארץ ישראל.