לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות עבדים פרק ו

הלכות עבדים פרק ו

הלכה א

הכותב גט שחרור לעבדו וזיכה לו בו ע"י אחר ואמר: זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחירות, אע"פ שלא הגיע גט לידו, שזכין לאדם שלא בפניו. אבל אם אמר: תנו גט זה לעבדי, אינו יכול לחזור בו, ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו. לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת, לא יתנו לאחר מיתה.

 

הלכה ב

הכותב בשטר: עשיתי פלוני עבדי בן חורין, או נעשה פלוני עבדי בן חורין, או הרי הוא בן חורין, הרי זה יצא לחירות. כתב בשטר: אעשנו בן חורין, לא יצא לחירות.

 

הלכה ג

האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין, והוא אומר: לא עשאני, חוששין שמא זיכה לו על ידי אחר. אמר: כתבתי גט שחרור ונתתי לו, והוא אמר: לא כתב ולא נתן, הודאת בעל דין כמאה עדים והרי זה עבד עד שישחררנו בפנינו.

 

הלכה ד

מי שצוה בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה יורשי, הרי זו שפחה כשהיתה ואסור ליורשים להשתעבד בה, מפני שמצוה לקיים דברי המת. וכן אם אמר: עשו לה קורת רוח, כופין אם היורשין ואין משתעבדין בה אלא במלאכה שהיא רוצה בה. צוה ואמר: שחררוה, כופין את היורשין לשחרר אותה.

 

הלכה ה

בששה דברים שוין שחרורי עבדים לגיטי נשים ובשאר דברים הרי הן כשאר כל השטרות, ואלו הן הששה: פסולים בערכאות של גויים, וכשרין בעד גוי, וצריכין כתיבה לשם המשחרר עצמו, ואין נכתבין במחובר, ואין חותמין עדיהם אלא זה בפני זה, אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוין למוליך ולמביא.

 

הלכה ו

כיצד?

כל השטרות העולים בערכאות של גוי כשרים בכל התנאים שאנו מבארים בהלכות הלואה, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. כל שטר שיש עליו אפילו עד אחד כותי פסול, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים שהן כשרין בעד אחד ישראל ועד אחד כותי, והוא שיהיה כותי חבר. ובזמן הזה, שהכותים כגוי לכל דבריהם אנו למדין מהן לצדוקין, שהצדוקין בזמן הזה כמו כותי באותו הזמן קודם שגזרו עליהם שיהיו כגויים לכל דבריהם.: בגט אשה הוא אומר: וכתב לה לשמה ובגט שחרור הוא אומר: או חופשה לא נתן לה עד שיכתוב לשמה. בגט אשה הוא אומר: וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא נתינה, יצא הכותב במחובר ואח"כ קצץ, שהרי מחוסר קציצה ונתינה ובגט שחרור הוא אומר: (ונתן לה) לא יהיה מחוסר אלא נתינה. אחד גיטי נשים ושחרורי עבדים אינן חותמין עדיהם אלא זה בפני זה וכבר ביארנו טעם הדבר בהלכות גירושין.

 

הלכה ז

וכיצד שוין במוליך ומביא?

שהמביא גט שחרור בא"י אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ובח"ל אם אין עדים מצויין לקיימו ואמר השליח: בפני נכתב ובפני נחתם, זהו קיומו, ואם בא האדון וערער אחר כך, אין משגיחין בו, כמו שביארנו בגיטי נשים. כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה ואינה צריכה לקיימו הואיל והגט יוצא מתחת ידה, כך העבד ששטר שחרור יוצא מתחת ידו אינו צריך לקיימו. וכשם שהאשה אומרת: בפני נכתב ובפני נחתם אם התנה עליה כמו שביארנו במקומו, כך העבד שהביא גט ואמר: בפני נכתב ובפני נחתם נאמן על אותו הדרך ואין צריך קיום.

 

[השגת הראב"ד]: כשם שהאשה עצמה מביאה גיטה וכו' עד אינו צריך לקיימו

אמר אברהם: זה הדרך הולך על דרך לא טוב לפי דעתנו כי הוא מפרש מה שאומר בגמרא אשה מכי מטי גיטא לידה איגרשא לה שאינה צריכה לקיימו ואין זה הדרך נכון בעינינו וכי היכן מצינו שטר שקרא עליו ערער שיגבה בו בלא קיום ואם יאמר שאינו צריך קיום עד שיערער עליו מנא ליה דמתניתין לאו ה"ק דילמא ה"נ קאמר צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם שלא תבא לידי ערער ולא תוכל לקיימו ואמאי אקשיה ליה מכי מטי גיטא לידה איגרשא לה והמתרגם הזה כמו כן איך סתם דבריו ואמר שאינן צריכין קיום בודאי אם יערער בעל ואדון צריכין קיום והשכל מורה שאף אם לא יערער אין להתיר אשת איש ואיסור עבד בלא קיום הגט אלא ודאי צריך לפרש בו דרך אחרת. עד כאן לשונו.

 

הלכה ח

כל הכשר להביא גט האשה כשר להביא גט העבד, והעבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו, אבל לא מיד רבו של מקבל. הכותב שטר אירוסין לשפחתו, אף על פי שאמר לה: צאי בו לחירות והתקדשי בו, אין בלשון הזה לשון שחרור, ואינה מקודשת ולא משוחררת.