לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות נדרים פרק יא

הלכות נדרים פרק יא

הלכה א

קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד וקטנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד שנשבעו או נדרו, בין נדרי איסר בין נדרי הקדש, בודקין אותן ושואלין אותן, אם יודעין לשם מי נדרו ולשם מי הקדישו ונשבעו נדריהן קיימים והקדשן הקדש, ואם לא ידעו אין בנדריהם ובדבריהם כלום. וצריכין בדיקה כל השנה כולה שהוא שנת י"ב לקטנה ושנת י"ג לקטן.

 

הלכה ב

כיצד?

הרי שנדרו או הקדישו בתחלת שנה זו ושאלו אותן ונמצאו יודעין ונתקיים נדרן, ונדרו נדר אחר אפילו בסוף שנה זו צריכין בדיקה ואחר כך יתקיים, ואין אומרין: הואיל ונמצאו יודעין בתחלת השנה אין צריכין בדיקה, אלא בודקין אותן את כל השנה הזו כולה.

 

הלכה ג

קודם הזמן הזה, אף על פי שאמרו: יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש. ואחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד, אע"פ שאמרו: אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו דבריהן קיימין והקדשן הקדש ונדריהן נדרים, ואף על פי שלא הביאו שתי שערות. וזו היא עונת נדרים האמורה בכל מקום.

 

הלכה ד

הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהן קיימין, אע"פ שלא הביאו סימנין ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר. ודבר זה מדברי תורה: שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו ונדרו נדר. אף על פי שנדריהן קיימין אם חללו נדרן או נשבעו והחליפו אינן לוקין עד שיגדילו ויביאו שתי שערות.

 

הלכה ה

הקדישו ובא הגדול ונהנה מן ההקדש שהקדישו – לוקה, משום שנדריהם נדרים מן התורה, כמו שבארנו.

 

הלכה ו

במה דברים אמורים שבת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין?

בשלא היתה ברשות האב או ברשות הבעל, אבל אם היתה ברשות האב, אפילו הגדילה והרי היא נערה אביה מפר כל נדריה וכל שבועות שתשבע ביום שמעו, שנאמר: כל נדריה ואסריה וגו' כי הניא אביה אותה וגו'.

 

הלכה ז

ועד מתי אביה מפר?

עד שתבגר. בגרה אינו מפר לה והרי כל נדריה ושבועותיה כנדר אלמנה וגרושה, שנאמר בהן: כל אשר אסרה על נפשה וגו'.

 

הלכה ח

ומאימתי מפר הבעל נדרי אשתו ושבועותיה?

משתכנס לחופה. והוא מפר לעולם עד שיגרשנה ויגיע הגט לידה. היתה מגורשת מספק לא יפר לה. נתן לה גט על תנאי, או לאחר זמן לא יפר בימים שבינתיים. וכן מי ששמעה שמת בעלה ונשאת, והרי בעלה קיים וכיוצא בה אין הבעל הראשון ולא האחרון מפירין נדריה. היתה מחייבי לאוין, ואין צריך לומר מחייבי עשה והפר נדריה הרי אלו מופרין.

 

הלכה ט

נערה מאורסה אין מפר נדריה אלא האב עם הבעל כאחד, ואם הפר האחד לבדו אינו מופר. הפר הבעל לבדו ועברה על נדרה קודם שיפר האב אינה לוקה.

 

הלכה י

מת הארוס חזרה לרשות אביה, וכל שתדור האב מפר כשהיה קודם שתתארס, מת האב אחר שנתארסה ונדרה אחר מותו אין הבעל מפר, שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שתכנס לחופה.

 

הלכה יא

נערה ארוסה שנדרה ושמע אביה ולא שמע ארוסה, ונתגרשה בו ביום ונתארסה לאחר בו ביום אפילו למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון, מפני שלא יצאתה לרשות עצמה שעה אחת, שעדיין היא ברשות האב מפני שהיא נערה.

 

הלכה יב

אבל האשה הנשואה שנדרה ולא הפר לה בעלה וגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר שהרי יצאתה לרשות עצמה אחר שנדרה. אע"פ שנדרה ברשותו והיא עתה ברשותו, הואיל ויצתה ברשות עצמה בינתיים נתקיימו נדריה.

 

הלכה יג

נערה מאורסה שנדרה ולא שמע אביה ולא בעלה ונתגרשה ונתארסה לאחרים, אפילו לאחר כמה ימים, כשישמע האב והבעל האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס הראשון, הואיל ולא שמע אותם הארוס הראשון.

 

הלכה יד

נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה לבדו והפר לה ומת הארוס קודם שישמע ונתארסה בו ביום אפילו למאה אביה וארוסה האחרון מפירין נדריה שנדרה בפני ארוס ראשון שמת קודם שישמע.

 

הלכה טו

שמע ארוס ראשון והפר ומת, ואחר כך שמע האב ונתארסה לאחר בו ביום אביה עם הארוס האחרון מפירין נדריה.

 

הלכה טז

שמע אביה ולא שמע הארוס ומת בו ביום הארוס, או ששמע גם הארוס והפר או ששתק ומת בו ביום נתרוקנה רשות לאב והאב יכול להפר. שמע הארוס וקיים ומת בו ביום, או ששמע ושתק ומת ביום שלאחריו אין האב יכול להפר.

 

הלכה יז

גירשה הארוס אחר ששמע הרי זה ספק אם הגירושין כשתיקה ויפר האב עם הבעל האחרון שיארס בו ביום או הגירושין כמו שקיים ארוס ראשון שכבר נתקיימו הנדרים.

 

הלכה יח

שמע האב והפר לה ומת האב ואח"כ שמע הבעל, אפילו שמע הבעל קודם שימות האב לא נתרוקנה רשות לבעל ואינו יכול להפר לעולם אחר מות האב, שאין הארוס מפר אלא בשותפות.

 

הלכה יט

שמע ארוס והפר לה ומת ואח"כ שמע האב, או ששמע האב והפר לה ומת הבעל קודם שישמע אין האב לבדו יכול להפר נדרים אלו שנראו לארוס ראשון אלא בשותפות ארוס האחרון אם נתארסה בו ביום, כמו שבארנו.

 

הלכה כ

נדרה והפר לה אביה לבדו ולא שמע הארוס עד שנכנסה לרשותו אינו יכול להפר, שאין הבעל מפר נדרי ארוסתו אחר שנשאת אלא קודם שתכנס לרשותו הוא שמפר בשותפות האב. לפיכך היה דרך תלמידי חכמים עד שלא תצא בתו מרשותו אומר לה: כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין.

 

הלכה כא

וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה: כל נדרים שנדרת משאירסתיך עד שלא תכנסי בתוך ביתי הרי הן מופרין, שהבעל מפר נדרי אשתו אף על פי שלא שמע אותם.

 

הלכה כב

הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל עדיין אביה ובעלה מפירין נדריה. מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל אין האב יכול להפר, שהרי יצאת מרשותו, ולא הבעל יכול להפר, שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שבארנו.

 

הלכה כג

שומרת יבם, אפילו עשה בה יבמה מאמר ואפילו יבם אחד ליבמה אחת אינו מפר נדרי יבמתו עד שיבא עליה.

 

הלכה כד

היתה יבמתו נערה מאורסה לאחיו ואביה קיים אין היבם ואביה מפירים נדריה כאחת, אלא האב לבדו הוא שמפר כל שתדור, ואפילו עשה בה היבם מאמר אינה כנערה מאורסה, שאין המאמר קונה ביבמה קנין גמור, כמו שבארנו.

 

הלכה כה

נערה שהשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין הרי זו כיתומה בחיי האב, ואין אביה מפר נדריה ואע"פ שעדיין היא נערה.

 

הלכה כו

 

נערה מאורסה שנדרה ולא שמעו נדריה אביה ובעלה עד שבגרה או עד שנעשית יתומה בחיי האב הרי נדריה קיימים ואין הבעל יכול להפר, שהרי יצאת מרשות אביה שהוא מפר עמו בשותפות ועדיין לא נכנסה לרשות הבעל.