הלכות מאכלות אסורות פרק טז

הלכה א

כל השיעורים האלו שנתנו חכמים לדבר האסור שנתערב במינו המותר בשלא היה הדבר האסור מחמץ או מתבל, או דבר חשוב שהוא עומד כמות שהוא ולא נתערב ונדמע בדבר המותר, אבל אם היה מחמץ או מתבל, או דבר חשוב אוסר בכל שהוא.

הלכה ב

כיצד?

שאור של חיטין של תרומה שנפל לתוך עיסת חיטין של חולין ויש בו כדי לחמץ הרי העיסה כולה מדומע. וכן תבלין של תרומה שנפלו לקדרת חולין ויש בהן כדי לתבל והן ממין החולין הכל מדומע. ואף על פי שהשאור או התבלין אחד מאלף. וכן שאור של כלאי הכרם לתוך העיסה או תבלין של ערלה לתוך הקדרה הכל אסור בהנייה.

הלכה ג

דבר חשוב שהוא אוסר במינו בכל שהוא שבעה דברים, ואלו הן: אגוזי פרך, ורמוני בדן, וחביות סתומות, וחלפות תרדין, וקלחי כרוב, ודלעת יוונית, וככרות של בעל הבית.

הלכה ד

כיצד?

רמון אחד מרמוני בדן שהיה ערלה ונתערב בכמה אלפים רמונים הכל אסור בהנייה. וכן חבית סתומה של יין ערלה או של כלאי הכרם שנתערבה בכמה אלפים חביות סתומות הכל אסורים בהנייה. וכן שאר השבעה דברים.

הלכה ה

וכן חתיכה של נבלה או של בשר בהמה או חיה או עוף או דג הטמאין שנתערבה בכמה אלפים חתיכות הכל אסור עד שיגביה אותה חתיכה, ואחר כך ישער השאר בששים. שאם לא הגביהה הרי הדבר האסור עומד ולא נשתנה והחתיכה חשובה אצלו שהרי מתכבד בה לפני האורחין.

הלכה ו

והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה, שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה, כמו שיתבאר בהלכות שחיטה אוסרין בכל שהן עד שיגביה אותן. וכן גיד הנשה שנתבשל עם הגידין או עם הבשר בזמן שמכירו מגביהו והשאר מותר, שאין בגידים בנותן טעם, ואם אינו מכירו הכל אסור, מפני שהוא בריה בפני עצמו הרי הוא חשוב ואוסר בכל שהוא.

הלכה ז

וכן כל בעלי חיים חשובין הן ואינם בטלין. לפיכך שור הנסקל שנתערב באלף שוורים ועגלה ערופה באלף עגלות, או צפור מצורע השחוטה באלף צפרים, או פטר חמור באלף חמורים כולן אסורין בהנייה, אבל שאר הדברים, אע"פ שדרכן לימנות הרי אלו עולין בשיעורן.

[השגת הראב"ד דין]: או פטר חמור באלף חמורים כולן אסורין בהנייה

אמר אברהם: כיון דקי"ל כר' אליעזר וכר' שמעון בן גמליאל יוליך הנאה לים המלח והשאר מותר בהנאה שהרי הלך חשיבותו.

הלכה ח

כיצד?

אגודה של ירק מכלאי הכרם שנתערבה במאתים אגודות, או אתרוג של ערלה שנתערב במאתים אתרוגים הכל מותר וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ט

יראה לי: שכל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מן המקומות, כגון: אגוזי פרך ורמוני בדן בארץ ישראל באותן הזמנים, שהוא אוסר בכל שהוא לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן. ולא הוזכרו אלו אלא לפי שהן אוסרין כל שהן בכל מקום, והוא הדין לכל כיוצא בהן בשאר מקומות. ודבר ברור הוא שכל איסורין האלו מדבריהם.

הלכה י

נפל רמון אחד מן התערובת הזאת לשני רמונים אחרים מרמוני בדן, ונפל מן השלשה רמון אחד לרמונים אחרים הרי אלו האחרים מותרין, שהרי הרמון של תערובת הראשונה בטל ברוב. ואם נפל מן התערובת הראשונה רמון לאלף כולן אסורין. לא נאמר בטל ברוב אלא להתיר ספק ספיקן: שאם יפול מן התערובת השנייה למקום אחר אינו אוסר. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יא

נתפצעו אגוזים אלו שנאסרו כולן מפני אגוז ערלה שביניהן או נתפררו הרמונים ונתפתחו החביות ונתחתכו הדלועין ונתפרסו הככרות אחר שנאסרו הרי אלו יעלו באחד ומאתים, והוא הדין לחתיכת נבלה שנדוכה, בכל החתיכות ונעשה הכל כמות שהיא עולה בששים.

הלכה יב

ואסור לפצוע האגוזים ולפרר הרמונים ולפתוח החביות אחר שנאסרו כדי שיעלו באחד ומאתים שאין מבטלין איסור לכתחלה. ואם עשה כן קונסין אותו ואוסרין עליו, כמו שביארנו.

הלכה יג

שאור של כלאי הכרם ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ובשניהם כשיצטרפו יש בהם כדי לחמץ אותה עיסה אסורה לישראל ומותרת לכהנים. וכן תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך הקדרה ולא באחד מהן כדי לתבל, ובשניהם כדי לתבל אותה קדרה אסורה לישראל שהרי דבר האסור להם תבלה ומותרת לכהנים.

הלכה יד

תבלין שהם שנים או שלשה שמות ממין אחד או שלשה מינין משם אחד מצטרפין לתבל ולאסור וכן לחמץ. כיצד?

שאור של חטין ושאור של שעורים, הואיל ושם שאור אחד הוא אינן כמין ושאינו מינו, אלא הרי הן כמין אחד ומצטרף לשער בהן כדי לחמץ בעיסה של חיטין אם היה טעם שניהם טעם חיטין, או כדי לחמץ בעיסה של שעורין אם היה טעם שניהם טעם שעורים.

הלכה טו

שלשה שמות ממין אחד כיצד?

כגון כרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גנה, אף על פי שכל אחד מהן שם בפני עצמו, הואיל והם מין אחד מצטרפין לתבל.

[השגת הראב"ד דין]: אע"פ שכל אחד מהם וכו'

אמר אברהם: זה אינו כלום שהרי כל אלה שם אחד הוא שהרי חמירא דחיטי וחמירא דשערי וחלא דחמרא וחלא דשכרא חד שמא חשיב להו בעבודה זרה ועוד השמות הללו איסורין הן.

הלכה טז

עיסה מחומצת שנפל לתוכה שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם, וכן קדרה מתובלת שנפלו לתוכה תבלין של תרומה או של ערלה ושל כלאי הכרם, אם יש בשאור כדי לחמץ אילו היתה העיסה מצה, ובתבלין כדי לתבל הקדרה אילו היתה תפילה הרי הכל אסור,, ואם אין בהם כדי לתבל ולחמץ יעלו בשיעורן: תרומה באחד ומאה וערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים.

הלכה יז

התרומה מעלה את הערלה ואת כלאי הכרם. כיצד?

סאה תרומה שנפלה לתשעה ותשעים חולין, ואח"כ נפל לכל חצי סאה של ערלה או של כלאי הכרם אין כאן איסור ערלה ולא איסור כלאי הכרם, שהרי עלה באחד ומאתים ואע"פשמקצת המאתים תרומה.

הלכה יח

וכן הערלה וכלאי הכרם מעלין את התרומה. כיצד?

מאה סאה של ערלה או של כלאי הכרם שנפלו לתוך עשרים אלף של חולין, נעשת כל התערובת עשרים אלף ומאה. ואח"כ נפל לכל מאה סאה סאה של תרומה הרי הכל מותר ותעלה התרומה באחד ומאה, ואף על פי שמקצת המאה המעלין אותה ערלה או כלאי הכרם.

הלכה יט

וכן הערלה מעלה את כלאי הכרם, וכלאי הכרם את הערלה, וכלאי הכרם את כלאי הכרם, והערלה את הערלה. כיצד?

מאתים סאה של ערלה או של כלאי הכרם שנפלו לארבעים אלף חולין, ואחר כך נפל לכל מאתים סאה וסאה של ערלה או של כלאי הכרם הכל מותר, שכיון שבטל האיסור שנפל תחלה נעשה הכל כחולין המותרין.

[השגת הראב"ד דין]: שכיון שבטל האיסור שנפל תחלה נעשה הכל כחולין המותרין

אמר אברהם: כמה אוהב זה המחבר חשבונות גדולות עד שהניח חשבון המשנה שלשה קבין ערלה שנפלו למאה סאה של חולין ואחר כך נפלו שם סאה ועוד של תרומה הרי הערלה מעלה את התרומה פי' שאותו ועוד אחד באותן שלשה קבין של ערלה שנפלו שם והם עצמם מבטלין אותן.

הלכה כ

בגד שצבעו בקליפי ערלה ישרף, נתערב באחרים יעלה באחד ומאתים. וכן תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ופת שאפאה בקליפי ערלה או בכלאי הכרם ישרף התבשיל והפת, שהרי הנייתו ניכרת בהן. נתערבו באחרים יעלו באחד ומאתים.

הלכה כא

וכן בגד שארג בו מלא הסיט שצבעו בערלה ואין ידוע אי זה הוא יעלה באחד ומאתים. נתערבו סמני ערלה בסמני היתר יעלו באחד ומאתים. מֵי צבע במֵי צבע יבטל ברוב.

הלכה כב

תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי הכרם בין חדש בין ישן – יוצן, ואח"כ יחם אותו בעצי היתר. ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת בין תבשיל הרי זה אסור בהנייה, יש שבח עצי איסור בפת או בתבשיל. גרף את כל האש ואחר כך בישל או אפה בחומו של תנור הרי זה מותר שהרי עצי איסור הלכו להן.

הלכה כג

קערות וכוסות וקדרות וצלוחיות שבישלן היוצר בקליפי ערלה הרי אלו אסורין בהנאה, שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותן חדש.

הלכה כד

פת שבישלה על גבי גחלים של עצי ערלה – מותרת, כיון שנעשו גחלים הלך איסורן, אע"פ שהן בוערות. קדרה שבישל אותה בקליפי ערלה או בכלאי הכרם ובעצי היתר הרי התבשיל אסור, ואף על פי שזה וזה גורם. שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי ההיתר, ונמצא מקצת הבשול בעצי היתר ומקצתו באיסור.

הלכה כה

נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות, וכן ערוגה של כלאי הכרם בערוגות הרי זה לוקט לכתחלה מן הכל. ואם היתה נטיעה במאתים נטיעות וערוגה במאתים ערוגות הרי כל הנלקט מותר, ואם היו בפחות מזה כל הנלקט אסור. ולמה התירו לו ללקוט לכתחלה, והיה מן הדין שאוסרין לו הכל עד שיטרח ויוציא הנטיעה והערוגה האסורה?

שהדבר חזקה שאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת, ואילו היה יודעה היה מוציאה.

הלכה כו

המעמיד גבינה בשרף פני ערלה, או בקיבת תקרובת עבודה זרה או בחומץ יין של עבודה זרה הרי זו אסורה בהנייה. אף על פי שהוא מין בשאינו מינו, ואע"פ שהוא כל שהוא שהרי הדבר האסור הוא הניכר והוא שעשה אותה גבינה.

הלכה כז

הערלה וכלאי הכרם דין הפירות שלהן שישרפו, והמשקין שלהן יקברו מפני שאי אפשר לשרוף המשקין.

הלכה כח

יין שנתנסך לעבודה זרה שנתערב עם היין הכל אסור בהנייה בכל שהוא, כמו שאמרנו. במה דברים אמורים?

בשהורק היין המותר על טיפה של יין נסך, אבל אם עירה יין נסך מצלצול קטן לתוך הבור של יין אפילו עירה כל היום כולו ראשון ראשון בטל. עירה מן החבית בין שעירה מן המותר לאסור או מן האסור למותר הכל אסור מפני שהעמוד היורד מפי החבית גדול.

[השגת הראב"ד דין]: אבל אם עירה יין נסך מצלצול קטן לתוך וכו'

אמר אברהם: הא דלא כהלכתא ממתניתא דאגרדמין.

הלכה כט

נתערב סתם יינם ביין הרי זה אסור בכל שהוא בשתייה וימכר כולו לגוי, ולוקח דמי היין האסור שבו ומשליכו לים המלח ויהנה בשאר המעות. וכן אם נתערבה חבית של יין נסך בין החביות הכל אסורין בשתייה ומותרין בהנייה, ויוליך דמי אותה חבית לים המלח כשימכור הכל לגוי. וכן בחבית של סתם יינם.

הלכה ל

מים שנתערבו ביין או יין במים בנותן טעם מפני שהן מין בשאינו מינו. במה דברים אמורים?

בשנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור, אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר ראשון ראשון בטל, והוא: שיורק מצלצול קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט. והיאך יהיו המים אסורים?

כגון שהיו נעבדין או תקרובת עבודה זרה.

הלכה לא

בור של יין שנפל לתוכו קיתון של מים תחלה, ואח"כ נפל לתוכו יין נסך רואים את יין ההיתר כאילו אינו והמים שנפלו משערין בהן עם יין נסך אם ראויין לבטל טעם אותו יין נסך הרי המים רבין עליו ומבטלין אותו ויהיה הכל מותר.

הלכה לב

יין נסך שנפל על הענבים ידיחם והן מותרות באכילה. ואם היו מבוקעות בין שהיה היין ישן בין שהיה חדש, אם נותן טעם בענבים הרי אלו אסורות בהנייה, ואם לאו הרי אלו מותרות באכילה.

הלכה לג

נפל על גבי תאנים הרי אלו מותרות, מפני שהיין פוגם בטעם התאנים.

הלכה לד

יין נסך שנפל על החטים הרי אלו אסורות באכילה ומותרות בהנייה. ולא ימכרם לגויים שמא יחזור וימכרם לישראל, אלא כיצד עושה?

טוחן אותן ועושה מהן פת ומוכרה לגויים שלא בפני ישראל כדי שלא יקחו אותה ישראל מן הגויים, שהרי פת גויים אסורה, כמו שיתבאר ולמה אין בודקין את החטים בנותן טעם? מפני שהן שואבות והיין נבלע בהן.

[השגת הראב"ד דין]: ולמה אין בודקין החטים וכו'

אמר אברהם: משום דאית בהו ציריא כמבוקעות דמיין.

הלכה לה

יין נסך שהחמיץ ונפל לתוך חומץ שכר אוסר בכל שהוא, מפני שהוא במינו ששניהן חומץ הן. ויין שנתערב עם החומץ בין שנפל חומץ ליין בין שנפל יין לחומץ משערין אותו בנותן טעם.