הלכות פסולי המוקדשין פרק ז
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות פסולי המוקדשין פרק ז

הלכות פסולי המוקדשין פרק ז

הלכה א

כל הפסולין לעבודה שמלקו מליקתן פסולה. ואף על פי שאותו העוף פסול, אינו כנבלת העוף הטהור לטומאה. וכן אם מלק בלילה, או ששחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, אינה כנבלה.

 

הלכה ב

מלק תורים שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנם, ושיבש גפה ושנסמית עינה ושנקטעה רגלה, הרי זו נבלה לכל דבר.

זה הכלל: כל שהיה פסולה בקדש, פסולה ואינה נבלה. לא היתה פסולה בקדש, הרי זו נבלה לכל דבר.

 

הלכה ג

לפיכך המולק ונמצאת טריפה, או שמלק בסכין או שמלק חולין בפנים וקדשים בחוץ, הרי זו נבלה לכל דבר, שאין המליקה מתרת ומטהרת אלא דבר שהוא כשר למזבח.

 

הלכה ד

אבל הנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והטומטום והאנדרוגינוס שנמלקו הרי אלו נבלה לכל דבר ומטמאין בגדים בבית הבליעה, שאין הקדושה חלה עליהן והרי אין פסולן בקדש.

 

הלכה ה

כבר ביארנו במעשה הקרבנות, שחטאת העוף נעשית למטה ועולת העוף למעלה. חטאת העוף שעשאה למעלה פסולה, בין שעשה הזייתה כמעשה חטאת, בין שעשאה כמעשה עולה, בין שעשאה לשם עולה, בין שעשאה לשם חטאת.

 

הלכה ו

וכן עולת העוף שעשאה למטה, אפילו מלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסולה, בין שמלקו כמליקת עולה, בין שעשאה כמעשה חטאת, בין שעשאה לשם חטאת, בין שעשאה לשם עולה.

 

הלכה ז

חטאת העוף שמלקה למטה כמליקת עולה לשם חטאת, או כמעשה חטאת לשם עולה, או כמעשה עולה לשם עולה, פסולה.

 

הלכה ח

וכן עולת העוף שעשאה למעלה כמעשה חטאת לשם עולה, או כמעשה חטאת לשם חטאת פסולה. כמעשה עולה לשם חטאת כשירה, ובלבד שלא עלתה לבעלים לשם חובה.

 

הלכה ט

כל אלו העופות שנפסלו מפני מקום עשייתן או מפני שינוי מעשיהן או שינוי שמם אינן כנבלת העוף לטומאה. וכן חטאת העוף או עולת העוף שנתפגלה או נטמאה או נעשית נותר, אינה מטמאה בבית הבליעה כנבלת העוף, שכל אלו פסולן בקדש.

 

הלכה י

חטאת העוף הבאה על הספק נעשית כמצותה ואינה נאכלת, אלא תשרף ככל פסולי המוקדשין. וכיצד תבא על הספק?

כגון שהיתה האשה ספק זבה או ספק יולדת וכל כיוצא בזה. ואין לנו חטאת בהמה על ספק, שאם נסתפק לו אם חטא אם לא חטא יביא אשם תלוי, כמו שיתבאר בהלכות שגגות.

 

הלכה יא

חטאת העוף הבאה על הספק ונודע שהיא חייבת בה ודאי, אם עד שלא נמלקה נודע לה, תעשה ודאית ותאכל ואם אחר שנמלקה נודע לה הרי זה גומר הזיית דמה ותמציתו ותשרף, כדי שלא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק תאכל, שהרי בתחלה על ספק באה.

 

הלכה יב

 

נודע לה שאינה חייבת בה מאחר שנמלקה, הרי זו תקבר.