לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות פסולי המוקדשין פרק א

הלכות פסולי המוקדשין פרק א

הלכה א

כל הפסולין לעבודה מותרין לשחוט קדשים לכתחלה ואפילו קדשי קדשים חוץ מן הטמא שאינו שוחט לכתחלה, ואע"פ שהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו ושחט בעזרה. גזירה שמא יגע בבשר.

 

הלכה ב

ואם עבר ושחט, הזבח כשר. ואן פר כהן גדול של יוה"כ, אע"פ שנאמר בו: ושחט אהרן, אם שחטו זר כשר. אף פרה אדומה ששחט הזר כשירה, שאין לך שחיטה פסולה בזר.

 

הלכה ג

השוחט את הקדשים ולא נתכוין לשחיטה אלא כמתעסק, הרי אלו פסולין עד שיתכוין לשחיטה.

 

הלכה ד

ולא ישחוט שני ראשים כאחד בקדשים, ואם שחט הרי אלו כשרים.

 

הלכה ה

אבל שנים שוחטין בהמה אחת בקדשים כחולין.

 

הלכה ו

הקטן אינו שוחט קדשים אף על פי שהגדול עומד על גביו, שהקדשים צריכין מחשבה וקטן אין לו מחשבה. אפילו היתה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, אינה מחשבה להקל אלא להחמיר. כיצד?

היתה עולה עומדת בדרום ומשכה הקטן והביאה לצפון ושחטה, שהרי ממעשיו ניכר שמחשבתו לשחיטת קדשים, הרי זו פסולה.

 

הלכה ז

קדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמם בדרום פסולין.

 

הלכה ח

היה עומד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט, שחיטתו כשירה.

 

הלכה ט

היה עומד בדרום והושיט ידו וקיבל הדם בצפון, קבלתו פסולה.

 

הלכה י

הכניס ראשו ורובו לצפון, הרי הוא כעומד בצפון.

 

הלכה יא

שחטה בצפון ופרכסה ויצאת לדרום, אפילו הוציאה לדרום כשירה. פרכסה ויצאת לדרום וחזרה לצפון ואח"כ קיבל דמה בצפון כשירה. וכן קדשים קלים שהיו בפנים ועמד חוץ לעזרה והכניס ידו לפנים ושחט, שחיטתו כשירה.

 

הלכה יב

הכניס ידו וקיבל, קבלתו פסולה אפילו הכניס ראשו ורובו. אפילו היה העובד כולו בפנים וציצתו בחוץ עבודתו פסולה, שנאמר: בבואכם אל אהל מועד עד שיבואו כולן.

 

הלכה יג

פרכסה הבהמה ויצאת לחוץ אחר קבלת דמה כשירה, שאפילו יצאו האימורין והבשר קודם זריקה בקדשים קלים, הזבח כשר כמו שיתבאר.

 

הלכה יד

היתה הבהמה כולה בפנים ורגליה בחוץ ושחטה, הזבח פסול, שנאמר: והביאום לה' עד שתהיה כולה בפנים.

 

הלכה טו

שחטה והיא כולה בפנים, ואח"כ הוציאה רגלה לחוץ, חותך הבשר עד שהוא מגיע לעצם ואחר כך מקבל הדם. ואם קיבל ואחר כך חתך, פסול מפני שמנונית הבשר שבחוץ. ובקדשים קלים, אין צריך לחתוך, אלא מחזיר רגלה לפנים ומקבל, שבשר קדשים [קלים] שיצא קודם זריקה כשר.

 

[השגת הראב"ד דין]: שחה והיא כולה וכו' עד מפני שמנונית

אמר אברהם: לא ידעתי זה מהו שהיוצא בקדשי קדשים בין לפני קבלה בין לאחר קבלה נפסל ולענין טומאה בפ' כיצד צולין בעיא ולא איפשיטא הילכך טמויי נמי מטמא ליה למה שבפנים דחבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו ורבינא דהוא בתרא הכי ס"ל במס' חולין פ' בהמה המקשה ושמעתא דזבחים דלא כרבינא היא ולא חייש לטומאה אלא לבליעת בשר מבשר ואנן כרבינא סבירא לן ואיכא משום טומאה מיהו איכא למימר הך שמעתא לאו לאכשורי בשרה לאכילה קאמר אלא לאכשורי זבחא לבעלים לכפרה קאמר וכן עיקר

 

[השגת הראב"ד דין]: ואח"כ חתך פסול מפני וכו'

אמר אברהם: אפילו אחר זריקה אע"פ שיצא חוץ לעזרה שהרי נאכל בכל ירושלים

 

 

הלכה טז

תלה הבהמה ושחטה באויר העזרה פסולה, שנאמר: על ירך המזבח עד שישחוט בארץ.

 

הלכה יז

היתה הבהמה בארץ ונתלה ושחט והוא תלוי באויר, בקדשי קדשים פסול, בקדשים קלים כשר.

 

הלכה יח

שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים, או ששחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון פסולין, שישנה לשחיטה מתחילתה ועד סוף.

 

הלכה יט

נתלה וקיבל הדם מצואר בהמה המונחת בקרקע פסול, שאין דרך שירות בכך.

 

הלכה כ

היה עומד בעזרה ותלה המזרק בידו וקיבל הדם באויר, או שהגביה הבהמה וקיבל הדם באויר כשר, שאויר המקום כמקום.

 

הלכה כא

נתן מזרק לתוך מזרק וקיבל כשר, מין במינו אינו חוצץ. הניח סיב בתוך המזרק וקיבל כשר. מפני שהסיב חלול והרי הדם יורד לתוך המזרק ואין כאן חציצה, אבל אם עשה כן בקמיצת המנחה וקמץ מתוך הסיב פסולה.

 

הלכה כב

קבלת הדם והולכתו למזבח וזריקתו, וכן הולכת איברים לכבש כל אחת מאלו אינה כשירה אלא בכהן הכשר לעבודה, כמו שביארנו בקמיצת המנחה ובמליקת העוף.

 

הלכה כג

והולכה שלא ברגל אינה הולכה, לפיכך כהן גדול שקיבל את הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח.

 

הלכה כד

קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו, קיבל בכלי חול נפסל הזבח. קיבל בכלי קודש ונתן לכלי חול, יחזיר לכלי קודש.

 

הלכה כה

נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר. אבל אם נשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואספו ונתנו לכלי השרת, נפסל הזבח.

 

הלכה כו

נשפך מקצת הדם מצואר בהמה על הארץ ולא אספו וקבל מקצתו מצואר בהמה, הרי זה כשר ובלבד שיהיה זה הדם שנתקבל דם הנפש, לא דם התמצית ולא דם העור.

 

הלכה כז

כל הזבחים שקיבל דמם אחד מן הפסולין לעבודה, או שהוליך את הדם למזבח, או שזרקו למזבח כהלכתו, נפסל הזבח. קיבל הכשר ונתן לפסול ולא הלך בו הפסול אלא עמד במקומו יחזיר לכשר, אבל דם שהוליכו הפסול לעבודה והחזירו לכשר והוליכו, או שהוליכו הכהן תחילה והחזירו ונתנו לפסול והוליכו, הואיל והוליכו הפסול בין בתחילה בין בסוף נפסל הזבח, שהרי אי אפשר לתקן דבר זה.

 

הלכה כח

קיבל הפסול, אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל ומוליך וזורק, שאין הפסולין לעבודה עושין הדם הנשאר שירים, חוץ מן הטמא, הואיל והוא ראוי לעבודה בקרבן הבא בטומאה, כמו שביארנו עושה שירים. כיצד?

קיבל הטמא, אף על פי שקיבל אחריו הכשר דם הנפש וזרקו, נפסל הזבח. שזה שקיבל הכשר באחרונה שירים הוא ואינו כלום.

 

[השגת הראב"ד דין]: עושה שירים כיצד

אמר אברהם: סבור אני שטעה בזה שהוא סבור כשאמרו כוס עושה חברו דחוי או שירים בקבלה בלבד אמרו אפילו בלא זריקה ואינו כן שאין השאר לא דחוי ולא שירים עד שיזרק מן האחר ואפילו קיבל הכשר תחלה וכ"ש פסול.

 

הלכה כט

בהמה שחסר מאיבריה כל שהוא אחר שחיטה קודם קבלת הדם נפסלה. אפילו צרם באזנה קודם קבלה, הרי זה לא יקבל, שנאמר: ולקח מדם הפר, שיהיה שלם כולו בשעת הקבלה, ואם קיבל מן החסרה וזרק, הרי זה פסול.

 

הלכה ל

אבל אם חסרה אחר קבלה קודם זריקה, אפילו אבד הבשר קודם זריקת הדם או נשרף, אם נשתייר כזית מן הבשר או כזית מן האימורין, זורק את הדם ואם לאו אינו זורק. ובעולה אפילו כחצי זית מן הבשר וחצי זית מן האימורין מפני שכולה לאשים.

 

הלכה לא

נשאר פחות מכזית לא יזרוק. ואם זרק לא הורצה. נפסל הבשר קודם זריקה, או שיצא חוץ לעזרה, לא יזרוק הדם, ואם זרק הורצה.

 

[השגת הראב"ד דין]: נפסל הבשר וכו' עד וזריקה מועלת ליוצא

אמר אברהם: לא ידעתי מהו זה בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה למה לא יאכל ואולי על יוצא חוץ למחיצתו קאמר אלא שדבריו מבולבלין

 

הלכה לב

בשר קדשים קלים שיצא חוץ לעזרה קודם זריקת דמים, אע"פ שנזרק הדם והבשר בחוץ, הזבח כשר, מפני שסוף הבשר לצאת. והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו.

 

הלכה לג

וכן אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים ונזרק הדם והם בחוץ, לא נפסל הזבח. ואם החזירן מקטירין אותן. ואף על פי שלא החזירן, חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא.

 

[השגת הראב"ד דין]: ואם החזירן מקטירין

אמר אברהם: זה אינו מחוור

 

הלכה לד

כל הזבחים של יחיד, בין שנטמא בשר והחלב קיים בין שנטמא חלב והבשר קיים, זורק את הדם. נטמאו שניהן לא יזרוק. ואם זרק הורצה, שהציץ מרצה על הטומאה. וכן אימורין או איברי עולה שנטמאו והקטירן, הציץ מרצה כמו שביארנו. וכל קרבנות הצבור, שנטמא הבשר והחלב כולו, הרי זה זורק את הדם.

 

הלכה לה

דם קדשים שיצא חוץ לעזרה נפסל הזבח, ואע"פ שחזר והכניסו וזרקו על המזבח, לא נרצה.

 

הלכה לו

וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל, שנאמר: בדם, על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים הוא הנחשב כמים ומקבל טומאה, אבל דם קדשים שאינו נשפך כמים, אינו מקבל טומאה.

 

הלכה לז

 

ודם ששקעה עליו חמה ולא נזרק, נפסל הזבח, ואם זרקו לא הורצה.