לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שחיטה פרק יג

הלכות שחיטה פרק יג

הלכה א

הלוקח אם על הבנים ושחטה הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם, שנאמר: לא תקח האם על הבנים. וכן אם מתה קודם שישלחנה – לוקה, ואם שלחה אחר שלקחה פטור.

 

הלכה ב

וכן כל מצות לא תעשה שניתקה לעשה חייב לקיים עשה שבה, ואם לא קיימו לוקה.

 

הלכה ג

בא אחד וחטף האם מידו ושלחה, או שברחה מתחת ידו שלא מדעתו – לוקה, שנאמר: שלח תשלח עד שישלח מעצמו, והרי לא קיים עשה שבה.

 

הלכה ד

נטל אם על הבנים וקצץ אגפיה כדי שלא תעוף ושלחה מכין אותו מכת מרדות, ומשהה אותה אצלו עד שיגדלו כנפיה ומשלחה. ואם מתה קודם לזה או ברחה ואבדה – לוקה, שהרי לא קיים עשה שבה.

 

הלכה ה

וכיצד משלח האם?

אוחז בכנפיה ומפריחה. שלחה וחזרה ושלחה וחזרה אפילו ארבע וחמש פעמים חייב לשלח, שנאמר: שלח תשלח.

 

הלכה ו

האומר: הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב לשלח את האם, שנאמר: שלח תשלח את האם.

 

הלכה ז

לקח את הבנים והחזירן לקן ואח"כ חזרה האם עליהן פטור מלשלח. שלח את האם וחזר וצד אותה הרי זה מותר. לא אסרה תורה אלא לצוד אותה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת עליהן שלא ילקחו, שנאמר: והאם רובצת על האפרוחים, אבל אם הוציאה מתחת ידו וחזר וצד אותה מותר.

 

הלכה ח

שלוח האם אינו נוהג אלא בעוף טהור שאינו מזומן כגון: יוני שובך ועלייה ועופות שקננו בפרדס, שנאמר: כי יקרא אבל המזומן, כגון: אווזין ותרנגולין ויונים שקננו בבית אינו חייב לשלח.

 

הלכה ט

היו האפרוחין מפריחין שאינן צריכין לאמן או ביצים מוזרות אינו חייב לשלח. היו אפרוחין טרפות הרי אלו כביצים מוזרות ופטור מלשלח.

 

הלכה י

זכר שמצאו רובץ על הקן פטור מלשלח, עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור, או עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח.

 

הלכה יא

היתה רובצת על ביצים שאינן מינה והן טהורין הרי זה משלח, ואם לא שלח אינו לוקה. היתה האם טרפה חייב לשלחה.

 

הלכה יב

שחט מקצת סימנין בתוך הקן קודם שיקחנה חייב לשלח, ואם לא שלח אינו לוקה.

 

הלכה יג

היתה מעופפת אם כנפיה נוגעות בקן חייב לשלח, ואם לאו פטור מלשלח. היתה מטלית או כנפים חוצצות בין כנפיה ובין הקן הרי זה משלח, ואם לא שלח אינו לוקה.

 

הלכה יד

היו שני סדרי ביצים וכנפיה נוגעות בסדר העליון, או שהיתה רובצת על ביצים מוזרות ותחתיהן ביצים יפות, או שהיתה אם על גבי אם, או שהיה הזכר על הקן והאם על הזכר הרי זה לא יקח, ואם לקח ישלח, ואם לא שלח אינו לוקה.

 

הלכה טו

היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים ואינה נוגעת בהן פטור מלשלח. וכן אם היתה בצד הקן וכנפיה נוגעות בקן מצדו פטור מלשלח.

 

הלכה טז

היתה על שני בדי אילן והקן ביניהן – רואין: כל שאילו ינטלו הבדין תפול על הקן חייב לשלח.

 

הלכה יז

היתה רובצת על אפרוח אחד או על ביצה אחת חייב לשלח. המוצא קן על פני המים או על גבי בעלי חיים חייב לשלח. לא נאמר אפרוחים או ביצים ולא נאמר בכל עץ או על הארץ אלא שדיבר הכתוב בהווה.

 

הלכה יח

אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהן, לפיכך אפילו היתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בעלייתו ושובכו אינן מזומנין, ולא קנה לו חצרו, כשם שאינו יכול לזכות בהן לאחרים, כך לא תזכה לו חצרו בהן ולפיכך חייב לשלח.

 

הלכה יט

אסור ליטול אם על הבנים, ואפילו לטהר בהן את המצורע שהיא מצוה ואם לקח חייב לשלח, ואם לא שלח – לוקה. שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה, (ועשה) ולא עשה דוחה עשה.

 

הלכה כ

המקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו, והרי הוא מכירו ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים לוקח הכל ומביאן לידי גזבר. שאין שילוח האם נוהג במוקדשין, שנאמר: ואת הבנים תקח לך ואלו אינן שלך.

 

הלכה כא

עוף שהרג את הנפש פטור מלשלח, מפני שהוא מצווה להביאו לבית דין לדון אותו.