לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות איסורי ביאה פרק יז

הלכות איסורי ביאה פרק יז

הלכה א

שלש נשים נאסרו על כל הכהנים: גרושה, זונה וחללה, ועל כהן גדול ארבע אלו השלש והאלמנה אחד כהן גדול משוח בשמן המשחה או המרובה בגדים ואחד כהן העובד ואחד כהן גדול שמנוהו ועבר, וכן כהן משוח מלחמה כולן מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה.

 

הלכה ב

כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים אלו בין גדול בין הדיוט ובעל – לוקה, ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה, שנאמר: לא יקחו עד שיקח ויבעול.

 

[השגת הראב"ד דין]: ובעל לוקה וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל אין השכל מודה בזה שהרי למדו כהן הדיוט מכהן גדול לחלול הזרע בג"ש זונה זונה הלכך כי הדדי נינהו באסורייהו וטעות הוא בידו והטעהו מה שראה בגמרא כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחד משום לא יקח ואחד משום לא יחלל והוא סבר דוקא כהן גדול ולא היא אלא משום דלא מיתני ליה בכהן הדיוט חלול דאשה בשלא גמר ביאתו קמיירי דליכא חילול זרע. עד כאן לשונו.

 

הלכה ג

אבל כהן גדול שבא על אלמנה לוקה אחת אע"פ שלא קידש, שנאמר: לא יחלל כיון שבעלה חללה ופסלה לכהונה. אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו. ולפיכך לוקה כהן גדול לבדו על בעילת אלמנה לבדה, אף על פי שאין שם קידושין שהרי חללה והוא מוזהר שלא יחלל כשרים לא אשה ולא זרעו.

 

הלכה ד

קידש כהן גדול אלמנה ובעלה לוקה שתים, אחת משום אלמנה לא יקח ואחת משום לא יחלל. ובין כהן גדול ובין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבע ולא בעל אינו לוקה.

 

הלכה ה

וכל מקום שהוא לוקה היא לוקה, וכל מקום שהוא אינו לוקה היא אינה לוקה, שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין זולתי בשפחה חרופה בלבד, כמו שביארנו.

 

הלכה ו

כל כהן הבא על הגויה בין גדול בין הדיוט לוקה משום זונה, שהרי אינה בת קידושין והוא אסור בבעילת זונה בין ישראלית בין גויה.

 

הלכה ז

החלוצה אסורה לכהן מדברי סופרים, מפני שהיא כגרושה ומכין אותו מכת מרדות מדבריהם. כהן שנשא ספק חלוצה אין מוציאין אותה מתחתיו והיא כשרה וולדה כשר, מפני שלא גזרו על ספק חלוצה אלא על חלוצה ודאית. וכן מי שהיתה ספק גרושה או ספק אלמנה או ספק זונה וספק חללה מכין אותו מכת מרדות ומוציא בגט.

 

הלכה ח

כלל גדול הוא בכל איסורים שבתורה: שאין איסור חל על איסור אלא א"כ היו שני איסורין באין כאחת, או שהיה האיסור האחד מוסיף דברים אחרים על אותו האיסור, או אם היה כולל דברים אחרים עם איסור זה.

 

הלכה ט

לפיכך אשה שהיתה אלמנה ונעשית גרושה ונעשית חללה ונעשית זונה ובא עליה כהן גדול אח"כ לוקה ארבע מלקיות על ביאה אחת, לפי שהאלמנה אסורה לכהן גדול ומותרת להדיוט.

 

הלכה י

חזרה להיות גרושה נוסף בה איסור ונאסרת לכהן הדיוט, לפיכך נוסף בה איסור אחר על איסור האלמנה ועדיין היא מותרת לאכול בתרומה. נעשית חללה נוסף בה איסור שהרי נאסרת בתרומה, ועדיין היא מותרת לישראל, נעשית זונה הואיל ויש שם זנות שאוסרה על ישראל אם זינתה אשתו ברצון, נוסף בה איסור אחר. והוא הדין לכהן הדיוט שבא על הגרושה שנעשית חללה ואחר כך זונה שהוא לוקה שלש על ביאה אחת. אבל אם נשתנה סדר זה אינו לוקה אלא אחת. .

 

הלכה יא

מי שנתאלמנה מאנשים הרבה או נתגרשה מאנשים הרבה אין לוקין עליה אלא אחת על כל ביאה. אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנישואין אסורה.

 

הלכה יב

כהן גדול שמת אחיו אע"פ שהוא מן האירוסין הרי זו לא ייבם אלא חולץ. נפלה לו יבמה והוא כהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול, אף על פי שעשה בה מאמר כשהוא כהן הדיוט הרי זו לא ייבם אחר שנתמנה. אבל אם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג הרי זו יכנוס אחר שנתמנה היתה מקודשת ספק קידושין ומת ארוסה הרי זו ספק אלמנה.

 

הלכה יג

מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה ומשתבגור תאסר עליו, והוא אשה בבתוליה יקח. אשה לא קטנה, בבתוליה ולא בוגרת. הא כיצד?

יצאת מכלל קטנות ולכלל בגרות לא באה זו נערה. ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת, שנאמר: אשה אחת ולא שתים.

 

[השגת הראב"ד דין]: ואינו נושא ב' נשים וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל לא מתחורא זאת הסברא שלא אמרו במס' יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא ב' בתים ואפשר שלא נאסר בב' נשים אלא ביו"כ שמא ימשוך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה אבל הדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש ערב י"כ אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות. עד כאן לשונו.

 

הלכה יד

כהן גדול לא ישא מוכת עץ אע"פ שלא נבעלה [נבעלה שלא כדרכה הרי זו כנבעלה כדרכה. נבעלה לבהמה הרי זו מותרת].

 

הלכה טו

כ"ג שנשא בעולה אינו לוקה אבל מוציא בגט. נשא בוגרת או מוכת עץ הרי זו יקיים. אירס בעולה ונתמנה כהן גדול הרי זו יכנוס אחר שנתמנה.

 

הלכה טז

אנס נערה בתולה או פיתה אותה, אפילו אנסה או פיתה אותה כשהוא כהן הדיוט ונתמנה כהן גדול קודם שיכנוס הרי זה לא יכנוס ואם כנס מוציא.

 

הלכה יז

אירס את הקטנה ובגרה תחתיו קודם נישואין הרי זו לא יכנוס, מפני שנשתנה גופה, ואם כנס לא יוציא.

 

הלכה יח

אחת גרושה מן האירוסין או מן הנישואין. אבל הממאנת אפילו גירשה בגט והחזירה ומיאנה בו הרי זו מותרת לכהן, כמו שביארנו בהלכות גירושין. וכל מי שאינה ראויה לחליצה אם נחלצה לא נפסלה לכהונה.

 

הלכה יט

יצא עליה קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו או נתן גט לאשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו אין מוציאין אותה מתחת בעלה ואם נשאת לכהן אחר תצא מן השני.

 

הלכה כ

יצא שמה בעיר שנתקדשה ונתגרשה מן הקידושין חוששין לה, כמו שביארנו בהלכות גירושין, אבל אם יצא עליה קול שהיא חלוצה אין חוששין לה.

 

[השגת הראב"ד דין]: יצא שמה בעיר שנתקדשה וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל איני יודע מהו אבל אין הפרש בקולות בין גרושה לחלוצה ולא בין שאר הקולות חוץ משם מזנה דתלינן בפריצותא ואינשי קרו לה מזנה משום פריצותא ושאר הקולות אם הוחזקו בבית דין שאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני עד שהגיעו קרוב לדברים ברורים חוששין להם עכ"ל

 

[השגת הראב"ד דין]: כמו שביארנו וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל והוא בהלכות גירושין לא כתב אלא כמו שהוא בגמרא שאם יצא קול שנתקדשה ונתגרשה מותרת לכל אדם קול ושוברו עמו ולא דברו שם על כהונה מ"מ אמת הוא שאם הוחזק קול בבית דין אסורה לכהן וכן כל קול שהוחזק בבית דין שלא יהא קול הברה חוששין לה ובלבד שלא תהא בתר אירוסין. עד כאן לשונו.

 

הלכה כא

 

יצא קול על הבתולה שהיא בעולה אין חוששין לה ותנשא לכהן גדול. יצא עליה קול שהיא שפחה אין חוששין לה ותנשא אפילו לכהן. יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעדי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט הרי זו מותרת לכהן, שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה.