לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שחיטה פרק יב

הלכות שחיטה פרק יב

הלכה א

השוחט אותו ואת בנו ביום אחד הבשר מותר באכילה והשוחט לוקה, שנאמר: אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ואינו לוקה אלא על שחיטת האחרון. לפיכך אם שחט אחד משניהן ובא חבירו ושחט את השני חבירו לוקה.

 

הלכה ב

איסור אותו ואת בנו נוהג בכל זמן ובכל מקום בחולין ובמוקדשין, בין קדשים הנאכלין בין קדשים שאינן נאכלין. לפיכך הראשון ששחט בעזרה והשני בחוץ, או הראשון בחוץ והשני בעזרה, בין שהיו שניהן חולין או שניהן קדשים, בין שהיה אחד מהן חולין ואחד קדשים זה ששחט אחרון לוקה משום אותו ואת בנו.

 

הלכה ג

אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בשחיטה בלבד, שנאמר: לא תשחטו בשחיטת שניהן הוא האיסור, אבל אם נחר הראשון או נתנבל בידו מותר לשחוט. וכן אם שחט הראשון ונחר השני או נתנבל בידו פטור.

 

הלכה ד

חרש שוטה וקטן ששחטו בינם לבין עצמן את הראשון מותר לשחוט שני אחריהם, לפי שאין שחיטתן שחיטה (כלל).

 

הלכה ה

השוחט את הראשון והרי הוא ספק נבלה אסור לשחוט השני, ואם שחטו אינו לוקה.

 

הלכה ו

שחיטה שאינה ראויה לאכילה שמה שחיטה. לפיכך הראשון ששחט חולין בעזרה או טריפה או שור הנסקל ועגלה ערופה ופרה אדומה או ששחט לעבודה זרה ובא האחרון ושחט את השני – לוקה. וכן אם שחט הראשון את האחד ובא האחרון ושחט את השני והרי הוא חולין בעזרה או שור הנסקל או עגלה ערופה ופרה אדומה הרי זה לוקה.

 

הלכה ז

שחטו לעבודה זרה פטור משום אותו ואת בנו, שהרי נתחייב בנפשו. ואם התרו בו משום אותו ואת בנו ולא התרו בו משום עבודה זרה לוקה.

 

הלכה ח

אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, שנאמר: ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ונוהג בכלאים. כיצד?

צבי שבא על העז ושחט העז ואת בנה – לוקה. אבל העז שבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה, ואם שחט אינו לוקה. פרה ובנה אסרה תורה, לא צביה ובנה.

 

הלכה ט

היתה בת הצביה הזאת נקבה וילדה בן ושחט את הנקבה בת הצביה ואת בנה – לוקה. וכן כלאים הבא ממין כבש וממין עז בין מכבש עם העז בין מעז עם הכבשה לוקה משום אותו ואת בנו.

 

הלכה י

מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא. ואם יצא העובר חי אחר שחיטה והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד, ואם שחט אינו לוקה.

 

הלכה יא

איסור אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי. ואם נודע ודאי שזה הוא אביו אין שוחטין שניהן ביום אחד, ואם שחט אינו לוקה, שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג.

 

הלכה יב

השוחט את הפרה ואחר כך שחט שני בניה לוקה שתי מלקיות. שחט את בניה ואחר כך שחט היא לוקה אחת. שחטה ואת בתה ואת בן בתה לוקה שתים. שחטה ואת בן בתה ואח"כ שחט את הבת לוקה אחת בין הוא בין אחר.

 

הלכה יג

שנים שלקחו שתי בהמות זה האם וזה הבת ובאו לדין זה שלקח ראשון ישחוט ראשון והשני ימתין למחר. ואם קדם השני ושחט זכה וימתין הראשון עד למחר.

 

הלכה יד

בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו ולומר לו: כבר מכרתי אמה או בתה לאחר לשחוט, כדי שימתין זה האחרון ולא ישחוט עד למחר, ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה.

 

הלכה טו

במה דברים אמורים?

כשראה זה שלקח באחרונה נחפז לקנות והיה בסוף היום שחזקתו שהוא שוחט עתה, אבל אם היה ריוח ביום אינו צריך להודיעו, שמא לא ישחוט אלא למחר.

 

[השגת הראב"ד דין]: אבל אם היה ריוח ביום אינו צריך להודיעו

אמר אברהם: מעולם לא הפליג בריוח אותו היום אלא בערב הערב יש מי שמקדים שני ימים ושוחט ובא רבי יהודה לומר אף על פי שיש מקדימין אינו צריך להודיעו וכן מוכח בתוספתא.

 

הלכה טז

והמוכר את האם לחתן והבת לכלה צריך להודיען, שודאי ביום אחד שוחטין וכל כל כיוצא בזה.

 

הלכה יז

יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. כיצד?

 

הרי ששחט ראשון בתחלת ליל רביעי, לא ישחוט השני עד תחלת ליל חמישי. וכן אם שחט הראשון בסוף יום רביעי קודם בין השמשות, שוחט השני בתחלת ליל חמישי. שחט ראשון בין השמשות של ליל חמישי, לא ישחוט השני עד ליל ששי, ואם שחט ביום חמישי אינו לוקה.