לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות איסורי ביאה פרק יט

הלכות איסורי ביאה פרק יט

הלכה א

אי זו היא חללה?

זו שנולדה מאיסור כהונה. וכן אחת מן הנשים האסורות לכהונה שנבעלה לכהן – נתחללה, אבל הכהן עצמו שעבר העבירה לא נתחלל.

 

הלכה ב

ובין שנבעלה באונס או בשגגה, [בין כדרכה בין שלא כדרכה] משהערה בה נתחללה, והוא: שיהיה כהן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה, ותהיה זו האסורה לו בת שלש שנים ויום אחד ומעלה.

 

הלכה ג

כיצד?

כהן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הגרושה או על הזונה, וכהן גדול שבא עליהן או על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה הרי אלו נתחללו לעולם. ואם הוליד ממנה בן בין זה שחללה בין כהן אחר הולד חלל. אבל כהן שקידש אשה מאיסורי כהונה ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין לא נתחללה, ואם נשאת, אף על פי שלא נבעלה – נתחללה, שכל נשואה בחזקת בעולה היא אף ע"פ שנמצאת בתולה.

 

הלכה ד

כהן גדול שנשא בוגרת או מוכת עץ לא חיללה. וכן אם בעל בעולה בלא נישואין לא חיללה.

 

הלכה ה

כהן הבא על ערוה מן העריות חוץ מנדה, או על אחת מחייבי לאוין השוין בכל עשה אותה זונה, כמו שביארנו. חזר ובא עליה ביאה שנייה בין הוא בין כהן אחר נעשית חללה וזרעו ממנה חללים. לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר, לפי שאינה מאיסורי כהונה ונעשית זונה. חזר ובא עליה ביאה שנייה נתעברה וילדה היא חללה וולדה חלל, לפי שהוא מאיסורי כהונה.

 

הלכה ו

וכן כהן הבא על הגיורת והמשוחררת חללה וזרעו ממנה חללים. כהן הבא על הנדה הולד כשר ואינו חלל שאין איסור הנדה מיוחד בכהנים אלא שוה בכל.

 

הלכה ז

כהן שנשא גרושה מעוברת בין ממנו בין מאחר וילדה כשהיא חללה הולד כשר, שהרי לא בא מטיפת עבירה.

 

הלכה ח

כבר ביארנו, שהחלוצה אסורה לכהן מדבריהם. לפיכך כהן שבא על החלוצה הרי זו חללה וזרעה מכהן חללים והכל מדבריהן. אבל כהן שבא על אחת מהשניות היא כשירה וזרעו ממנה כשרים, שאיסור השניות איסור השוה בכל הוא ואינו מיוחד בכהנים.

 

הלכה ט

כהן שבא על ספק זונה, כגון ספק גיורת או משוחררת, או שבא על ספק גרושה, וכן כהן גדול שבא על ספק אלמנה הרי זו ספק חללה וולדה ספק חלל.

 

הלכה י

נמצאו החללים שלשה:

חלל מן התורה,

וחלל מדבריהם,

וספק חלל.

וכל ספק חלל נותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל: אינו אוכל בתרומה ולא מטמא למתים ונושא אשה הראויה לכהן. ואם אכל או נטמא או נשא גרושה מכין אותו מכת מרדות, והוא הדין בחלל של דבריהם, אבל חלל של תורה הודאי הרי הוא כזר ונושא גרושה ומטמא למתים, שנאמר: אמור אל הכהנים בני אהרן, אע"פ שהם בני אהרן עד שיהיו בכיהונם.

 

הלכה יא

כהן זכר שהוא אסור לישא זונה וחללה אסור בגיורת ומשוחררת שהיא כזונה, כמו שביארנו, אבל הכהנת מותרת להנשא לחלל ולגר ולמשוחרר. שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, שנאמר: בני אהרן ולא בנות אהרן. נמצא הגר מותר לישא ממזרת ולישא כהנת.

 

הלכה יב

גרים ומשוחררים שנשאו אלו מאלו והולידו בת אפילו לאחר כמה דורות הואיל ולא נתערב בהן זרע ישראל, הרי אותה הבת אסורה לכהן. ואם נשאת לא תצא, הואיל והורתה ולידתה בקדושה. אבל גר או משוחרר שנשא בת ישראל, או ישראל שנשא גיורת או משוחררת בתו כשרה לכהונה לכתחלה.

 

הלכה יג

גר עמוני שנשא בת ישראל, וכן מצרי שני שנשא בת ישראל, אף על פי שביאתם בעבירה והרי נשותיהן זונות, כמו שביארנו בנותיהם כשרות לכהונה לכתחלה.

 

הלכה יד

חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חללים וכן בן בן בנו ואפילו אחר אלף דור שבן החלל הזכר הוא חלל לעולם, ואם היתה בת אסורה היא לכהונה, שהרי היא חללה. אבל ישראל שנשא חללה הולד כשר, לפיכך אם היתה בת הרי זו תנשא לכהונה לכתחלה.

 

הלכה טו

כהנים ולוים וישראלים מותרין לבוא זה בזה, והולד הולך אחר הזכר (לויים וישראלים וחללים מותרים לבוא זה בזה והולד הולך אחר הזכר), שנאמר: ויתילדו על משפחותם לבית אבותם בית אביו היא משפחתו ואין בית אמו משפחתו.

 

הלכה טז

לויים וישראלים וחללים, גרים ועבדים משוחררים מותרים לבוא זה בזה. והגר והמשוחרר שנשא לויה או ישראלית או חללה הרי הבן ישראלי. וישראלי או לוי או חלל שנשאו גיורת או משוחררת הולד הולך אחר הזכר.

 

הלכה יז

כל משפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהן לכתחלה. ואע"פ כן אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר חוששין להן וראוי להתרחק מהן, שאלו סימני פסלות הם. וכן הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים חוששין לו, שמא ממזר הוא. ואם אמר להן שהם עבדים חוששין לו שמא עבד הוא, שכל הפוסל במומו פוסל. וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא. שסימני ישראל האומה הקדושה: ביישנין, רחמנים וגומלי חסדים. ובגבעונים הוא אומר: והגבעונים לא מבני ישראל המה, לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה.

 

הלכה יח

משפחה שקרא עליה ערער, והוא: שיעידו שנים שנתערב בהן ממזר או חלל או שיש בהן עבדות הרי זו ספק, ואם משפחת כהנים היא לא ישא ממנה אשה עד שיבדוק עליה ארבע אמהות שהן שמונה. אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואם אם אבי אמה. וכן הוא בודק על אם אביה, ואם אם אביה, ואם אבי אביה, ואם אם אבי אביה.

 

[השגת הראב"ד דין]: ואם משפחת כהנים וכו'

תימא דהוה ליה לכתוב כהן לא ישא אותה אבל בישראל לא גזרו שיהא צריך לבדוק כ"כ עד ד' אמהות וצ"ע לדבריו שאינו מצריך לכהנים בדיקה יותר מישראל לא ידעתי לפרש נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה דהא לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים. עד כאן לשונו.

 

הלכה יט

ואם היתה משפחה זו שקרא עליה ערער לוים או ישראלים מוסיף לבדוק להם זוג אחד, ונמצא בודק עשר אמהות, שהעירוב בלוים וישראלים יתר מן הכהנים.

 

הלכה כ

ולמה בודק בנשים בלבד?

מפני שהאנשים כל עת שיריבו זה עם זה יחרף את חבירו בפסול שיש בייחוסו, ואילו היה שם פסול היה נשמע, אבל הנשים אין מחרפות ביוחסין.

 

הלכה כא

ולמה יבדוק האיש כשירצה לישא ממשפחה זו שהורעה חזקתה ולא תבדוק אשה שתנשא להן?

מפני שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין.

 

הלכה כב

כל שקורין לו ממזר ושותק, או נתין ושותק, או חלל ושותק, או עבד ושותק חוששין לו ולמשפחתו ואין נושאין מהן אלא אם כן בודקין, כמו שביארנו.

  

[השגת הראב"ד דין]: כל שקורין לו ממזר וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל כל אלו שאמרו על שתיקתן שהם פסולים לא אמרו אלא בדורות הראשונים שהיו בית דין נזקקין לחרפות שאדם מחרף את חבירו כגון הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי ממזר סופג את הארבעים וזה ששתק ולא צווח לבית דין כבר הודה אבל עכשיו השותק על המריבה הרי הוא משובח אלא אם כן קורין לו שלא בשעת מריבה. עד כאן לשונו.

 

הלכה כג

 

משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה, ואם נשאת לא תצא, מפני שהן שתי ספיקות: שמא זו אלמנת אותו חלל שמא אינה אלמנתו, ואם נאמר שהיא אלמנתו, שמא חלל הוא שמא אינו חלל. אבל אם נתערב בה חלל ודאי כל אשה מהן אסורה לכהן עד שיבדוק, ואם נשאת – תצא. והוא הדין אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי, שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה איסור אחד הוא, כמו שביארנו.