לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מאכלות אסורות פרק יב

הלכות מאכלות אסורות פרק יב

הלכה א

כיצד היא הנגיעה שאוסר בה הגויים היין?

הוא: שיגע ביין עצמו בין בידו בין בשאר איבריו שדרכן לנסך בהן וישכשך. אבל אם פשט ידו לחבית ותפסו את ידו קודם שיוציאה ולא ינידה ופתחו החבית מלמטה עד שיצא היין וירד למטה מידו לא נאסר היין. וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו, אע"פ שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין.

 

[השגת הראב"ד דין]: כיצד יהיה הנגיעה וכו' אבל אם פשט ידו לחבית ותפשו את ידו

אמר אברהם: זה המחבר לא בא לפרש אלא לסתום וכשפשט ידו לחבית ותפשו את ידו מי לא נגע ביין אלא כך אמרו תפשו את ידו שלא ישכשך שאינו אוסר בהנאה אלא אם כן ישכשך

 

[השגת הראב"ד דין]: אף על פי שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין

אמר אברהם: והוא שנתז מן היין.

 

הלכה ב

נטל כלי של יין והגביהו ויצק היין, אע"פ שלא שיכשך – נאסר, שהרי בא היין מכחו. הגביה ולא שיכשך ולא נגע מותר.

 

הלכה ג

גוי שהיה אוחז הכלי בקרקע וישראל יצק לתוכו יין היין מותר ואם נדנד הגוי הכלי נאסר היין.

 

הלכה ד

כלי סתום מותר לטלטלו הגויים ממקום למקום, ואף על פי שהיין מתנדנד שאין זה דרך הניסוך. העביר נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנוד בידו, בין שהיה הנוד מלא או חסר – מותר, ואע"פ שהיין מתנדנד. העביר כלי חרס פתוח מלא יין אסור שמא נגע בו, ואם היה חסר מותר אלא אם כן שכשכו.

 

הלכה ה

גוי שנגע ביין ולא נתכוון לזה הרי היין מותר בהנייה בלבד. כיצד?

כגון שנפל על נוד של יין, או שהושיט ידו לחבית על מנת שהיא שמן ונמצאת יין.

 

הלכה ו

בא היין מכחו של גויים בלא כוונה, הואיל ולא נגע ביין הרי זה מותר בשתייה. כיצד? כגון שהגביה כלי של יין ויצק לכלי אחר והוא מדמה שהוא שכר או שמן הרי זה מותר.

 

הלכה ז

נכנס הגוי לבית או לחנות לבקש יין ופשט ידו כשהוא מחפש ונגע ביין – אסור, שהרי ליין נתכוין ואין זה נוגע בלא כוונה.

 

[השגת הראב"ד דין]: נכנס הגויים לבית וכו'

אמר אברהם: זה המעשה של גויים שנכנס לחנות ואמר איכא חמרא לזבוני וכו' ושדא ידיה לכובא ושכשך ביה ואמר האי לאו חמרא הוא ואסרוהו בהנאה מפני השכשוך.

 

הלכה ח

חבית שנסדקה לארכה וקדם הגויים וחבקה כדי שלא יתפרדו החרסים הרי זה מותר בהנייה, אבל אם נסדקה לרחבה ותפס בסדק העליון כדי שלא יפול הרי זה מותר בשתייה, שהרי אין היין על כחו של גוי.

 

הלכה ט

גוי שנפל לבור של יין והעלוהו משם מת, או שמדד הבור שיש בו היין בקנה, או שהתיז את הזבוב והצרעה מעליו בקנה, או שהיה מטפח על פי החבית הרותחת כדי שתנוח הרתיחה, או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור הרי זה מותר בהנייה בלבד, ואם עלה הגויים חי היין אסור בהנייה.

 

[השגת הראב"ד דין]: או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור

אמר אברהם: זה שבוש שהרי אם זרקה בחמתו אפילו אזיל מיניה מותר בשתיה ואם זרקה ממש אפילו שלא בחמתו מותר בשתיה מיד.

 

הלכה י

חבית שהיה נקב בצדה ונשמט הפקק מן הנקב והניח הגוי אצבעו במקום הנקב כדי שלא יצא היין כל היין שמראש החבית עד הנקב אסור, ושתחת הנקב מותר בשתייה.

 

[השגת הראב"ד דין]: ושתחת הנקב וכו'

אמר אברהם: אין בעלי הוראה מודין לו שיהא מותר בשתייה לא יהא אלא מערב ותניא בתוספתא דדמאי קרא שם לשולי חבית לא ישתה מפיה לפיה לא ישתה משוליה מפני שהמשקים מעורבים.

 

הלכה יא

מינקת כפופה שעושין אותה ממתכת או מזכוכית וכיוצא בהם, שהניח ראשה לתוך היין שבחבית והראש האחר חוץ לחבית ומצץ היין והתחיל היין לירד כדרך שעושין תמיד, ובא הגויים והניח אצבעו על פי המינקת ומנע היין מלירד נאסר כל היין שבחבית. שהכל היה יוצא ונגרר לולי ידו, ונמצא הכל כבא מכחו.

 

הלכה יב

המערה יין לתוך כלי שיש בו יין גויים נאסר כל היין שבכלי העליון, שהרי העמוד הנצוק מחבר בין היין שבכלי העליון ובין היין שבכלי התחתון. לפיכך המודד לגויים לתוך כלי שבידו ינפץ נפיצה או יזרוק זריקה כדי שלא יהיה נצוק חבור ויאסור עליו מה שישאר בכלי העליון.

 

[השגת הראב"ד דין]: המערה יין לתוך כלי שיש בו יין גויים נאסר כל היין שבכלי

אמר אברהם: אני אומר בשתיה.

 

הלכה יג

משפך שמדד בו לגוי, אם יש בקצה המשפך עכבת יין לא ימדוד בו לישראל עד שידיחנו וינגב, ואם לא הדיח הרי זה אסור.

 

הלכה יד

כלי שיש לו כמין שני חוטמין יוצאין ממנו כמו הכלים שנוטלין בהם לידים שהיה מלא יין ביד ישראל והיה ישראל מוצץ ושותה מחוטם זה והגוי מוצץ ושותה מן החוטם השני הרי זה מותר, והוא: שיקדים הישראלי ויפסוק ועדיין הגוי שותה. שמשיפסוק הגויים יחזור היין שישאר בחוטם לכלי ויאסור כל מה שישאר בו, שהרי בא היין מכחו.

 

[השגת הראב"ד דין]: ויאסור כל מה שישאר בו שהרי בא היין מכחו

אמר אברהם: אני אומר והוא שהתחיל למשוך.

 

הלכה טו

גוי שמצץ היין מן החבית במינקת אסר כל היין שבה, שכשיפסק יחזור היין שעלה במינקת במציצתו ויפול לחבית ויאסור הכל.

 

הלכה טז

גוי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום והוא הולך אחריהן לשמרן, אפילו הפליגו ממנו כדי מיל הרי אלו מותרות, שאימתו עליהן ואומר: עתה יצא לפנינו ויראה אותנו. ואם אמר להם: לכו ואני אבוא אחריכם, אם נתעלמו מעיניו כדי שיפתחו פי הכד ויחזרו ויגיפו אותה ותיגב הרי היין כולו אסור בשתיה, אם פחות מכאן מותר.

 

הלכה יז

וכן המניח גוי בחנותו, אף על פי שהוא יוצא ונכנס כל היום כולו היין מותר ואם מודיעו שהוא מפליג ושהה כדי שיפתח ויגוף ותיגוב היין אסור בשתייה. וכן המניח יינו בקרון או בספינה עם הגויים ונכנס לעיר לעשות צרכיו היין מותר. ואם הודיען שהוא מפליג, ושהה כדי שיפתח ויגוף ותיגב היין אסור בשתייה. וכל הדברים האלו בחביות סתומות, אבל בפתוחות אפילו לא שהה, מאחר שהודיען שהוא מפליג היין אסור.

 

הלכה יח

ישראל שהיה אוכל עם הגויים והניח יין פתוח על השולחן ויין פתוח על הדולפקי ויצא שעל השולחן אסור, ושעל הדולפקי מותר. ואם אמר לו מזוג ושתה כל היין הפתוח שבבית אסור.

 

הלכה יט

היה שותה עם הגויים ושמע קול תפלה בבית הכנסת ויצא אף היין הפתוח מותר, שהנכרי אומר: עתה יזכור היין ויבוא במהרה וימצא אותי נוגע ביינו. ולפי זה אינו זז ממקומו, ואין נאסר אלא מה שלפניו בלבד.

 

הלכה כ

גויים וישראל שהיו דרין בחצר אחת ויצאו שניהם בבהלה לראות חתן או הספד, וחזר הגויים וסגר הפתח, ואחר כך בא ישראל הרי היין הפתוח שבבית ישראל בהיתרו. שלא סגר הגויים אלא על דעת שכבר נכנס הישראלי לביתו ולא נשאר אדם בחוץ וכמדומה לו שהוא קדמו.

 

הלכה כא

יין של ישראל ושל גוי בבית אחד והיו חביות פתוחות, ונכנס הגוי לבית ונעל הדלת בעדו נאסר כל היין. ואם יש חלון בדלת שמסתכל ממנו העומד אחורי הפתח ורואה כנגדו כל החביות שכנגד החלון מותרות ושמן הצדדין אסורות, שהרי מפחד מן הרואה אותו.

 

הלכה כב

וכן אם שאג ארי וכיוצא בו וברח הגוי ונחבא בין החביות הפתוחות היין מותר, שהוא אומר: שמא ישראל אחר נחבא כאן והוא רואה אותי כשאגע.

 

הלכה כג

אוצר של יין שהיו חביותיו פתוחות ויש לגוי חביות אחרות באותו הפונדק ונמצא הגוי עומד בין חביות ישראל הפתוחות. אם נבהל כשנמצא ונתפש עליו כגנב היין מותר בשתייה, שמפחדו ויראתו אין לו פנאי לנסך, ואם לא נתפש כגנב, אלא הרי הוא בוטח שם היין אסור. ותינוק הנמצא בין החביות בין כך ובין כך כל היין מותר.

 

[השגת הראב"ד דין]: ותינוק הנמצא בין החביות וכו'

אמר אברהם: זה כתב בשביל שראה ההיא רביתא דאשתכחא ביני דני והוה נקיטא אופיא בידה נדמה לו אף על פי שלא היתה נתפסת כגנב התירו את היין מפני שהיתה תינוקת ולא היא נתפסת כגנב היתה ואע"פ שהיתה אופיא בידה התירוהו.

 

הלכה כד

גדוד שנכנס למדינה דרך שלום כל החביות הפתוחות שבחנויות אסורות וסתומות מותרות. ובשעת מלחמה אם פשט הגדוד במדינה ועבר אלו ואלו מותרות, שאין פנאי לנסך.

 

הלכה כה

גוי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו מלוה על אותו היין הרי זה אסור, מפני שלבו גס בו שולח ידו ומנסך, ואם אין לו עליו מלוה היין מותר בשתיה.

 

הלכה כו

זונה גויה במסיבה של ישראל היין מותר, שאימתן עליה ולא תגע, אבל זונה ישראלית במסיבת גויים יינה שלפניה בכליה אסור, מפני שהן נוגעין בו שלא מדעתה.

 

הלכה כז

גויים הנמצא בבית הגת, אם יש שם לחלוחית יין כדי לבלול הכף עד שתבלול הכף לכף שניה צריך להדיח כל בית הגת וינגב ואם לאו מדיח בלבד וזו הרחקה יתירה.

 

הלכה כח

חבית שצפה בנהר, אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת בהנייה, כנגד עיר שרובה גויים אסורה.

 

הלכה כט

 

מקום שהיו רוב מוכרי היין בו ישראלים ונמצאו בו כלים גדולים מלאים יין והם כלים שדרך המוכרין לבדם לכנוס בהם היין הרי אלו מותרין בהנייה. חבית שפתחוה גנבים אם רוב גנבי העיר ישראל היין מותר בשתייה, ואם לאו אסור.