לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות פסולי המוקדשין פרק ב

הלכות פסולי המוקדשין פרק ב

הלכה א

כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון אם נתן מתנה אחת בלבד כיפר, ואפילו בחטאת מתנה אחת היא העיקר ושאר הארבע מתנות למצוה, שנאמר: ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך, שפיכת הדם על המזבח היא העיקר.

 

הלכה ב

וכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, שנאמר: ודם זבחיך ישפך.

 

הלכה ג

כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי, אם חסר אחת מהן לא כיפר אלא כולן הן עיקר הכפרה, שהרי הכתוב הקפיד על מניינן, שנאמר: שבע פעמים.

 

הלכה ד

חטאת שנתן ממנו מתנה אחת ומתו הבעלים, ישלים ארבע מתנות לאחר המיתה.

 

הלכה ה

אבל אם נתן האחת ביום לא יתן השלש בלילה.

 

הלכה ו

ואם נתן אחת בפנים והשלימן בחוץ חייב, משום מעלה בחוץ.

 

הלכה ז

היה מזה ונקטעה ידו של מזה קודם שיגיע דם לאויר המזבח, לא עלתה לו הזייה.

 

הלכה ח

שינה מתן קרבנות בחטאת, בין בחטאת הנעשית בפנים בין בחטאת הנעשית בחוץ נפסל, אבל בשאר קדשים כשרין.

 

הלכה ט

נתן הדם מן הקרן ולפנים בין בחטאת בין בשאר קדשים, בין במזבח הפנימי בין במזבח החיצון פסול.

 

הלכה י

דם שמצותו ליתן אותו למעלה מחצי המזבח שנתנו למטה, או שמצותו ליתנו למטה ונתנו למעלה, או שמצותו ליתנו בפנים בהיכל ונתנו על מזבח החיצון, או הניתנין על מזבח החיצון שנתנן לפנים בהיכל, או שנתן דם הניתנין בחוץ על הכבש שלא כנגד היסוד, הרי בשר הזבח פסול, ואף על פי כן נתכפרו הבעלים בו, כיון שהגיע דם למזבח. אף על פי שהגיע שלא למקומו, הרי הוא כמו שהגיע למקומו לכפר. במה דברים אמורים?

כשהיה זה הזורק כשר לעבודה, אבל אם קבל הכשר ונתן לפסול ונתן הפסול את הניתנין למעלה למטה, ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים, או שנתן על הכבש שלא כנגד היסוד, לא נפסל בשר הזבח אם נשאר דם הנפש, אלא יחזור הכשר ויקבל שאר דם הנפש ויזרוק הדם במקומו.

 

הלכה יא

דמי קדשים שנתערבו בין דם בדם, בין כוסות בכוסות אם נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתנה אחת, יתן הכל מתנה אחת. וכן הניתנין מתן ארבע בניתנין מתן ארבע. יתן הכל מתן ארבע נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתן שתים שהן ארבע, יתן הכל מתנה אחת. נתערבו הניתנין למעלה בניתנין למטה, ישפך הכל לאמה והזבחים פסולין. אפילו נתערבו שירי החטאת עם דם העולה שמקום הכל למטה, ישפך הכל לאמה.

 

הלכה יב

ואם לא שאל אלא נתן מן התערובות למעלה ולמטה, הרי זה כשר. נתן למעלה ושאל, יתן למטה ואלו ואלו עלו לו.

 

הלכה יג

נתערבו הניתנין בפנים בניתנין בחוץ, ישפוך הכל לאמה. ואם לא שאל ולקח דם התערובת ונתן ממנו בפנים ובחוץ, בין שנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ, או בחוץ וחזר ונתן בפנים, הכל כשר. במה דברים אמורים?

בשאר דמים הניתנים בחוץ, חוץ מן החטאת. אבל דם חטאת הנעשית בחוץ שנתערב בדם חטאת הנעשית בפנים, אם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כשר. נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ פסולה, שדם חטאת שנכנס להיכל אפילו חטאת יחיד הנאכלת אסורה, שנאמר: וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' והוא שיבא דרך שער ההיכל, שנאמר: יובא דרך ביאה, אבל אם הכניסו בפשפש, או דרך חלון או גג אינו נפסל.

 

הלכה יד

פר העלם ושעיר ע"ז שדמם נכנס להיכל, אם הכניסו לקודש הקדשים נפסל, שבמקום זה פנימה של מקומן הוא. וכן פר ושעיר של יום הכפורים שדמם נכנס לקודש הקדשים, אם הכניס דמם לקודש הקדשים והזה ממנו והוציאו להיכל וחזר והכניסו לקודש הקדשים נפסל ואינו גומר ממנו הזיות שבקודש הקדשים, כיון שיצא יצא. וכן אם גמר הזיות שבקודש הקדשים והוציאן להיכל והזה מקצת הזיות, והוציאן חוץ להיכל וחזר והכניסן להיכל, אינו גומר הזיות שבהיכל, שכיון שיצא הדם חוץ למקומו נפסל.

 

[השגת הראב"ד דין]: פר העלם וכו' עד כיון שיצא יצא

אמר אברהם: אני איני סובר כפירושו כי הסוגיא שלו דומה דמשום יציאה הוא הפסול והענין אינו כן אלא משום ביאת פנים הילכך צריך לפרש הבעיא פר ושעיר של יוה"כ שהזה דמם על הבדים והוציאן להיכל כדינו וחזר והכניסן לפני ולפנים נפסלו מלהזות על הפרוכת או לא מי אמרינן מקומו היה ואינו נפסל בו או לא ואם תמצי לומר כיון דנפק נפק ושוב לא נקרא מקומו מפרוכת למזבח הזהב שהכל בהיכל מהו הא ודאי מקומו הוא או דילמא יציאה כתיבא ביה ויצא אל המזבח וכי הדר עייל ליה לבית הפרוכת ובא קרינן ביה.

 

הלכה טו

חטאת שקיבל דמה בשני כוסות ויצא אחד מהם לחוץ, הפנימי כשר ויזה ממנו. נכנס אחד מהם להיכל והזה ממנו שם אף החיצון פסול שנאמר: אשר יובא מדמה, אפילו מקצת דמה אם נכנס לכפר בקדש נפסלה.

 

הלכה טז

דם חטאת שהכניסו לכפר בו בפנים ולא כיפר אלא הוציאו ולא הזה ממנו בפנים כלום, אם הכניסו בשוגג הרי זה כשר ומזה ממנו בחוץ, שהרי לא כיפר בקדש, ואם הכניסו במזיד פסול.

 

הלכה יז

הכניס החטאת עצמה להיכל כשירה, שנאמר: אשר יובא מדמה ולא בשרה.

 

הלכה יח

חטאת העוף שפרכסה ונכנסה להיכל כשירה.

 

הלכה יט

הכניס דם חטאת העוף להיכל בצוארה, הרי זה ספק אם הצואר חשוב ככלי.

 

הלכה כ

נפשך דם חטאת העוף ואספו, הרי זה ספק: אם הכלי פוסל בדמה או אינו פוסל. לפיכך תשרף ככל חטאת העוף שהוא ספק.

 

הלכה כא

חטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, ונתן מתנה אחת מכל כוס וכוס שיירי ארבעתן נשפך על היסוד, שנאמר: ואת כל דמה ישפוך נתן ארבע המתנות מכוס אחד, שיירי אותו הכוס נשפך על היסוד ושאר הכוסות נשפכין לאמה.

 

הלכה כב

דם שנפל לתוך המים או לתוך דמי חולין, לא יזה ממנו ואם הזה פסול. נפל מים לתוך הדם שבמזרק, אם יש בו מראה דם כשר. נפל לתוכו יין או דם חולין אומדין אותו: אילו היו מים אם ראויין לבטל דם שבמזרק עד שלא יהיו מראיו מראה דם, הרי זה לא יזה ממנו. ואם אינם ראויין לבטל מראיו, יזה ממנו.

 

הלכה כג

דם הקדשים שנתערב בדם פסולי המזבח או בדם הקדשים שנפסלו בשחיטה, ישפך הכל לאמה. ואפילו קרבו כל הכוסות חוץ מאחד, ישפך לאמה וכל אותן הזבחים פסולים. נתערב בדם התמצית, ישפך לאמה. ואם לא שאל ונתן כשר.

 

הלכה כד

האימורין ואיברי העולות והקמצים והלבונה ומנחות הנשרפות אחר שנתקדשו בכלי שרת, אם זרק אחד מכל אלו על גבי האשים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל, הרי אלו כשרים.

 

הלכה כה

היין והמים שנסכן בין בקערה בין בהין בין בשאר כלי השרת כשרים. נסכן בכלי חול או בידו פסולין.

 

הלכה כו

 

איברים שסידרן וכן קומץ שסידרו וסידר העצים של מערכה למעלה מהם, או שסידרן מצדי העצים, הרי זה ספק: אם דרך הקטרה בכך או אין דרך הקטרה בכך. לפיכך לא יעשה כן לכתחלה, ואם עשה הורצה.