לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות פסולי המוקדשין פרק יד

הלכות פסולי המוקדשין פרק יד

הלכה א

אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד, אבל מחשבת בעל הקרבן אינה מועלת כלום. אפילו שמענו הבעלים שפגלו והיתה מחשבת העובד נכונה, הרי זה כשר.

 

הלכה ב

ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום ראוי לעבודה. ממי שהוא ראוי כיצד? אחד מן הפסולין לעבודה שקיבל הדם, או הוליך, או זרק, וחשב בשעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן, לא פסל במחשבתו, לפי שאינו ראוי לעבודה. ואותו הדם שקבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה. ואם נשאר דם הנפש, יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה. אבל אם חשב הפסול בשעת שחיטה, פסל במחשבתו, שהשחיטה כשירה בפסולין, כמו שביארנו. יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשירין כמו שיתבאר. לפיכך אם קבל הדם כהן זה שאינו ראוי לעבודה, או הוליכו, או זרקו, פסל הזבח כאילו עשאהו לשמו שהוא פסול. ואף על פי שיש דם הנפש וחזר הכשר וקבל וזרק, כבר נפסל הזבח. ולא מפני מחשבת שינוי השם פסל אותו, אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו.

 

הלכה ג

בדבר הראוי לעבודה כיצד?

מנחת העומר שקמצה שלא לשמה, הרי זו כמי שנעשית לשמה ושיריה נאכלין. מפני שהיא מן השעורים ואין השעורים דבר הראוי לשאר קרבנות. וכן המחשב במנחת קנאות והלבונה עליה קודם שילקט הלבונה, אין מחשבתו מועלת, שהרי אינה דבר הראוי לעבודה, וכן כל כיוצא בזה.

 

[השגת הראב"ד דין]: בדבר הראוי לעבודה וכו' עד מפני שהיא מן השעורים

אמר אברהם: לא מחוורא האי גירסא דא"כ מנחת קנאות מאי איריא שהלבונ' עליה תיפוק לי דקמח שעורים היא אלא נוסחא דווקנא לאפוקי מנחת העומר דחדש הוא ואין מביאין מנחות ובכורים קודם לשתי הלחם ואע"פ שקרב העומר והותר באכילה.

 

הלכה ד

במקום הראוי לעבודה כיצד?

מזבח שנפגם וחשב מחשבת זמן או מחשבת מקום, לא פסל הזבח במחשבה זו, שהרי אין המקום עתה ראוי לעבודה. קמץ את המנחה בחוץ וחשב בשעת קמיצה מחשבת זמן או מחשבת מקום, אין מחשבה זו כלום.

 

הלכה ה

אלו דברים שאינן ראויין לאכילה מן הקרבנות וראויין להקטרה: הדם והאימורין ובשר העולה והקומץ והלבונה מן המנחות הנקמצות.

 

הלכה ו

ואלו ראויין לאכילה ואינן ראויין להקטרה: הבשר הנאכל מכל הזבחים בין הנאכל לכהנים בין הנאכל לכל אדם, ושיירי המנחות, ושתי הלחם ולחם הפנים.

 

הלכה ז

ואלו דברים שאינן ראויין לא לאכילה ולא להקטרה: בשר חטאת הנשרפת, והעור של בהמה כולו חוץ מעור האליה שהוא [ראוי] לאכילה, אבל המוראה והוא הקרום הדק הדבק בעור ומבדיל בינו ובין הבשר אינו ראוי לאכילה. וכן העצמות והגידים והקרניים והטלפיים, והנוצה של עוף והצפרניים והחרטום שלו וראשי אגפיים וראש הזנב. אפילו מקומות הרכים מכל אלו הדבוקים בבשר שאילו יחתכו מן החי יבצבץ הדם ויצא, הואיל ואינן חשובין נקראים: דבר שאינו ראוי לאכילה לענין הקרבנות. וכן המרק והתבלין והשליל והשליא וביצת העוף והבשר שפולטתו הסכין בשעת הפשט וישאר מודבק בעור והוא הנקרא: אלל, כל אלו אינן חשובין לענין מחשבת הקרבנות והרי הן כדבר שאין ראוי לאכילה.

 

הלכה ח

ומחשבין על דבר העומד לאבוד או על דבר העומד לשריפה. המחשב באחת מאותן ארבע העבודות או בכולן: לאכול דבר שאין דרכו לאכילה, או להקטיר דבר שאין דרכו להקטרה, בין במחשבת המקום בין במחשבת הזמן, הזבח כשר. כיצד?

חשב לשתות מדם הזבח, או לאכול מאימוריו או מן הקומץ ומן הלבונה, בחוץ או למחר, או שחשב להקטיר מבשר הזבח או משיירי המנחה בחוץ או למחר, הרי הזבח כשר. וכן אם חשב לאכול או להקטיר מן העור ומן העצמות והגידין והמרק או האלל וכיוצא בהן, בין במחשבת זמן בין במחשבת מקום, הזבח כשר. וכן אם חשב לאכול מפרים ושעירים הנשרפין בחוץ או למחר, הרי הן כשרים. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ט

חשב שיאכלו הטמאים או הפסולין מדבר הראוי לאכילה, או שיקטירו הטמאים או הפסולין מדבר הראוי להקטרה חוץ לזמן אכילה והקטרה, הזבח פגול, כמו שביארנו. חוץ למקום אכילה והקטרה, הרי זה פסול ואינו פגול.

 

הלכה י

 

אין אכילה פחותה מכזית, ולא הקטרה פחותה מכזית, לפיכך המחשב לאכול מדבר הראוי לאכילה פחות מכזית, או שחשב להקטיר מדבר הראוי להקטרה פחות מכזית, בין במחשבת זמן בין במחשבת מקום, הזבח כשר. חשב לאכול כחצי זית בחוץ ולהקטיר כחצי זית בחוץ, או שחשב לאכול כחצי זית אחר זמן אכילה ולהקטיר כחצי זית אחר זמן הקטרה, הזבח כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין. ואם הוציאו בלשון אכילה ואמר: שיאכל כחצי זית ותאכל האש חצי זית, הרי אלו מצטרפין, לשון אכילה אחד הוא. חשב לאכול או להקטיר כחצי זית, וחזר וחשב על חצי זית אחר באותה המחשבה, הרי אלו מצטרפין. חשב לאכול כחצי זית ושתאכל בהמה או חיה כחצי זית, בין במחשבת מקום בין במחשבת זמן, הרי אלו מצטרפין, ששם אכילה אחד הוא. חשב על כזית שיאכלוהו שנים, הרי אלו מצטרפין. חשב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס, הרי זה מצטרף. חשב בשעת זביחה לאכול כחצי זית ובשעת זריקה לאכול כחצי זית, הרי אלו מצטרפין, בין במחשבת המקום בין במחשבת הזמן. וכן אם חשב על כזית בשעת קבלה ועל כזית בשעת הולכה, שארבע העבודות מצטרפות והרי הן כעבודה אחת. חשב להקטיר כחצי זית מן הקומץ וכחצי זית מן הלבונה, הרי אלו מצטרפין, שהלבונה עם הקומץ למנחה כאימורין לזבח. לפיכך אם חשב להקטיר כזית מן הלבונה חוץ לזמנו, הרי זה פגול, כמו שנתבאר. אחד המחשב לזרוק דם הזבח כולו בחוץ או למחר, או שחשב לזרוק מקצת דמו בחוץ או למחר, כיון שחשב על כדי הזייה מן הדם פסל.