לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מעשה הקרבנות פרק יט

הלכות מעשה הקרבנות פרק יט

הלכה א

אין המעלה בחוץ חייב עד שיעלה לראש המזבח שיעשה בחוץ, אבל אם העלה על הסלע או על האבן פטור, שאין קרוי קרבן אלא על המזבח ואף על פי שהוא בחוץ, שנאמר: ויבן נח מזבח. ואינו חייב עד שיעלה לשם, שנאמר: לעשות אותו לה' עד שיתכוין לשם.

 

הלכה ב

אינו חייב אלא על העלאת דבר הראוי לאשים ולמזבח כגון העולה, שנאמר: אשר יעלה עולה או זבח, מה עולה שראויה לאשים אף כל שראוי לאשים הוא שחייבין על העלאתו בחוץ.

 

הלכה ג

מכאן אמרו: הזורק את הדם או המקטיר איברי עולה או אמורין או קומץ או לבונה או קטורת או מנחת כהנים או מנחת נסכים או המנסך שלשה לוגין יין או מים בחוץ חייב, שנאמר: לא יביאנו לעשות אותו כל המתקבל בפנים, חייבין עליו בחוץ.

 

הלכה ד

אבל הזורק שירי הדם בחוץ אפילו שירי דמים הפנימים פטור, שזריקת שירי הדם שירי מצוה הם ואינן מעכבין. וכן המנסך יין או מים פחות משלשה לוגין בחוץ, פטור בין בחג בין בשאר ימות השנה, הואיל וחסר השיעור הרי אינן ראויין להתקבל בפנים. וכן המעלה מבשר חטאת מבשר אשם מבשר שלמים בין של יחיד בין של צבור, משירי מנחות משתי הלחם מלחם הפנים בחוץ פטור, שכל אלו ראויין לאכילה לא לאשים.

 

הלכה ה

המעלה את הבהמה כולה בחוץ, חייב מפני האימורין ואע"פ שלא הפרישן, אין בשר הזבח חוצץ וכאילו הקטיר האימורים בפני עצמן. אבל המעלה מנחה שלא נקמצה פטור, שאין הקומץ ברור ומובדל. קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריב כולה בחוץ חייב.

 

הלכה ו

היוצק והבולל והפותת והמולח והמניף והמגיש והמסדר את השלחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור, לפי שכל אחד מאלו אינו גמר עבודה ונאמר אשר יעלה עולה או זבח, מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה חייבין עליו.

 

הלכה ז

פרה אדומה ששרפה חוץ ממקום שריפתה, וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ אחר שהתודה עליו פטור, שנאמר: ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, כל שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו. אבל קדשים פסולין שהיה פיסולן בקודש, אם העלה מהן בחוץ חייב. כיצד?

כגון הלן והיוצא והטמא ושנפסל במחשבת העובד שכולן נשרפין, כמו שיתבאר בהלכות פסולי המוקדשין, אם עבר והעלה מהם בחוץ חייב, שנאמר: לעשות אותו לה', כל הנעשה לה' חייבין עליו ואלו נעשו לשם.

 

הלכה ח

כל דבר שחייבין על העלאתו בחוץ, כיון שהעלה ממנו כזית בחוץ חייב, בין שהעלה בפנים תחלה ושייר ממנו כזית והעלהו בחוץ בין שהניח הכל בפנים ולקח ממנו כזית והעלהו בחוץ, אבל אם חסר אותו דבר הקרב כל שהוא בפנים והעלה שאריתו בחוץ פטור.

 

הלכה ט

כיצד?

הקומץ או הלבונה והאימורין והעולה ומנחה הנשרפת והנסכין שחסרו מקצתם בפנים והקריב שאריתן בחוץ פטור, שהרי נאמר לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, הוציאו שלם וחסר בחוץ והעלהו הרי זה ספק, לפיכך אינו לוקה.

 

[השגת הראב"ד דין]: כיצד הקומץ וכו' עד שהוציאו שלם עד העלה וחזר והעלה וכו' עד בין מעלה לעושה

אמר אברהם: הספרים שלנו אינם משוים לזו הגירסא ובודאי היא משובשת אבל הגירסא שלנו אף לדברי ר' עקיבא חייב שתים להכי פלגינהו רחמנא שם תעלה ושם תעשה אבל שחט וזרק לדברי הכל אינו חייב אלא אחת דכתיב שם תעשה כלל כל העשיות.

 

הלכה י

העלה אבר שאין בו כזית בשר והיה העצם משלימו לכזית חייב, מפני שהוא מחובר. היה מלח משלימו לכזית, הרי זה ספק, לפיכך אינו לוקה. ועולה ואימוריה מצטרפין לכזית.

 

הלכה יא

העלה וחזר והעלה חייב על כל אבר ואבר. זרק הדם והעלה האיברים חייב שתים, שהרי חלק הכתוב בין מעלה לעושה, שהרי נאמר אשר יעלה עולה, ונאמר לעשות אותו. העלה אבר חסר פטור, שנאמר: לעשות אותו על השלם הוא חייב.

 

[השגת הראב"ד דין]: העלה אבר חסר

אמר אברהם: לא האיר דבריו שהרי שנינו המעלה כזית מעולה ומאמוריה בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתמרא שמעתא במקוטרי פנים שיחסרו בהקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר' יוסי דפטור.

 

הלכה יב

שנים ששחטו פטורים. שנים שאחזו באבר והעלוהו בחוץ חייבין, שנאמר: איש איש אשר יעלה עולה, אפילו איש ואיש שהעלו חייבין.

 

הלכה יג

הזורק מקצת מתנות בחוץ חייב. המקבל דם חטאת בכוס אחד נתן ממנו בחוץ וחזר ונתן בפנים, חייב על הניתן בחוץ, שהרי כולו ראוי ליקרב בפנים. ואם נתן ממנו בפנים וחזר ונתן בחוץ פטור מפני שהן שירים. אבל אם קבל בשני כוסות, בין שנתן שניהן בחוץ, או אחד בחוץ ואחד בפנים, או אחד בפנים ואחד בחוץ, הרי זה חייב.

 

[השגת הראב"ד דין]: הזורק מקצת וכו' עד או אחד בפנים

אמר אברהם: זה אינו כלום דאחד בפנים ואחד בחוץ בין למ"ד עושה את חברו דחוי בין למאן דאמר עושה אותו שירים שני לא חזי בפנים.

 

הלכה יד

הקומץ והלבונה של מנחה שהקריב אחד מהן בחוץ, או הקריב האחד בפנים והשני בחוץ חייב. וכן שני בזיכי לבונה של לחם הפנים שהקריב אחד מהן בחוץ, או אחד בפנים והשני בחוץ חייב.

 

הלכה טו

מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלם חוץ לעזרה חייב, מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים. שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

 

הלכה טז

השוחט קדשי גוים בחוץ חייב, וכן המעלה אותן בחוץ. והגוים מותרין להקריב עולות לשם בכל מקום, והוא שיקריבו בבמה שיבנו. ואסור לסייען ולעשות שליחותן, שהרי נאסר עלינו להקריב בחוץ. ומותר להורות להם וללמדם היאך יקריבו לשם האל ברוך הוא.

 

 

סליקו להו הלכות מעשה הקרבנות בס"ד.