לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שחיטה פרק ג

הלכות שחיטה פרק ג

הלכה א

חמשה דברים מפסידין את השחיטה, ועיקר הלכות שחיטה להזהר בכל אחת מהן. ואלו הן: שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה, ועיקור.

 

הלכה ב

שהייה כיצד?

הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו קודם שיגמור השחיטה ושהה, בין בשוגג בין במזיד בין באונס וחזר הוא או אחר וגמר את השחיטה, אם שהה כדי שיגביה את הבהמה וירביצנה וישחוט שחיטתו פסולה, ואם שהה פחות מכדי זה שחיטתו כשרה.

 

הלכה ג

היתה בהמה דקה שיעור שהייתה כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט, ואם היתה גסה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט. ובעוף כדי שיגביה בהמה דקה וירביצנה וישחוט.

 

הלכה ד

שחט מעט ושהה מעט וחזר ושחט מעט ושהה מעט עד שגמר השחיטה ולא שהה בפעם אחת שיעור השהייה, אבל כשתחשוב כל זמן השהיות יצטרף מכולן שיעור שהייה הרי זו ספק נבלה. וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וכדי שישחוט כמו מיעוט הסימנין בלבד לא כדי שישחוט שחיטה גמורה הרי זו ספק נבלה.

 

[השגת הראב"ד דין]: וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וכו'

אמר אברהם: זו הסברא לא טובה היא ולא נכונה ומפירוש משובש הביאה והלא אמרו במשנה אם שהה כדי שחיטה אחרת ומיעוט שחיטה לא נכנסה בזה הספק ועוד היה לו לומר כדי מיעוט שחיטה ועוד שאין זה הפירוש מתנהג בהחליד במיעוט סימנים אבל הפירוש השוה לשניהם ששחט הרוב ושהה וגמר מי אמרינן כיון דגמר שהייה בשחיטה היא מאן מוכח או דילמא לא חיישינן להכי ובחצי קנה דעוף ליכא למיחש כלל וכל שכן לרוב ונראה לי באותן שתי הבעיות תיקו ולקולא.

 

הלכה ה

שחט רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה, אף על פי ששהה חצי היום וחזר וגמר חתיכת הסימנין הרי זו מותרת, מאחר שנשחט בה כשיעור הרי זה כמחתך בשר השחוטה.

 

הלכה ו

שחט בקנה לבדו חציו או מיעוטו ושהה זמן מרובה הרי זה חוזר וגומר השחיטה ואין בכך כלום. אבל אם שחט רוב הקנה או שנקב בושט כל שהוא ושהה כשיעור בין שחזר וגמר השחיטה שהתחיל בין ששחט שחיטה גמורה במקום אחר הרי זו פסולה, מפני שהבהמה או העוף שנפסק רוב הקנה שלה או שניקב הושט במשהו, נבלה ואין השחיטה מועלת בה, כמו שיתבאר.

 

הלכה ז

הנה נתבאר לך שאין שהייה בקנה בעוף כלל: שאם שחט רוב הקנה ושהה כבר נגמרה שחיטתו, כשחזר וגמר מחתך בשר הוא, ואם שחט במיעוט הקנה ושהה הרי זה חוזר ושוחט כל זמן שירצה, שאינה נאסרת משום נבלה עד שיפסק רוב הקנה.

 

הלכה ח

שחט העוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט או לא ניקב חוזר ושוחט הקנה לבדו במקום אחר ומניחו עד שימות ובודק הושט מבפנים, אם לא נמצאת בו טיפת דם בידוע שלא ניקב וכשרה.

 

הלכה ט

חלדה כיצד?

כגון שהכניס הסכין בין סימן לסימן, בין שפסק הסימן העליון למעלה בין ששחט התחתון למטה שהוא דרך שחיטה הרי זו פסולה.

 

הלכה י

הכניס את הסכין תחת העור ושחט שני הסימנים כדרכן, או שהחליד את הסכין תחת צמר מסובך, או שפרס מטלת על הסכין ועל הצואר ושחט תחת המטלת, הואיל ואין הסכין גלויה הרי זו ספק נבלה. וכן אם שחט מיעוט הסימנים בהחלדה וגמר השחיטה שלא בהחלדה הרי זו ספק נבלה.

 

הלכה יא

דרסה כיצד?

כגון שהכה בסכין על הצואר כדרך שמכין בסייף וחתך הסימנין בבת אחת בלא הולכה ולא הבאה, או שהניח הסכין על הצואר ודחק וחתך למטה כחותך צנון או קישות עד שחתך הסימנין הרי זו פסולה.

 

הלכה יב

הגרמה כיצד?

זה השוחט בקנה למעלה במקום שאינו ראוי לשחיטה. וכמו שני חטים יש בסוף הקנה למעלה בטבעת גדולה. שחט בתוך החטים אם שייר מהן כל שהוא למעלה הרי זו כשרה, שהרי שחט משיפוי כובע ולמטה והוא מן המקום הראוי לשחיטה, ואם לא שייר מהן כלום אלא שחט למעלה מהן הרי זו מוגרמת ופסולה.

 

הלכה יג

שחט רוב האחד או רוב השנים והשלים השחיטה בדרסה או בהגרמה הרי זו כשרה, שהרי נשחט השיעור כראוי. הגרים בתחלה שליש ושחט שני שלישים הרי זו כשרה. שחט שליש והגרים שליש וחזר ושחט שליש האחרון – כשרה. הגרים שליש ושחט שליש וחזר והגרים שליש האחרון הרי זו פסולה. ואם דרס או החליד, בין בשליש הראשון בין בשליש האמצעי הרי זו פסולה.

 

הלכה יד

עיקור כיצד?

כגון שנעקרה הגרגרת והיא הקנה או הושט ונשמט אחד מהן או שניהן קודם גמר שחיטה, אבל אם שחט אחד בעוף או רובו ואחר כך נשמט הסימן השני שחיטתו כשרה.

 

הלכה טו

נשמט אחד מהן ואח"כ שחט את השני שחיטתו פסולה. שחט אחד מהן ונמצא השני שמוט ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמט או אחר שחיטה הרי זו ספק נבלה.

 

הלכה טז

נמצא הסימן השחוט שמוט הרי זו כשרה, שודאי אחר שחיטה נעקר. שאילו נעקר קודם שחיטה היה מתדלדל ולא נשחט.

 

הלכה יז

במה דברים אמורים?

שלא תפס הסימנין בידו כששחט, אבל אם תפסן ושחט, אפשר שתשחט אחר העיקור. ולפיכך אם נמצאת שמוטה ושחוטה הרי זו ספק נבלה.

 

הלכה יח

כל מקום שאמרנו בשחיטה פסולה הרי זו נבלה. ואם אכל ממנה כזית לוקה משום אוכל נבלה, שאין מוציא מידי נבלה אלא שחיטה כשרה כאשר צוה משה רבינו ע"ה, כמו שביארנו. וכל ספק בשחיטה הרי הוא ספק נבלה, והאוכל ממנה מכין אותו מכת מרדות.

 

הלכה יט

בהמה שניטל ירך שלה וחללה עמה עד שתראה חסרה כשתרבץ הרי זו נבלה, כמו שנחתך חציה ונחלקה לשני גופות ואין השחיטה מועלת בה. וכן אם נשברה מפרקת ורוב בשר עמה או שנקרעה מגבה כדג, או שנפסק רוב הקנה או שניקב הושט בכל שהוא במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבלה מחיים ואין השחיטה מועלת בה. ואחד הבהמה ואחד העוף בכל הדברים האלה.

 

הלכה כ

שני עורות יש לו לושט, החיצון אדום והפנימי לבן. ניקב האחד מהן בלבד – כשרה, ניקבו שניהן בכל שהוא במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבלה. ובין שנשחטה במקום הנקב בין שנשחטה במקום אחר אין השחיטה מועלת בה. ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה נבלה.

 

הלכה כא

ניקב הושט ועלה בו קרום וסתמו אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהיה. נמצא קוץ עומד בושט הרי זו ספק נבלה, שמא ניקב הושט ועלה קרום במקום הנקב ואינו נראה, אבל אם נמצא הקוץ לאורכו בושט אין חוששין לו שרוב הבהמות המדבריות אוכלות הקוצים תמיד.

 

הלכה כב

ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. כיצד?

הופכו ובודק אם נמצא עליו טיפת דם בידוע שהיה נקוב.

 

הלכה כג

גרגרת שנפסק רוב חללה במקום הראוי לשחיטה הרי זו נבלה, וכן אם ניקבה כאיסר ניקבה נקבים קטנים, אם נקבים שאין בהן חסרון הם מצטרפין לרובה ואם נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר. וכן אם ניטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר. ובעוף: כל שאילו מקפל הרצועה או הנקבים שיש בהן חסרון ומניחן על פי הקנה, אם חופה את רובו – נבלה, ואם לאו כשרה.

 

הלכה כד

ניקבה הגרגרת נקב מפולש משני צדדיה כדי שיכנס איסר לרחבו נבלה נסדקה לארכה, אפילו לא נשתייר מן המקום הראוי בה לשחיטה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה.

 

[השגת הראב"ד דין]: ניקבה הגרגרת נקב מפולש משני צדדיה

אמר אברהם: זה פירוש משובש ופירש אותו על נפחתה.

 

הלכה כה

 

גרגרת שניקבה ואין ידוע אם קודם שחיטה ניקבה או אחר שחיטה ניקבה נוקבין אותה עתה במקום אחר ומדמין הנקב לנקב, אם נדמה לו – מותרת, ואין מדמין אלא מחוליא גדולה לחוליא גדולה או מקטנה לקטנה, אבל לא מקטנה לגדולה. שכל הקנה חליות חליות הוא, ובין כל חוליא וחוליא חוליא אחת קטנה משתיהן ורכה.