לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות עבדים פרק א

הלכות עבדים פרק א

הלכה א

עבד עברי האמור בתורה, זה ישראלי שמכרו אותו בית דין על כרחו או המוכר עצמו לרצונו. כיצד?
גנב ואין לו לשלם את הקרן, בית דין מוכרין אותו, כמו שאמרנו בהלכות גניבה. ואין לך איש בישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד. ועל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר: כי תקנה עבד עברי ועליו הוא אומר במשנה תורה: כי ימכר לך אחיך העברי. מוכר עצמו כיצד?
זה ישראל שהעני ביותר נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו, שנאמר: כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך. ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע את דמיו או לקנות בהם סחורה או כלים או ליתנם לבעל חוב, אלא אם כן צריך לאכלן בלבד. ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום ואפילו כסות לא תשאר לו ואח"כ ימכור את עצמו.
 
הלכה ב
כבר ביארנו שאין האשה נמכרת בגניבתה, וכן אינה מוכרת את עצמה ואינה קונה לא עבד עברי ולא עבד כנעני מפני החשד. ואין הגר נקנה בעבד עברי, שנאמר: ושב אל משפחתו מי שיש לו משפחה.
 
הלכה ג
עבד עברי שמכרוהו בית דין אין מוכרין אותו אלא לישראל או לגר צדק, וכן המוכר עצמו אינו רשאי למכור עצמו לגוי ואפילו לגר תושב, ואם עבר ומכר עצמו אפילו לגוי ואפילו לעבודת כוכבים עצמה הרי זה מכור, שנאמר: או לעקר משפחת גר לעקר זה הנמכר לע"ז עצמה.
 
הלכה ד
בא ואמר לך: הריני מוכר עצמי לגוי, אין אתה זקוק לו עד שימכר, אבל לאחר שנמכר לגוי, אע"פ שעבר ועשה שלא כהוגן מצוה לפדותו ולא יטמע בהם, שנאמר: אחרי נמכר גאולה תהיה לו.
 
הלכה ה
אחד המוכר את עצמו או שמכרוהו בית דין אינו נמכר בפרהסיא על אבן המקח ולא בסימטא כדרך שהעבדים נמכרין, שנאמר: לא ימכרו ממכרת עבד, אינו נמכר אלא בצנעה ודרך כבוד.
 
הלכה ו
כל עבד עברי אסור לעבוד בו בפרך, ואיזו היא עבודת פרך?
זו עבודה שאין לה קצבה ועבודה שאינו צריך לה, אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא יבטל. מכאן אמרו חכמים: שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא, שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו: עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני. וכן לא יאמר לו: חפור מקום זה והוא אינו צריך לו, ואפילו להחם לו כוס של חמין או להצן ואינו צריך לו, אסור ועובר עליו בלא תעשה, שנאמר: לא תרדה בו בפרך, הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו. וכן הגוי שנמכר לו אם רדה בו בפרך הרי ישראל מצווין למנעו, ואם הניחוהו עוברים בלא תעשה, שנאמר: לא ירדנו בפרך לעיניך, ואין אנו נזקקין לכנוס לרשותו של גוי ולבדוק אחריו שלא יעבידנו בפרך, שנאמר: לעיניך, בזמן שאתה רואה.
 
[השגת הראב"ד]: מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור וכו' עד מקום פלוני
אמר אברהם: הסברא שלו היא זו אבל חכמים לא פירשו בו טעם קצבה ולא אמרו אלא שלא יאמר לו עד שאבוא והוא מתעכב לבא עד שיצטער והוא הדבר המסור לשם שיכול לומר לא היה לי פנאי לבא והשם יודע בו וע"ז נאמר ויראת מאלהיך אבל בין קצבה ללא קצבה מאי ויראת איכא ועוד העבד לא יהיה אלא כפועל שיצא לעבודת השדה בשעת יציאת הפועלים ויכנס בשעת כניסתם ויאכל בשעת אכילתם ויעבוד בשדה כעין עבודתם ומה קצב יתן אדם לפועליו אבל המחבר הזה מופלג הוא ומפליג הדברים למה שירצה. עד כאן לשונו.
 
הלכה ז
כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בוזים שהם מיוחדים לעשית העבדים, כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלוץ לו מנעליו, שנאמר: לא תעבוד בו עבודת עבד, אינו נוהג בו אלא כשכיר, שנאמר: כשכיר כתושב יהיה עמך. ומותר לספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עיסתו, אבל לא יעשה אותו בלן לרבים או ספר לרבים או נחתום לרבים, ואם חיתה אומנותו זאת קודם שימכר, הרי זה יעשה. אבל לא ילמדנו בתחלה מלאכה כלל, אלא אומנות שהיה בה היא שעושה כשהיה עושה מקודם. במה דברים אמורים?
בעבד עברי, מפני שנפשו שפלה במכירה. אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד, שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו.
 
הלכה ח
אנשים שאינן נוהגין כשורה מותר לרדותן בחזקה ולהשתעבד בהן. מלך שגזר שכל מי שלא יתן המס הקצוב על כל איש ואיש ישתעבד לזה שנתן המס על ידו, הרי זה מותר להשתמש בו יותר מדאי אבל לא כעבד, ואם אינו נוהג כשורה מותר להשתמש בו כעבד.
 
[השגת הראב"ד]: מלך שגזר שכל מי שלא יתן המס וכו' עד הרי זה מותר להשתמש בו יותר מדאי
אמר אברהם: בחיי ראשי לא נאמרו דברים הללו בגמרא לענין זה אלא שהיו אנשים פורעים מס המלך בשביל חבריהם והיו המס עשרה דינר והיו עושים להם מלאכה שזה חמשה עשר דינר ושאל אם היא הלואה ויש בה משום רבית או לא ופשט ליה דלאו הלואה היא אלא זביני דמלכא הוא דאית ליה רשות לזבוני להו כעבדי עד דפרעי. עד כאן לשונו.
 
הלכה ט
כל עבד עברי או אמה העבריה חייב האדון להשוותן לו במאכל ובמשקה בכסות ובמדור, שנאמר: כי טוב לו עמך, שלא תהא אתה אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי התבן, אתה דר בכרך והוא דר בכפר, או אתה דר בכפר והוא יושב בכרך, שנאמר: ויצא מעמך, מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו. וחייב לנהוג בו מנהג אחוה, שנאמר: ובאחיכם בני ישראל. ואף על פי כן צריך העבד לנהוג בעצמו מנהג עבדות באותן העבודות שהוא עושה לו.
 
הלכה י
אין אמה העבריה נוהגת ולא עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג בין עבד עברי שמוכר עצמו בין זה שמכרוהו בית דין, וכבר ביארנו מתי בטלו היובלות.