לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות איסורי ביאה פרק כב

הלכות איסורי ביאה פרק כב

הלכה א

אסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה, חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול אסור להתייחד עמה, אלא היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים. ואם בא עליה ביאה ראשונה ואחר כך נטמאת מותר להתייחד עמה.

 

הלכה ב

לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה לפיכך אין אסור להתייחד עמהן. ואם נתרחק אפילו מייחוד זכור ובהמה הרי זה משובח. וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה, ואיסור ייחוד העריות מפי הקבלה.

 

הלכה ג

כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה, ואע"פ שאינה ערוה בכלל ייחוד עריות היא. ושמאי והלל גזרו על ייחוד גויים. נמצא כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין גויה מכין את שניהן מכת מרדות האיש והאשה ומכריזין עליהן. חוץ מאשת איש, שאף על פי שאסור להתייחד עמה, אם נתייחד אין לוקין, שלא להוציא לעז עליה שזינתה ונמצאו מוציאין לעז על הבנים שהן ממזרים.

 

הלכה ד

כל אשה שאסור להתייחד עמה, אם היתה אשתו עמו הרי זו מותרת להתייחד, מפני שאשתו משמרתו. אבל לא תתייחד ישראלית עם הכותי ואע"פ שאשתו עמו, שאין אשתו של כותי משמרתו ואין להן בושה.

 

הלכה ה

וכן אין מוסרין תינוק ישראל לגוי ללמדו ספר וללמדו אומנות, מפני שכולן חשודין על משכב זכור. ואין מעמידין בהמה בפונדקיות של גויים ואפילו זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות.

 

הלכה ו

ואין מוסרין בהמה חיה ועוף לרועה גוי אפילו זכרים לגויים ונקבות לגויה, מפני שכולן חשודין על הרבעת בהמה. וכבר ביארנו שהן אסורין בזכור ובבהמה ונאמר ולפני עור לא תתן מכשול.

 

הלכה ז

ומפני מה אין מוסרין בהמה נקבה לגויה?

מפני שכולן בחזקת נואפים וכשיבוא הנואף לשכב עם הגויה זו אפשר שלא ימצאנה וישכב עם הבהמה, או אפילו ימצאנה ישכב עם הבהמה.

 

הלכה ח

לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה, עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם. וכן לא יתייחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה. נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין לייחוד. היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים, או האנשים מבפנים והנשים מבחוץ ופירשה אשה אחת לבין האנשים, או איש לבין הנשים אסורין משום ייחוד. אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים אסור לו להתייחד עם הנשים. כיצד יעשה?

יתעסק עמהן ואשתו עמו, או יפנה למלאכה אחרת.

 

הלכה ט

מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות, או עם אשה וחמותה, או עם אשה ובת בעלה, או עם אשה ובת חמותה מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו. וכן מותר להתייחד עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה שאינה מזנה בפניה שהרי זו מגלה את סודה.

 

הלכה י

תינקות מבת שלש ולמטה ותינוק בן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן שלא גזרו אלא על ייחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה.

 

הלכה יא

אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים, ואם נתייחד אין מכין אותו מפני שהוא ספק. אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס ועם הטומטום.

 

הלכה יב

אשת איש שהיה בעלה בעיר אינה חוששת לייחוד, מפני שאימת בעלה עליה, ואם היה זה גס בה, כגון שגדלה עמו או שהיתה קרובתו לא יתייחד עמה ואף על פי שבעלה בעיר. וכן כל המתייחד עם אשה והיה הפתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד.

 

הלכה יג

מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים. וכן אשה לא תלמד קטנים, מפני אבותיהן שהן באין בגלל בניהם ונמצאו מתייחדים עמה. ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו.

 

הלכה יד

תיקנו חכמים שתהיינה הנשים מספרות זו עם זו בבית הכסא כדי שלא יכנס שם איש משום ייחוד.

 

הלכה טו

אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר להיות שומר חצר שיש שם נשים, אע"פ שהוא עומד בחוץ שאין אפוטרופוס לעריות. ואסור לאדם למנות אפוטרופוס על ביתו, שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה.

 

הלכה טז

אסור לתלמיד חכם לשכון בחצר שיש בה אלמנה, אף על פי שאינו מתייחד עמה, מפני החשד אלא א"כ היתה אשתו עמו. וכן אלמנה אסורה לגדל כלב, מפני החשד, ולא תקנה אשה עבדים זכרים אפילו קטנים מפני החשד.

 

[השגת הראב"ד דין]: אסור לת"ח לשכון וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל הפריז על מדותיו שלא אמרו חכמים אלא שלא יתאכסן עמה. עד כאן לשונו.

 

הלכה יז

אין דורשין בסתרי עריות בשלשה מפני שהאחד טרוד בשאלת הרב והשנים נושאין ונותנין זה עם זה ואין דעתם פנויה לשמוע. שדעתו של אדם קרובה אצל עריות, אם נסתפק לו דבר ששמע, מורה להקל לפיכך אין דורשין אלא לשנים, כדי שיהיה האחד השומע מפנה דעתו ויודע מה שישמע מן הרב.

 

הלכה יח

אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות והביאות האסורות. אמרו חכמים: בשעה שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומות ובכיה, שנאמר: בוכה למשפחותיו על עסקי משפחות.

 

הלכה יט

ואמרו חכמים: גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן. ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות וביאות אסורות. [ועוד] אמרו חכמים: רוב בגזל, מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע.

 

הלכה כ

לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן. ויזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי, הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן הייחוד.

 

הלכה כא

וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים, שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות. ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה יתירה. גדולה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה. שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה הוא אומר: אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.

 

 

סליקו להו הלכות איסורי ביאה בס"ד.