לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות נזירות פרק ד

הלכות נזירות פרק ד

הלכה א

האומר: הריני נזיר הרי זה מגלח תגלחת טהרה יום אחד ושלשים ואם גלח ביום שלשים – יצא. אמר הריני נזיר שלשים יום אינו מגלח אלא ביום אחד ושלשים.

 

הלכה ב

מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה ביום אחד ושלשים, ואת השניה ביום אחד וששים. ואם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים, ואם גלח יום תשעה וחמשים – יצא, שיום שלשים עולה לו אף למנין נזירות שניה.

 

הלכה ג

האומר: הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן, והתחיל נזירות שלו, ואחר כך נולד לו בן משלים את שלו ואח"כ מונה את של בנו. אמר: הריני נזיר כשיהיה לי בן והריני נזיר כך וכך יום, והתחיל בנזירות שלו, ואחר כך נולד לו בן פוסק נזירות שלו ומונה את של בנו, ואח"כ חוזר ומשלים את שלו והרי שתיהן כנזירות אחת. לפיכך אם נטמא בתוך נזירות של בנו סותר הכל. נטמא אחר נזירות בנו כשהתחיל להשלים נזירותו אינו סותר אלא עד נזירות בנו. ובכמה ימים משלים את שלו?

אם נשאר מנזירותו כשנולד הבן שלשים או יותר מונה נזירות בנו ומשלים הימים שנשארו מנזירותו, ואם נשארו מנזירותו פחות משלשים מונה שלשים אחר נזירות בנו, שאין בין תגלחת לתגלחת פחות משלשים יום.

 

[השגת הראב”ד]: נטמא אחר נזירות בנו וכו' אינו סותר אלא עד נזירות בנו

אמר אברהם: אינו מחוור דל"פ ר"י ור"ל בשנטמא בימי בנו אם סותר אם לאו אלא אם יסתור את שלו בשביל טומאה שנטמא בימי בנו דר' יוחנן אמר סותר את הכל ורשב"ל אמר אינו סותר אבל טומאת נזירות שלו לנזירות שלו בין בתחלה בין בסוף לדברי הכל סותר את נזירותו.

 

הלכה ד

כיצד?

האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן, והריני נזיר מאה יום, והתחיל בנזירות שלו ונולד לו בן. אם נשאר מן המאה שנדר שלשים יום או יתר כשנולד הבן לא הפסיד כלום. שהרי פוסק נזירות שלו ומתחיל ומונה של בנו ומגלח ומביא קרבנותיו ומשלים השלשים או יתר שנשארו מנזירותו ומגלח לנזירותו, ואם נשאר מן המאה פחות משלשים סותר עד שבעים.

 

הלכה ה

כיצד?

נולד הבן ביום שמונים מונה של בנו ומשלים את של בנו ומגלח, ומתחיל למנות מאחר התגלחת שלשים יום. ונמצא מפסיד מקודם הולד עשרה ימים שהם מיום שבעים עד הולד. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ו

האומר: הריני נזיר לאחר עשרים יום, וחזר ואמר: הריני נזיר מעתה מאה יום מונה עשרים יום ופוסק, ומתחיל למנות שלשים שהיא הנזירות שנדר לאחר עשרים, ואחר השלשים מגלח תגלחת טהרה ומביא קרבנותיו וחוזר ומונה שמונים יום כדי להשלים המאה שנדר בסוף ומגלח ומביא קרבנותיו.

 

הלכה ז

אמר: הריני נזיר לאחר עשרים יום והריני נזיר מעתה מונה שלשים יום ומגלח תגלחת טהרה, וחוזר ומונה שלשים יום אחרים והיא הנזירות שנדר לאחר עשרים. שאם תאמר: מונה עשרים ופוסק מונה שלשים ומגלח, נשארו מנזירות שהתחיל בה עשרה יום בלבד -ואין בין תגלחת טהרה לתגלחת טהרה לעולם פחות משלשים יום.

 

הלכה ח

אמר: הריני נזיר לאחר עשרים יום, וחזר ואמר הריני נזיר עולם מעתה לא חלה עליו נזירות שנדר בראשונה.

 

הלכה ט

וכן אם אמר: הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום, וחזר ואמר: הריני נזיר מעתה אינו מגלח לנזירות זו שנדר באחרונה.

 

הלכה י

מי שאמר: הרי אני נזיר יום אחד לפני מיתתי הרי זה אסור לשתות יין ולהטמא ולגלח לעולם.

 

הלכה יא

האומר: הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו, אם בחול נדר הרי זה אסור לעולם, ואם בשבת או ביום טוב נדר אותה שבת או אותו יום טוב מותר, מכאן ואילך אסור לעולם. שהדבר ספק, אם יבא בשבת או ביום טוב או לא יבוא, והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו נזירות, שספק נזירות להקל מכאן ואילך חלה עליו נזירות, ושבת הבאה שהיא ספק אינה מפקעת נזירות שחלה עליו.

 

הלכה יב

נזיר ששלמו ימי נזירותו ולא גלח תגלחת טהרה הרי זה אסור לגלח ולשתות יין ולהטמא למתים כשהיה מקודם וכל דקדוקי נזירות עליו, ואם גלח או שתה יין או נטמא לוקה.

 

הלכה יג

מי שנדר בנזיר ודמה שאינו נדר והיה נוהג היתר בנדרו ושתה יין, ולאחר זמן שאל לחכם והורהו שהוא נדר ושהוא חייב בנזירות הרי זה מונה משעה שנדר. ומדברי סופרים שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר.

 

הלכה יד

כיצד?

הרי שנדר שלשים יום ונהג היתר בנדרו עשרה ימים ונהג איסור עשרים יום, ולאחר השלשים שאל לחכם ואסר לו הרי זה מונה עשרה ימים מיום ששאל כנגד העשרה שנהג בהן היתר. ואם שתה או גלח או נטמא בעשרת ימים האלו מכין אותו מכת מרדות.

 

הלכה טו

במה דברים אמורים?

בנזירות מועטת, אבל בנזירות מרובה דיו שינהוג שלשים יום בנזירות, אף על פי שעבר על נזירותו המרובה כל ימיו. ואם לא נהג איסור בעצמו אין נזקקין לו כלל.

 

[השגת הראב”ד]: אין נזקקין לו כלל

פי' אם בא לישאל על נדרו אין מתירין לו נדרו כלל.

 

הלכה טז

כל בית דין שנזקקין לזה וכיוצא בו ומודיעין לאלו שמזלזלין בנדרים שאין חייבין מן התורה, או שיורו להן להקל או שיפתחו להן פתח מנדין אותו בית דין ההדיוט.

 

הלכה יז

האשה שנדרה בנזירות ושלמו ימי הנזירות והביאה קרבנותיה ונשחטה אחת מן הבהמות ונזרק דמה ואחר כך שמע בעלה אע"פ שעדיין לא גלחה אינו יכול להפר, ואם קודם זריקה הרי זה יפר. במה דברים אמורים?

 

בתגלחת טהרה אבל בתגלחת טומאה יפר אף על פי שקרבו הקרבנות של תגלחת טומאה, מפני שהיא עדיין צריכה למנות נזירות אחרת.