לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות כלי המקדש והעובדים בו פרק א

הלכות כלי המקדש והעובדים בו פרק א

הלכה א

מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו, שנאמר: ועשית אותו שמן משחת קדש.

 

הלכה ב

וככה עשהו משה רבינו במדבר: לקח מן המור והקנמון והקדה מכל אחד משלשתן חמש מאות שקל בשקל הקודש, ומקנה הבושם חמשים ומאתים, וזהו שנאמר בתורה: וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים ששוקלים אותו בב' פעמים חמשים ומאתים בכל פעם ושוחק כל אחד ואחד לבדו, ועירב הכל ושרה אותן במים זכין ומתוקין עד שיצא כל כחן במים ונתן על המים שמן זית הין והוא י"ב לוג, כל לוג ד' רביעיות, ובישל הכל על האש עד שאבדו המים ונשאר השמן והניחו בכלי לדורות.

 

הלכה ג

המור הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכל מקום, והקנמון הוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב ומתגמרים בו בני אדם, והקדה היא הקושט, וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנין אותם הרופאים בצרי.

 

[השגת הראב"ד דין]: המור הוא הדם הצרור

אמר אברהם: אין דעתי מקבלת שיכנסו במעשה הקדש דם שום חיה בעולם כל שכן דם חיה טמאה אבל המור הוא האמור בשיר השירים באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי והוא ממין עשב או ממין אילן וריחו נודף.

 

הלכה ד

העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה ולא הוסיף ולא גרע במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה, שנאמר: אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו, והוא שיעשה אותו להמשח בו, אבל אם עשהו להתלמד או ליתנו לאחרים פטור.

 

הלכה ה

הסך משמן המשחה כזית במזיד חייב כרת, ובשוגג מביא חטאת קבועה, שנאמר: ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו. ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה, שנאמר: ממנו, מזה שנאמר בו: שמן משחת קדש יהיה זה לי ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה.

 

הלכה ו

אחד הסך את עצמו ואחד הסך את אחרים, שנאמר: ואשר יתן ממנו על זר, הסך כלים ובהמה ועכו"ם שהם כמותה או שסך מתים בו פטור, שנאמר: על בשר אדם לא ייסך.

 

הלכה ז

אין מושחין ממנו לדורות אלא כהנים גדולים ומשוח מלחמה ומלכי בית דוד בלבד, אפילו כהן בן כהן מושחין אותו, שנאמר: והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו'.

 

הלכה ח

בבית שני שלא היה שם שמן המשחה היה כהן גדול מתרבה בלבישת בגדים בלבד שהיה לובש בגדי כהונה גדולה.

 

הלכה ט

כיצד מושחין את הכהן?

יצק את השמן על ראשו וסך ממנו על גבי עיניו כמין כי יוונית כזה X שנאמר: ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו. ומלכי בית דוד מושחין אותן כמין נזר על ראשו, ולא ימשח במקומות אחרות ולא ירבה בשמן.

 

הלכה י

הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו פטור, שנאמר: ואשר יתן ממנו על זר, ואין אלו זרים אצלו, אבל הסך ממנו אפילו למלך וכהן גדול חייב, שנאמר: על בשר אדם לא ייסך כל אדם במשמע. וכהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו וסך במעיו חייב כרת, והוא שיסוך ממנו בכזית.

 

[השגת הראב"ד דין]: והוא שיסוך ממנו בכזית.

אמר אברהם: לא מחוור מתוך הגמרא דכריתות דבעינן לסיכה כזית אלא לנתינה בלבד כדעת ר"י.

 

הלכה יא

אין מושחין את המלך אלא על גבי המעיין ואין מושחין מלך בן מלך, שהמלכות ירושה למלך לעולם, שנאמר: הוא ובניו בקרב ישראל ואם היתה שם מחלוקת, מושחין אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו מלך לבדו, כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו ויואש מפני עתליה ויהואחז מפני יהויקים אחיו. וזה שמשח אלישע ליהוא, לא בשמן המשחה משחו אלא בשמן אפרסמון ודבר זה מסורת ביד החכמים.

 

הלכה יב

כל כלי המקדש שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא במשיחתן בשמן המשחה, שנאמר: וימשחם ויקדש אותם ודבר זה אינו נוהג לדורות, אלא הכלים כולן כיון שנשתמשו בהן במקדש במלאכתן נתקדשו, שנאמר: אשר ישרתו בם בקודש בשירות הם מתקדשין.

 

הלכה יג

הכפות והקערות שמקבלין בהם המנחות, וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם ושאר כלי השרת, כולן של כסף ושל זהב היו ומותר לעשותן משאר מיני מתכות, כמו שביארנו, וכולן מתקדשין במלאכתן, ואם נשברו מתיך אותם ועושה אותן כלי אחר, ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם.

 

הלכה יד

כלי הקדש שנקבו או שנסדקו אין סותמין אותן אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים.

 

הלכה טו

סכין שנשמט מן הנצב או שנפגם אין מחזירין אותו ואין משחיזין אותו, אלא גונזין אותו בצד ההיכל בין הקודש והאולם לדרום ועושין אחרים, שאין עניות במקום עשירות.

 

הלכה טז

שתי מדות של יבש היו במקדש: עשרון וחצי עשרון. העשרון למנחות, וחצי העשרון לחלק בו מנחת כהן גדול שבכל יום.

 

הלכה יז

ושבע מדות של לח היו שם: הין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית ולמה היו חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין?

למדידת הנסכים של זבחים, ולוג למדידת שמן המנחות, וחצי לוג למדידת שמן לכל נר מנרות המנורה, ורביעית לחלק בה השמן לחביתין.

 

הלכה יח

ואין לנו דבר למדוד בו הין, ולמה היה שם?

הואיל והיה במקדש מימי משה שמדד בו שמן לשמן המשחה. ובחצי לוג שיהיה במקדש היו מודדין מים למי סוטה ושמן לתודה, וברביעית שהיתה שם היו מודדין שמן לחם הנזיר ומים לטהרת מצורע. ולא מפני מעשים אלו נתקדשו, אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו.

 

הלכה יט

 

כל המדות האלו קודש ומכלי השרת, אלא שמדות הלח נמשחו מבפנים. ומבחוץ וכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים לפיכך בירוצי מדות הלח קודש, ובירוצי מדות היבש חול.